קושיא מפולפלת כדרך הסמסא...

איך אפשר להוכיח שהיתה בריאה? שנוצר חומר יש מאין? העלה אי פעם בדעתכם שהחומר תמיד היה שם ורק שינה את צורתו? במובן
existence exist?
כלומר, לצורך הענין, בואו נעמיד פנים שמצאו את יחידת הזהות הקטנה ביותר לחומר, משהו בסגנון אטומים רק אולי יותר קטן (היום אנחנו יודעים שאטומים ניתנים לחלוקה ושיש יחידות בסיס קטנות יותר) נקרא להם "מענדלים" (ברבים) ו"מענדל" ביחיד. אז נאמר שהגענו ליחידת זהות כזו שאינה ניתנת לחלוקה יותר נאמר מענדל של זהב. יש לו זהות שקיימת רק בזהב. אם ניקח מליארדים על מיליארדים של מענדלי זהב נקבל גרם אחד של זהב לדוגמא. מענדל הזהב שונה בזהותו ממענדל של מימן למשל או ממענדל של עופרת.

עכשיו. חומרים יכולים לשנות את הרכבם ואת הקשרים בינהם. נאמר - מענדלים של פחמן יכולים להפוך כשהם מסתדרים אחד על הראש של השני בשפאגאטים ליהלום ואותם מענדלים כשהם עומדים זה ליד זה ופוצחים בשירה אדירה הם גוש פחם.

זהו עקרון הזהות. נאמר שיש מספר מוגבל של מענדלים (ומענדלסון הרוסי כבר הוכיח את זה עם טבלת היסודות) ישנה תאוריה בפיזיקה שטוענת לאקסיומה שכל הקיים היה קיים מאז ומעולם מאז נצח נצחים מאז אינסוף. זה בלתי ניתן לתפיסה בתודעה האנושית כפי שהאינסוף בלתי ניתן לתפיסה. אבל זה יכול לשמש כאקסיומה כמו שהאינסוף הוא אקסיומה וכמו שדרך שתי נקודות עובר רק קו אחד היא אקסיומה בגאומטריה אוקלידית. פשוט, כל החומר הזה, כל המענדלים האלו היו תמיד ביקום (היקום מורכב ממענדלים, אינסוף מענדלים) וככה זה תמיד היה. לא היתה "בריאה" לא נוצר מענדל מאין ולא כלום. הכל תמיד היה ככה ורק הסתדר אט אט במשך מיליארדי שנים לכדי יהלומים וגושי פחם (בגלל אנרגיות שהופעלו במקומות וזמנים מסויימים, וזה הוכח כבר על ידי ניוטון (חוק שימור האנרגיה וחוק האקציה-ריאקציה))

התאוריה הזו לא סותרת את המפץ הגדול. יכול להיות שהיתה התפוצצות ומלאן מענדלים עברו ממקום אחד למקום אחר או הצטרפו לכלל פלנטות וכו'. אלא שהמפץ הגדול לא התרחש באיןשוםכלום מוחלט ופתאום "פץ!" כל היקום נוצר כמו גרעפץ של אלפקה. בקיצור. יכול מאוד להיות שלא היתה בריאה כלל וכלל. הכל היה קיים תמיד. הכל ענין של מענדלים שזזים ממקום למקום. לא מן הנמנע שיסתדרו לכלל חומצת אמינו (אם הם יכולים להסתדר לצורת יהלום) ולא מן הנמנע שחומצת האמינו הזו הסתדרה עם עוד כמה חומצות אמינו ויצרו דנא ואח"כ אמבה וכו'.

consider

למרות שמוישה גרויס בודאי יטען שכל מה שכתבתי אינו קשור בכלל לנושא ושהם מעידים על אי הבנה בסיסית אלא שאין כאן מקומו להאריך וכו' , ולמרות שאף אחד אחר מן הסתם לא יקרא את זה , הריני מביא את מחשבותי בנושא הנדון . בעיני נראה שכל מה שנכתב להלן הוא פחות או יותר לוגיקה פשוטה בצירוף עם השכל הישר . לשיפוטכם .

א. הבעיה המרכזית במדע הוא בעיית ההסקה מן הנתון לבלתי נתון . מן העבר וההווה לעתיד , מן ההווה וחלק קרוב מן העבר לחלק רחוק יותר מן העבר , ממקום קרוב בהווה למקום רחוק יותר בהווה וכך הלאה.
ב. אפשר לדון מה נכנס בגדר הנתון . אבל יש הסכמה שתיעוד מה שנתון אינו מספיק בכדי להיחשב כמדע . מדע חייב להיות מסוגל ללכת אל מעבר לנתון ישירות . נשאלת השאלה , כיצד אפשר ללכת אל מעבר לנתון ?
ג. קשרים הכרחיים בין עובדות הם תחומם הבלעדי של הלוגיקה והמתמטיקה . מעובדה מתמטית נתונה אפשר להסיק עובדות מתמטיות אחרות בלתי נתונות באמצעות קשרים לוגיים הכרחיים . אבל לוגיקה והמתמטיקה אינן מלמדות אותנו על העולם .
ד. בתחום מדעי הטבע אין קשרים הכרחיים בין עובדות (לבד מקשרים לוגיים ומתמטיים) .
ה. מדע הטבע חוקר איפה תחומים שבהם קיימים אפשרויות שונות .
ו. כל שאין בו סתירה לוגית הוא בגדר אפשרות .
ז. כל שבגדר אפשרות ואינו מתקיים הרי שבמקרה אינו מתקיים .
ח. אי אפשר לשלול את אפשרותם של אפשרויות . אפשר לשלול או לחייב רק את התממשותם . שלילת אפשרותו של אפשרות הוא סתירה לוגית .
ט. כל מה שניתן להעלותו על הדעת הוא בגדר האפשר .
י. אין לשלול את אפשרותו של שמשהו שניתן להעלותו על הדעת .
יא. התרחשויות אקראיות והופעת יש מאין הם דברים שניתן להעלותם על הדעת . מכאן שאי אפשר לשלול את אפשרותם . אפשר לדון אם הם מתקיימים במקרה או לא מתקיימים במקרה .
יב. מכיוון שהמדע מסיק מן הנתון לבלתי נתון הרי שהוא לכאורה סומך על קשרים בין עובדות . מצד שני לא קיימים קשרים הכרחיים בין עובדות בלתי תלויות לוגית . נשאלת השאלה , על אלו קשרים הוא כן סומך ? האם ישנם קשרים בלתי הכרחיים בין עובדות ?
יג. המוצא הקל הוא לסגת לספקנות . לטעון שאין אפשרות ללכת מעבר לנתון . אבל זה איננו פתרון , מכיוון שאין ספק שיש לנו אמון רב במדע .
יד. פילוסוף של המדע עונה לשאלה שלא נשאל עליה אם הוא מנפנף בספקנות . הוא לא נשאל אם המדע אפשרי אלא כיצד הוא אפשרי .
טו. לפתרון יותר מורכב יש להתעמק יותר במהות ההכרה והידיעה . לשם כך , יש להתבונן יותר מקרוב בתהליך של הסקת מסקנה .
טז. לפני שאנו מסיקים מסקנה אנו יוצאים מתוך אוסף של עובדות . כאשר אנו מסיקים את המסקנה אנו מצהירים על עובדה חדשה שלא נכללה באוסף . מכיון שאין המדובר בהיסק לוגי אלא בהיסק אמפירי , הרי שמדובר במצב שבו שלילת העובדה החדשה אינה עומדת בסתירה עם הנתונים הקודמים . אבל עם כל זה מתקיים איזשהו קשר בינה לבין אוסף העובדות . על טיבו של הקשר הזה אנסה לעמוד באמצעות שני מודלים שונים . אתחיל עם המודל הראשון .
יז. המודל הראשון הוא הסקה באמצעות מודוס פוננס . מודוס פוננס הוא כלל המאפשר לנו לקחת אוסף של הנחות ולהסיק מסקנה הנובעת מהם בכרח לוגי . הכלל הזה אומר לנו שהמסקנה נכונה אם ההנחות נכונות . אבל אין היא אומרת דבר על ההנחות עצמם .
יח. מכיון שאנו מדברים בתחום האמפירי שבו אין הכרח לוגי הרי שבכדי להשתמש במודל ההיסק הנ"ל מן ההכרח שלפחות חלק מן ההנחות העומדות ביסוד ההיסק אינן מחוייבות לוגית .
יט. הנ"ל אומר שבסופו של דבר יש אוסף של הנחות בלתי מוכחות שנעשה בהם שימוש בכל היסק מדעי . אפשר לומר שמדובר באקסיומות .
כ. אקסיומות מדברות על המציאות . ככאלה הרי הם טענות עובדתיות (שיתכן שמקבילים לאמת העובדתית ויתכן שלא) . אין לומר על אקסיומות שהן טענות מטא-מדעיות .
כא. מכל הנ"ל נובע שתקפותו של היסק מדעי מותנה בנכונותם של האקסיומות . אם האקסיומות נכונות הרי שההיסק המדעי הזה תקף . (וזה בנגוד לנכונותו של הטענה המדעית המותנה אך ורק בהתקיימותו במציאות – יכול להיות הלכתא כמדען ולאו מטעמיה) .
כב. מן הענין להעיר שמן ההכרח להניח שיש אקסיומות מיוחדות לעת מצוא עבור תיאוריות מדעיות ספציפיות, שאם לא כן יביא הדבר למצב האבסורדי שבו הפרכת תיאוריה אחת תמוטט את המדע כולו .
כג. לאור העובדה שיש ריבוי של אקסיומות לשימוש מוגבל עבור כל תיאוריה ספציפית , האם זה הכרחי , במודל הזה , שישנם גם אקסיומות כלליות המשותפות לכל תיאוריה מדעית באשר היא ?
כד. התשובה לשאלה הנ"ל תלויה בתשובה לשאלה האחרת המתבקשת – כל מה שעשינו עד עכשיו זה להעביר את הבעיה מריבוי הטיעונים המדעיים לתחום המצומצם יותר של האקסיומות המדעיים . אבל מהי ההצדקה למתן האימון באקסיומות עצמם ? ההצדקה המבוקשת היא הצדקה פילוסופית ולא לוגית . התשובה לשאלת הסעיף הקודם תלויה בהצדקה הפילוסופית שאנו מוצאים עבור מתן האימו באקסיומות .
כה. ההצדקות הפילוסופיות מרובות . המרכזי שבהם הוא של קאנט שדיבר על 'משפטים מרכיבים אפריורי' התקפים לכל תחום הנסיון האפשרי , אם כי לא ל'דבר כשלעצמו' . וזה מכח התנאים לאפשרותו של הנסיון הכפויים על התודעה .
כו. הבעיה עם קאנט הוא שאילו היה שומע על תורת היחסות או על מכניקת הקוונטומים (בלי הוכחות) , אין ספק שהיה אומר שאיננו יודע לגבי הדבר כפי שהוא לעצמו , אבל ביחס לתחום התופעות של כל נסיון שבאפשר , הרי שבוודאי יש לדחות את התיאוריות המוזרות הללו מכח עקרונות מרכיבים אפריורי שרק נוודים ספקניים הפולשים לטריטוריה הפילוספית המיושבת והורסים את הנוף שלה , יכולים להעלות בלבם ספק באשר לתקפותם (וואו , איזה משפט ארוך) .
כז. כמו כן , הדברים אינם עונים ,לכאורה , על הבעיה המרכזית שהעלה יום . מכיון שאנו יכולים לדמיין את שלילתם של האקסיומות , מה יכול למנוע אותנו מלהתנסות בהם בפועל ? הדבר מצריך עיון בגדר המדוייק של מה אפשר לדמיין . (עכ"פ נראה שאקראיות והופעת יש מאין נמצאים בגדר הנ"ל) .
כח. הדבר עדיין מצריך עיון אצלי אם יש לדחות מכל מכל וכל את המודל הזה מכח כל הנ"ל , אבל ברור לי שההשקפה הפילוסופית העומדת בבסיס המודל הזה עומד על כרעי תרנגולת .
כט. המודל השני שבו אעסוק הוא המודל המוכר יותר בתחום הסטטיסטיקה . אינני יודע מה שם יש לתת למודל הזה . כבררת מחדל אכנה אותה בשם 'קריטריונים להעדפה' .
ל. במודל ה'קריטריונים להעדפה' אין מניחים הנחות לגבי מושא המחקר (subject matter ) אלא משתמשים בעקרונות מטא-תיאורטיים . כדלהלן:
לא. נתון אוסף עובדות ושאלת הכרעה באשר לשאלה עובדתית . האלטרנטיבה הראשונה העולה על הדעת היא להימנע מכל שיפוט . אבל נניח שאפשרות זו אינה זמינה לנו . אנו חייבים לבחור בתיאוריה אחת .
לב. המצב שבו אנו נתונים הוא מצב שבו יש לנו ריבוי (שנים או יותר) של תיאוריות ואנו צריכים לבחור אחת מהן . אנו יכולים ,למשל, לבחור על ידי הטלת מטבע . אבל שיקולים מטא-תיאורטיים אומרים לנו שאפשר להבחין בין ערכיהם היחסיים של תיאוריות שונות וכך להעדיף תיאוריה אחת על פני כל האחרות באשר היא ממקסמת ערכים מסויימים .
לג. שיקולים מטא-תיאורטיים כאלה הם עקרון מיקסום הסבירות , התער של אוקהאם , מתן דרגות גדלות והולכות של אימון בתיאוריות שהחוזרות ומתאשרות בנסיון ועוד . אינני נכנס עתה לשאלה אודות זהותם של הקריטריונים להעדפה , כשם שלא נכנסתי לשאלה אודות זהותם של האקסיומות , אני רוצה לעמוד רק על תכונותיו של המודל הזה .
לד. במודל הזה , בניגוד למודל הקודם , אין שום הנחות אודות המציאות . עקרון התער של אוקהאם , למשל , לא אומר שהמציאות פועלת בהתאם לעקרון הזה , אלא שיש להעדיף (מסיבה כלשהי) תיאוריה המניחה פחות הנחות על פני תיאוריה המניחה יותר . המודל הזה מותאם יותר למציאות של מהפכות מדעיות .
לה. במודל הזה , בניגוד למודל הקודם , אין שלילה אוניברסלית של שום דבר שאפשר להעלות על הדמיון , שכן המודל הזה אינו מחייב או שולל שום דבר .
לו. המודל הזה אינו חייב להניח כללים סטטיים וקבועים . העקרונות המטא-תיאורטיים יכולים להכיל מכאניזמים המביאים לעדכון הקריטריונים להעדפה על פי תוצאות של ניסויים מדעיים קודמים .

אישציפ

אולי תרחיב קצת בענין הבנת עצם המציאות בניגוד להבנת אופן פעולתה בלבד ? מהם שני דרכי ההבנה הללו ?

והאם יש באמת דרך להבחין בין עצם המציאות הסטאטית כביכול לבין הדינמיקה שלה ? אולי מה שראה כעצם אינו אל תהליך ?

נראה שיש כאן בעיה של הבנת הנקרא .

לא טענתי שאתה טוען שאין עקרון הסבתיות זקוק להשלמה עם עקרונות אחרים . אתה טענת שגם אחרי שיונחו עקרונות אחרים עקרון הסבתיות הכרחי . וממילא אחרי הנחת אותם עקרונות עקרון הסבתיות הוא אחד ויחיד .כלומר , בכדי למלא את אותה פונקציה שממלאת עקרון הסבתיות יש רק עקרון אחד ויחיד. לעומתך טענתי שאת עקרון הסבתיות אפשר להחליף באחרות ולכן עקרון הסבתיות אינו אחד ויחיד . כלומר , בכדי למלא את הפונקציה הנ"ל יש בחירה בין כמה אפשרויות .

אם אינך טוען שעקרון הסבתיות אינו שרירותי (במסגרת הדיון הזה) למה אתה תוקף *במסגרת הדיון הזה * את העיקרון האלטרנטיבי שהצעתי בכך שהוא שרירותי ?

הדיון הזה כנראה הסתיים .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 13/05/2004 11:57:38

יש הבדל בין מי שמתווכח למי שעד לרגע מצטט את משנהו בצורה לא נכונה ונראה שאינו מבין כלל, במחילה, על מה הוא מתווכח.

אני ממקד את הויכוח בטענתי שללא סיבתיות אין מדע.


מעולם לא טענתי ש"יש רק עיקרון אחד ויחיד שעליו אפשר לבסס את המדע" (אלא שזה עקרון הכרחי בין עקרונות נוספים)ולא טענתי "שלא יתכנו עקרונות אחרים" גם איני טוען (במסגרת הדיון הזו) שעקרון הסיבתיות אינו שרירותי (ולכן החלוקה שערכתי לעיל , וכן הטענה שמבחינה אונטולוגית אי אפשר לדחות את דברי יום אינה נוגעת למסגרת הטיעון הזה ולכן גם לא חזרתי\לא חזרתי בי)

הטענה שלי נוגעת לאופן הבנת המתודה המדעית ודימוי התנועה הוא עניין לוגי ולא פיזיקלי לכן אין לו קשר לנושא.

צר לי שמציטוטך ניכר שכלל לא הבנתי את עמדתי (ולא שיש לך קושיות ופירכות עליו) ואיני יודע איך אוכל להסביר יותר ממה שהסברתי.

3. עד כמה שידוע לי יש הרבה פילוסופים הסבורים כמוני והם לא פוסטיים , ובעצם ידוע שכולם מדברים על פוסט מודרניזם ואף אחד לא יודע מה זה .

4. בהודעותיך הראשונות ערכת הבחנה בין ההיבט האפיסטמולוגי לאונטולוגי . אמרת שמבחינה אונטולוגית אי אפשר לדחות את דברי יום . האם חזרת בך מאז ?

האמת היא שגם לי די נמאס לחזור על עצמי .

אם לסכם , אתה טוען שיש רק עיקרון אחד ויחיד שעליו אפשר לבסס את המדע . להבנתי , טענות כאלה צריך לבסס (וקשה מאד לעשות זאת גם כאשר הם נכונים) . עד עכשיו לא ראיתי בדבריך שום ביסוס לטענתך ואפילו לא נסיון להתעמק יותר בדברים .

כאשר אני טוען כלפיך שיתכנו עקרונות אחרים אתה טוען כלפי שהעקרונות האחרים שרירותיים . כאשר אני טוען שגם עקרון הסיבתיות שרירותי , אתה טוען שאינך רוצה להכנס לנושא הזה . see for yourself .

(דרך אגב , האם דימוי התנועה האריסטוטלי שלך יכול להסביר היכן השיבוש, או שמדובר בבחירה לא מוצלחת של דוגמה?)

כל עוד לא יועלו כאן סברות חדשות חבל גם על זמני .

1. תמחל לי על ההדגשה, זה יצא לי בטעות ולא שמתי לב לכך עד שהיה מאוחר מידי.

2. מבחינתי אתה יכול איש ציפור להעתיק את כל מה שרלוונטי לאשכול חדש.

3. מו"נ בהקשר להערת אגב: נראה לי שהבעיה אתך שאינך מכיר את התורות הפוסט מודרניסטיות, הרי אחד מהמנועים החזקים של הפוסט מודרניזם הוא הפוזטיביות.

4. לא אמרתי שאי אפשר לבסס את הסיבתיות (כמה פעמים אפשר לחזור ע"ז?) רק אמרתי שאיני מעוניין לדון בו במסגרת זו. כל מה שאני מעוניין לומר (וגם זה די נמאס לחזור ולומר) הוא שללא סיבתיות המדע לא מתחיל.
אם אשתמש בדימוי נוסף כדי להסביר מדוע זה כך: המדע הוא "תנועה" הנעה מתחושות פשוטות (אני מרגיש כך וכך) אל מידע (העובדה כזו וכזו) וממידע לעקרונות וכן הלאה. מה שמניע את התנועה הזו היא ההשערה שמאחורי העובדה הבודדת מונח עקרון ולא עובדה שצצה מתוך האין. זו סיבתיות, ללא סיבתיות אתה לא יכול לזוז הלאה לכן זה תנאי הכרחי אחרת כל תופעה אינה יכולה להצביע על דבר שהוא מעבר לו. אם אין דבר מעבר לו, רק הוא עצמו אין כל ידע נצבר. אם אתה מבין את הדימוי הזה דייני. אם לא חבל"ז. אנו ננוע במעגלים ולא נתקדם. פשוט תתבונן ותיווכח בזה ואין צורך להוסיף הסברים.


אחרי שנבין מדוע הסבתיות הכרחית ניתן לדון על חולשותיו, לפני"ז אין טעם להמשיך

אמממ ,
טוב אנסה כיוון מסוים , שלא נוגע ישירות למה שכתבתם . (אתם אשמים בגלל הבלאגן וזה ...)

להבנתי אמונת האחדות אומרת שמצד האמת (דהיינו ה') אין חילוק בין העצם (אובייקט) לבין דרך פעולתו .

כלומר מדע אמיתי חייב להבין גם את עצם המציאות , וגם את
הסיבתיות שבה .

רק למדע כזה תהיה אחיזה בלתי ניתנת לערעור במציאות , יען כי יש לסיבתיות שלו שורש עצמי , שאינו תוצר אקראי של ניסוי ותהיה/טעיה , ופיתוח של רעיונות "באויר" .

חיפוש סיבתיות בלי תאוריה כוללת , יכול לפתח טכנולוגיות ולתת הסברים נקודתים , אבל לא להסביר משהו מהותי על המציאות . (ולכן המדע המודרני [כהכללה] אינו בגדר "מעשה בראשית" להבנתי , אם כי האדם החכם יוכל להשתמש בנתונים שהמדע אסף , כדי להגיע מהם אל "מעשה בראשית")
כצפוי יצא קצת מעורפל , בע"ה יובהר יותר בעתיד.

נו אדרבה , פתח פיך ויאירו דבריך!

חלילה ,
רוצה לפתח את הנושא הספיציפי הזה יותר . (אני מניח שאתה מבין שיש לי מה לומר בנידון ... )
ערב טוב .

אישציפ

אתה רוצה לגרש אותנו מהאשכול הזה ? אז תגיד!

מציץ , מוישה גו"ג
הייתי שמח אם הייתם פותחים אשכול נפרד לנושא הזה , באופן קצת יותר ברור וממוקד ...

הוא נראה לי נושא חשוב , אלא שנראה שהוא כתוב
באופן קצת מפוזר .
בתודה מראש.

מוישלה

[אתה לא חייב להדגיש את דבריך , אני יכול לקרוא אותם גם כך .]

קודם כל להערת ה'אגב' . אינני יודע היכן ראית בדברי שאני מתייחס למדע ככלי פרגמטי בלבד . אם יש צורך בכך , הרי שאני מבהיר שוב : אני מאמין שהמדע שבידינו מתאר פחות או יותר את המציאות נכונה כמות שהיא . אני חולק עליך לגבי האופן שבו המדע מסיק את מסקנותיו . ואני אולי חולק עליך גם לגבי האופן שבו יש להבין את ממצאי המדע . פליאה בעיני שאתה רואה בדעותי משום 'פוסטיות' , עד כמה שידוע לי היו הרבה פילוסופים שהביעו עמדות דומות לשלי (די להזכיר את הפוזיטיביסטים בהקשר הזה) .

לגבי האנלוגיה שלך למחשב ומערכת הפעלה . לדעתי אין זו האנלוגיה הנכונה . בדוגמה הזאת , אנו יודעים שמערכת הפעלה אינה פועלת בלי חיבור המחשב לחשמל . מצד שני איננו יודעים אם היא כן פועלת כאשר המחשב כן מחובר לחשמל . כלומר , ידוע לנו שהחיבור לחשמל מהווה תנאי הכרחי שאינו מספיק לפעולת מערכת הפעלה .

במקרה דנן אנו יודעים שהנחת חוק הסבתיות אינה מספיקה בלי השלמה עם עקרונות אחרים . אבל מכיוון שעוד לא ראינו את אותם עקרונות משלימים הרי שאנו גם לא יודעים אם היא הכרחית ואם אותם עקרונות לא יספיקו בלי הנחת חוק הסבתיות . עד שאתה דן בשאלות מטא-מדעיות , אתה צריך לדון בשאלה מטא-מטא-מדעית : כיצד אנו קובעים מהם העקרונות המטא-מדעיים ההכרחיים שבלעדיהם אין בסיס למדע ?

לגבי עקרון הסבתיות , עדיין לא זכיתי לשמוע ממך שום טיעון בזכותו . אתה מודה שאי אפשר להוכיח אותה אבל אתה ממשיך לטעון שעקרונות אחרים שגם הם בלתי יכיחים אינם יכולים לעמוד בבסיס המדע ואילו הוא כן . העיקרון שהזכרתי בדבר הציפייה להישנות העבר כמו עקרון הסבתיות הוא עקרון מטא-מדעי ולא זכיתי להבין מאי אולמה דהאי מהאי .

זאת ועוד , דבריך שעקרון הסבתיות (כפי שאתה מפרש אותה) הוא עיקרון מטא-מדעי תמוהים מאד . אתה משתמש בעקרון הסבתיות לא כמתודת הסקה אלא כאילו היא אומרת משהו על המציאות עצמה . הטענות שיש אינו מופיע מאין או שאין אקראיות הם טענות מדעיות (אם כי לא בהכרח נכונות) לעילא ולעילא . החלוקה שערכת למעלה בין אפיסטמולוגיה לאונטולוגיה הוא חסר פשר . אם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ? אם היא לא קיימת בהכרח קיימת במציאות מנלן להניח אותה ?

לעניות דעתי יש עקרון מטא-מטא-מדעי מאד חשוב והוא שעקרונות מטא-מדעיים אינם יכולים להתערב בשאלות המדע עצמו . הם אינם יכולים לדבר על חוקי המציאות שכן זה תחומו של המדע . הם יכולים לדבר אך ורק על חוקי ההיסק העוזרים לנו לגלות את חוקי המציאות . מכיוון שפירשת את חוק הסבתיות באופן כזה שהוא מניח הנחות לגבי המציאות עצמה הרי שהפכת אותה בכך לעקרון מדעי (שאין לו הוכחה ושככל הנראה גם אינה נכונה) .

ויש עוד להאריך בכל זה.

"אני טוען שתשובתו של מוישה אינה מתרצת כלום" עכלה"ק.

ליתר דיוק: מוישה העלה בעיה ש"מתורצת לשיטתו". אלא שיש לך בעיה אחרת על תשובתו.
בבעיה הזו מוישה מסרב לדון כרגע. מדוע?

תראה הבעייה שהעלה מוישה יסודית והיא מונעת כל יכולת להעלות השערות. לכן אתה דומה לאדם המנסה להדליק מחשב כשהמחשב לא מחובר לחשמל. ואתה אומר לי "מה איכפת לי שאין חשמל, ממילא גם כשאדליק מערכת ההפעלה תעשה בעיות". אבל אני אומר לך קודם תחבר את המחשב לחשמל, ובמערכת ההפעלה אטפל אחר כך.

מוסיף כבודו וכותב בלשונו הזהב: "הקביעה שמה שחזר ונשנה בעבר יחזור ויישנה הוא ללא יסוד הגיוני ואילו עיקרון הסבתיות הוא כן הגיוני, שרירותי".


ההבדל בין סיבתיות לכל השערה אחרת, כמו למשל קביעת חוק ש"כל הכוכבים סגולים" היא שהסיבתיות מקורה בדיון "מטא מדעי" היוצר את המסגרת המדעית עצמה אך לא קובעת את תוכנה. ועל כן יש לדון עליה במסגרת "מטא מדעית" מתוך שיקולים אחרים. כל קביעה אחרת שהיא במסגרת המדע עצמו כמו למשל העקרון עליו דיברת חייבת להיות אמפירית או נובעת מהכרח אפריורי ולא מאיזשהי סברת כרס לילית.

(הערת אגב: אתה מתנסח כל הזמן כמו אחרון הפוסט מודרניסטים ומתייחס למדע ככלי פרגמטי ולא כמשהו שיכול ללמד אותנו על המציאות, אבל מצד שני אתה מכחיש עובדה זו במוצהר. אני בקיצור מבולבל )