| נשלח ב-9/5/2004 23:38 |
 |
| |
איזהו הכלל הגדול בתורה ?
'ר' עקיבה אומר: "ואהבת לרעך כמוך" – זה כלל גדול בתורה, ואילו בן עזאי אומר: " זה ספר תולדות אדם" (בראשית, ה/א)- זה כלל גדול מזה'
האם ר' עקיבה מתכוון במילה 'רעך' ל'רעך בתורה ובמצוות', לעומת בן-עזאי המטעים את המילה הכוללנית 'אדם', שהרי הקב"ה לא ברא את היהודי הראשון, אלא ברא את 'אדם הראשון' שקדם לישראל.
(הכינוי "אדם" כפי שמופיע בבראשית, ה/ב) איננו מכוון ל'אדם הגברי', אלא לשני המינים כאחד, כנאמר: "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם"
?????????
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2004 12:28 |
|
| |
קוני,
תודה על המקור -
ועל זה יש מי שהרהרה - : "יוסף זמם מפגש אהבים עם אשת פוטיפר – רק שברגע האחרון – יופיו שלו פיתה אותו יותר"
תוקן על ידי - איקה - 23/05/2004 12:34:01
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2004 08:17 |
|
| |
דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ה' א':
'ואהבת לרעך כמוך' א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול יותר. הכונה לסוף הכתוב 'בדמות אלוקים עשה אותו'. שמר' עקיבא לא נשמע על מקרה בו אינו חושש לכבוד עצמו לכן נקט בן עזאי בכתוב המדבר על דמות האדם לפי שרואה דמות חבירו ולא רואה דמות עצמו. לכןן כולל מקרא זה יותר ממקרא של 'ואהבת לריעך כמוך'.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 19:07 |
|
| |
אישציפ,
כפרפרזה על דבריך , אם הרמב"ם היה צריך להתפרנס מה"מורה" (גם כאן בפורום) מצבו היה בכי רע - שלא נדבר על איזה מינימום הכרחי - < באשכול על "ההבדלה במונ" לא ראיתי קופצים שיש להם המוטיבציה להוכיח את הלגיטימיות שלו כ"ספר קודש" - "ספר הנבואה" - ומעטים רואים בו 'חפיפה' לדבריו במשנה תורה, והתייחסותם היא בעיקר ל'תורה האריסטוטלית' - שאינה מתאימה לרוח תקופתינו >
ה'צירוף' במאמר: 'לא ניתנו מצוות אלא לצרף הבן את הבריות' – מתבטא בהתגברות האדם על כוחו המדמה –
להבנתי הרמב"ם מסביר בעיקר בפרקים האחרונים ב"מורה" את שתי הרמות, של 'לשמה', ו'שאינה לשמה'
מלכתחילה המצוות הן דרך חינוכית - האמצעי - שיש בכוחו להובילו למטרה, בה יכיר האדם שהמצוות הן הן המטרה והתכלית- האמצעי (= שאינה לשמה) נעשה תכלית (=לשמה)
אע"פ שברגע הראשון זה נראה כפרדוקס לוגי, מי שמתחיל לחשוב על כך מבין, שלא יתכן ביטוי אחר לקשר כלשהו בין האדם לה' (אולי כדברי ויטגנשטיין שאמר שישנם דברים שמובנים רק לאדם שכבר חשב עליהם - ואולי קיצוני, אבל לדעתי זהו עומקה של האמונה האמיתית שאליה נתכוון הרמב"ם –
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 13:06 |
|
| |
מציץ
על פי הרמב"ם - המפורסמות, בין אדם לחברו- שכפי שציינתי לעיל נעשות בחלק השכלי מעשי שיפוטי – ולא בחלק השכלי עיוני שבו מגיע האדם להכרת ה' - הרמב"ם מחלק את החלק השכלי שבנפש האדם – ל'עיוני' = האמת והשקר - ול'מעשי' = הכרעות של טוב ורע, ובעיקר התועלת שתצמח לאדם כתוצאה מהשיקול אם לעשות טוב או רע – הכל מבינים משמעות מצוות בין אדם לחברו – לא תרצח, לא תנאף, ואהבת לרעך כמוך, לא תגזול וכו'... כאן אין הבדל בין חכמים לבין הדיוטות - המצוות כגון: 'אהבת השם' או 'יראת השם' לא הכל מבינים- והא ראיה שמכל דמויות המקראיות רק אברהם אבינו זכה להקרא "אוהב ה'", ובודדים ביותר זכו להיקרא 'ירא אלוהים'
'הכוח השכלי העיוני' הוא הכוח שבאמצעותו האדם יודע משהו, והוא מתחיל בכך למשל שחלק של משהו קטן יותר מאותו משהו בשלמותו= מושג לוגי אלמנטרי' הכוח השכלי המעשי', נבדל מה'עיוני' בכך שהוא הכושר ל*עשות דברים בפועל *
מושג הידיעה הוא רחב – והידיעה שאנחנו מנהלים שיח בפורום – שונה ומובדלת באלף אלפי הבדלות מהידיעה ששתיים ועוד שתיים הם ארבע
(זאת ההבחנה שעושה קאנט בין ידע אפריורי לבין ידע אפוסטריורי -
וראה בהלכות יסודי תורה פרק א' ביאור כל המצוות בפרקים המדברים על מעשה בראשית ומעשה מרכבה , מצוות עשה הם שכליות/עיוניות טהורות – "אני ה' "– "ולא יהיה לך"
< איזה פגם מוסרי אתה רואה בעכנאי על שהוא אינו מכיר בו? האם הוא אינו מקיים הכרת הטוב גם בלי להאמין בה'?
לפני השלב שאדם מחוייב ב'הכרת הטוב' הוא צריך להכיר בו, להאמין בו - התהליך שעבר אברהם אבינו להכרת ה' היה תהליך שכלי שבו הכיר את האמת האובייקטיבית והגיע להכרת ה' (ראה הלכות עבודת כוכבים פ' א') ואפילו חז"ל מגדירים את האפיקורס כ:"המכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו" אם אינו מכיר בו, הוא 'פטור' ואין בו שום פגם, ובטח שלא מוסרי –
הרמב"ם אמנם היה חריג בדעתו זו - שעל האדם לחשוב כראוי – מחשבה נכונה – ואם אינו חושב כראוי –עבר עבירה - בניגוד לרב החכמים שפוטרים את האדם מאחריות, כי מה שהם חושבים זו היא האמת –
<חייבת להפסיק כאן ........ >
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 02:15 |
|
| |
איקה ,
סליחה אבל אני לא מבין מה הקשר בין סוגיית הלשמה/שלא לשמה לעניננו .
וכדברי המציץ , גם (ובהרבה מובנים אולי בעיקר... ויש להבין ) כדי לקיים מצוות שנהוג לכנותם "בין אדם לחבירו"
צריך להשתמש בשכל , יתירה מזו יש שיאמרו שללא קיום נכון של מצות שבין אדם לחבירו , המצוות ש"בין אדם למקום" (למותר לציין שאני לכשעצמי די מסתייג מחלוקה כזו של המצוות כחלוקה מהותית ) בהכרח יעוותו וכוונתם וצורתם המקורית תאבד , בלי הכרת הטוב לאביך ואמך שהטיבו עמך , אהבה לחברך ואשת חיקך , מורא אמך ואביך ורבך .
הדיבור על הכרת הטוב לקב"ה או "אהבת ה'" ויראתו, יכולה אולי (בעצם לא אולי בטוח...) לפרנס כמה ומכה אשכולות פילוסופים בפורום כזה או אחר , אבל לא הרבה יותר מזה . (אמממ , למותר לציין שבאתי רק להבהיר את העקרון ולא לרמוז על מישהו ספיצפי [אם כי דומני שבהחלט ראוי לשים לב לתופעה עליה דיברתי כאן {אני מפנה את הדברים בעיקר אל עצמי , ואל כל המעונין/ת ...ולא אל אחרים חלילה}])
ליל מנוחה . 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 01:56 |
|
| |
לפי הפירוש של רש"י (וגם חוה"ל), מדוע לא? אם האדם מחוייב בהכרת הטוב כלפי הבורא (או במצוות שבין אדם לחבירו בכלל) האם אין לומר שיש פגם מוסרי חמור בכך שאינו מכיר בו?
*****
לבקשת הכותב:
תוקן על ידי - ווטו1 - 17/05/2004 8:59:29
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 01:56 |
|
| |
The highest principles of ethics are an integrate part of any religion, culture and ethical system. The gods are the ultimate guardians of moral behavior not enforceable by external authorities, since only a god's gaze penetrates the most secret recesses of the mind and heart.
M. Kaplan, revised by Ratzio
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 01:47 |
|
| |
מציץ,
המצוות המוסריות שהן מתחייבות מהמצוות של בן אדם למקום כוללות גם את "אני ה'" "ולא יהיה לך"?
תוקן על ידי - איקה - 17/05/2004 1:49:50
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2004 23:20 |
|
| |
לקיים אותה מפני שהיא אמת, היא פילוסופית תיאורטית?- היא מעשית וברת ביצוע – אלא שתמיד הרוב מקיים שלא לשמה - על מנת לקבל שכר
ולכן חכמים השתמשו במסרים שמכוונים אל הרב - שיקלטו בתודעת המאמינים –
התורה = המצוות שתכליתן להגיע לשלמות - כוללות גם מעלות שכליות שמובילות להכרת ה' , לא רק מעלות מוסריות - והעובדה שהן ניתנו לבני אדם בשר ודם – מעידה שה'כלל' הוא לא גדול מדי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2004 21:57 |
|
| |
מסכים ,
מה שניסיתי לטעון הוא , שיכול להיות שבגלל שהוא יותר גדול , יש בו משהו שאולי גדול מדי , ולכן קשה (ואולי כמעט בלתי אפשרי ?!) לממשו כדרך חיים הלכה למעשה .
מה דעתך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2004 19:49 |
|
| |
אישציפ
שתי הערות –
אין שום קשר בין העובדה שבן עזאי לא נשא אישה, לבין אימרתו – הוא עצמו לא הגיע לשלמות, והעובדה שלא נשא אישה , אולי היא זו שעמדה לו לרועץ - אדם וחוה ב"מורה" שניהם ביטוי לאדם הראשון , ואדם אינו שלם אם אין לו אישה –
השאלה הנשאלת היא למה בן עזאי 'טוען' ש"ספר תולדות אדם" – הוא כלל גדול מזה?
להבנתי, התשובה שעולה מדברי ה'משך חוכמה' ומכלל דברי הרמב"ם - שה'כלל' של בן עזאי כולל בתוכו את ה'כלל' של רבי עקיבה ולכן הוא יותר גדול!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2004 01:41 |
|
| |
אני הייתי אומר , שהכלל של בן עזאי יותר פילוסופי-תאורטי , לעומת הכלל של ר"ע שיותר קיומי מציאותי . (במקום הלשמה/לא לשמה , שלהבנתי הגדרתו מאד תלויית הקשר)
"ואהבת לרעך כמוך" מתייחס אל האדם אומר שעל האדם להתייחס לזולת כל הזמן , ולהבין את קיומו על ידי הזדהות עמו (דהיינו "כמוך") עי"ז אפשר להגיע להבנת כל התורה , שמבוססת על מתן יחס אנושי לבריאה כולה .
בן עזאי לעומתו אומר "זה ספר תולדות אדם" כלומר התורה כולה נכללת בתולדות שיוצאים מהאדם כפי שהיה במצבו המקורי (אדם הראשון , בדומה למה שאיקה הזכירה) והשאיפה היא להדמות למצב הזה של האדם הראשון השלם יציר כפיו של הבורא ית"ש , כדי להידמות כיום (וכן בימי התנאים) לזמן שלפני המבול צריך בעצם לצאת מההקשר החברתי של התקופה בה אתה חי (ואמנם בן עזאי לא נשא אשה כידוע , ולא ניכנס לנושא הזה באופן פרטי כרגע) .
לסיכום גם הפעם (כרגיל) אני חושב ששתי הכללים משלימים זה את זה .
רק שבאים מכיוונים התיחסות שונים .
זהו בקצרה
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2004 00:19 |
|
| |
קיבלתי לתיבה האישית ממישהו שכותב בח"ח, וכנראה אינו מעוניין ששמו יופיע בפורום עצור - שאסור להזכיר שמו שם.
**************************************************
לגבי ואהבת לרעך כמוך האם את ראית את הרמב"ם בהלכות אבל פרק י"ד הלכה א' ?
ב אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח). כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות.
http://kodesh.snunit.k12.il/i/e414.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 19:12 |
|
| |
אשר,
הסברך את ה"פני משה" תואם את דברי ה"משך חוכמה" , ואלה דבריו
".....כמו שנאמר "כי לא יראני אדם וחי", וזה תאוותן של תמרה וארז אשר לא במוחש רק טבעו משתוקק, לכן מתאווה אל תמרה שביריחו....כן הצדיק כאשר נתגבר הנפש על החומר מטבעו, משתוקק אל הרואה ואינו נראה זה השם יתברך השלם האמיתי למקור החוכמה והשלמות, אם כה אוהב האדם את עמו, כאשר נפשותיהם מצור אחד חוצבו, וכולם מעון לרוחניות ההשגחה העליונה, אז מטבעו אוהב את בני עמו, אשר לא ראה מעודו. וזה שאמר "ואהבת לרעך כמוך", פירוש באיזה אופן "אני ה'"? כאשר אתה מצווה לאהוב השם יתברך אף שאינו נראה לך, כן תאהב ותוקיר נפש ישראלי הרחוק ממך אשר לא ראיתו מעולם, ודוק'.
**************************************************
מציץ,
זו לא אני שטוענת ש"ואהבת" כוללת את כל התורה - רעיון זה מופיע כפי שציינת במקורותינו, והוא הפופולרי מבין הרעיונות , ודווקא על נקודה זאת רציתי לעמוד כשהבאתי את דבריו של בן עזאי –
לא צריך להיות אדם דתי, או להאמין בה' כדי להיות אדם מוסרי, ולקיים את הכלל של רבי עקיבה - 'ואהבת לרעך כמוך' - עמדתו של בן עזאי "זהו ספר תולדות אדם" מחייבת את האדם להאמין בה' ולקיים מצוות, כי כך צווה אותנו האלוקים!
לדעתי, מדובר על שני מישורים - המוסרי של ר' עקיבה = שאינה לשמה
לעומת "הכרת ה' של בן עזאי= לשמה
תוקן על ידי - איקה - 12/05/2004 19:22:48
|
|
|
|
|
|
