אשת חיים מילר הביאה להרשעתו של נהג אלים

בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים פ 003123/03

בפני: כב' השופט נֹעם סולברג 11/05/2004


בעניין: מדינת ישראל
ענף התביעות, מחוז ירושלים - משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אודי רונן המאשימה
- נגד -

ישראל מור
הנאשם


הכרעת דין

הנאשם הואשם בחבלה במזיד, עבירה בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

סמוך לחצות ליל 21.12.02, ברחוב אחינועם 13 בירושלים פגע הנאשם במזיד במכוניתו של שלמה פליישמן. הנאשם הבחין כי מכוניתו של פליישמן חוסמת את מכוניתו, ולכן בעט בפנס הקדמי השמאלי של המכונית ושבר אותו.

מטעם התביעה העידו שוטר גובה ההודעה, שוטר סייר, עדת ראייה ובעל המכונית.
הנאשם העיד להגנתו.

עדת הראייה, גב' מילר, הזדמנה למקום באותו לילה. על-פי עדותה, בעת שהמתינה למונית הגיע הנאשם במכוניתו. משמאל חנתה מכונית מסוג סובארו ומימין גזם של עצים, ולפיכך לא יכל לעבור. הנאשם יצא ממכוניתו הביט אל עבר הבניין, ובעט בפנס הקדמי. גב' מילר שאלה אותו מדוע הוא שובר, והנאשם ניפץ את הפנס והחל לגדף. גב' מילר סברה שהמכונית שייכת לבני משפחה אשר נוהגים להיפגש במוצאי שבת עם הוריהם אשר מתגוררים במקום, לפיכך דפקה על דלת ביתם וקראה לבעל המכונית. זה בא אל המקום, וכן בני משפחה, החלה מהומה, תיגרת ידיים וצעקות.
נאמנים עליי דבריה של גב' מילר, אשר העידה בפשטות, דבר דבור על אופניו, "אני הייתי המומה. ראיתי אדם שובר בכוונה תחילה" (עמוד 8 לפרוטוקול). בכעסו, הטיח הנאשם גם בה, גם במתלונן, מילות גנאי וקללות.
בחקירתה הנגדית, הטיח בה הנאשם, ולמעשה במשטרה, שאת החקירה ניהל בעלה, חבר מועצת העירייה, חיים מילר. הוגש מכתב (נ/1) מאת מר חיים מילר אל מפקד המחוז, ובו בקשה לזרז את הטיפול בתלונה שהוגשה על חבלה במזיד. זאת היא טענת ההגנה של הנאשם, קונספירציה שנעשתה, "הוראות מלמעלה" כלשונו, מאת חיים מילר למשטרה, ואשר בגינן, 'תפרה' לו המשטרה תיק. במסגרת טיעונו זה, טען הנאשם על לחשושים בין השוטרים שהוזעקו למקום, ושבדיעבד הבין כי דיברו על מעורבותו של חיים מילר בחקירה. בשל מעורבות זו, גם שינו החוקרים את סדרי החקירה, סירבו לגבות הודעות מעדים שביקשו לתמוך בגירסתו של הנאשם, והכל על מנת להפלילו, כי חזקה על המשטרה מצוותו של חיים מילר.

לגבי האירוע עצמו טוען הנאשם כי מכוניתו של המתלונן חסמה את דרכו, כי צפר ואף אחד לא נענה, עד שיצאה אישה והוא שאל אותה אם היא יודעת של מי המכונית. זאת הייתה הגב' מילר, לדבריו, אשר המשיכה בהליכתה לכוון הנגדי: "ואז צפרתי ואמרתי אני אנענע את האוטו והאזעקה תפעל האדם יבהל ויצא לאוטו ואני אגיד לו תזיז את הרכב שלך. נענעתי והבקלית נפלה" (עמ' 13 לפרוטוקול).

יתכן שגירסתו-זו של הנאשם על נפילת ה'בקלית' מחמת נענוע שניענע את המכונית, די בה לצורך הרשעתו. מכל מקום, אין שחר לטענתו על קונספירציה שנרקמה נגדו, בהיות עדת הראייה אשתו של חבר המועצה חיים מילר. אומנם, בכעסו, קילל אותה הנאשם בעת האירוע, ויכול כי גב' מילר השיבה לו כהלכה, אך החקירה לא נועדה לתבוע את עלבונה-שלה, אלא למצות את הדין עם הנאשם על החבלה במכוניתו של המתלונן. בינו לבין עדת הראייה, היכרות שטחית בלבד, ואין כל סיבה שגב' מילר תתעבר לחינם על ריב לא לה, זולת העובדה כי נזדמנה למקום וראתה את אשר ראתה כאמור בעדותה.

השוטר גובה ההודעה מכחיש את טענת הנאשם לפיה ביקש לגבות הודעה משני עדי ראייה שרצו לתמוך בגירסתו, גם זאת כדי לעוות את החקירה נגד הנאשם. לדברי הנאשם, כשנלקח בניידת למשטרה, אמר לאשתו כוכבה שתבוא אחריו במונית. אלא ששני הבחורים עדי-הראייה, באדיבותם, התנדבו להסיע במכוניתם את אשת הנאשם. הם המתינו סמוך לתחנת המשטרה, אך החוקר סירב לגבות מהם הודעה.

אין ממש בטענה זו. ראשית, בהודעתו של הנאשם, אין זכר לעדי ראייה שהחוקר מתבקש לגבות את עדותם;
שנית, בעוד בעדותו טען הנאשם כי שני העדים הללו ראו את האירוע ומסוגלים להעיד על חפותו, על כך שלא חבל במכונית כמיוחס לו בכתב האישום, הרי שבמכתבו אל מפקד מחוז ירושלים (נ/3) טען שהעדים "ראו את המתלונן מכניס את ידו לתוך מכוניתי וגונב את המפתחות". במאמר מוסגר אציין כי 'גניבת המפתחות' אינה אלא נסיונו של המתלונן להוציא את המפתחות מן ה'סוויץ'' במהלך דין ודברים שהתפתח כדי למנוע מן הנאשם להסתלק מן המקום בטרם ישלם על הנזק שגרם. מכל מקום, מדבריו של הנאשם במכתבו אל הממ"ז עולה, כי אין מדובר בעדי ראייה על האירוע נשוא כתב האישום, אלא על מה שבעקבותיו;
שלישית, כשמדובר בגירסה של הנאשם אל מול גירסת השוטר, מצופּה מן הנאשם שיביא את השניים להעיד בבית המשפט. אלא שלדברי הנאשם, לא לקח את פרטיהם. שאלתיו לשמותיהם של השניים, ואחרי מאמץ הוא זכר במעומעם שם פרטי של אחד מהם. כלל וכלל אין זה מתקבל על דעתי שאם כטענתו, סירבו במשטרה לגבות הודעה מפי השניים, לא עשה הנאשם את המינימום המתבקש, ולא ביקש מן העדים את פרטיהם כדי שיוכלו לבוא להעיד בבית המשפט. ואף אילו האמנתי לגירסתו - ואין הדבר כן - הרי שלכל הפחות היה מביא את אשתו להעיד. אך גם את זאת, הנאשם לא עשה. לשאלתי השיב, כי לא הביא את אשתו להעיד כי לא ראתה את האירוע, וכשהקשיתי שלא לעניין זה ציפינו לשמוע את עדותה, אלא לעניין שני עדי הראיה שהמשטרה סירבה, לטענתו, לחקור אותם, הייתה בפיו, אחרי מחשבה, תשובה אחרת להימנעותו מהעדתה של אשתו, והיא שנשים פסולות לעדות.

כאמור, גירסתו של הנאשם נדחית מכל וכל. הנאשם עשה את אשר עשה מתוך כעס על כך שדרכו נחסמה, שבר את הפנס, התעצבן, קילל וצעק. כעולה מעדותו המהימנה של המתלונן, כשבא למקום בעקבות קריאתה של גב' מילר, לא התכחש הנאשם לכך ששבר את הפנס, והצדיק את המעשה באומרו "אתה בא לפה כל יום, סוגר לי את המעבר, פעם אחת תלמד לקח" (עמוד 10 לפרוטוקול).

באופן שבו נחקר התיק במשטרה, לא נמצא כל חיזוק לטענת הקונספירציה שטען הנאשם. סדר הנחקרים היה כמקובל וכמתבקש, וכשהנאשם נשאל שאלות בעקבות מה שמסרו הנחקרים הקודמים. בזמן הקצר שבין האירוע לבין החקירה, גם לא יכלה להתממש טענת הקונספירציה, עוד לא היה סיפּק להתערבות הנטענת של חיים מילר לעבור את כל שרשרת הפיקוד. לחיים מילר הוּדע בעקבות פנייתו בכתב מיום 25.12.02 (ארבעה ימים אחרי האירוע), כי התיק נמצא בפרקליטות וכי מטעמה ייענה. בפועל הועבר התיק מעשה-שיגרה אל התביעות ומר מילר אף לא נענה על מכתבו לגופו, כי איננו צד להליך (נעשתה תרשומת על כך בתיק). גם אין הצר שווה בנזק המלך, ולא על שבירת פנס של מכונית תיעשה קונספירציה כנטען.
אגב, ביוזמתה ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום מעבירה לפי סעיף 413 ה לחוק, לעבירה לפי סעיף 452 לחוק, קלה הימנה, כי החבלה לא נבעה מחמת רצון לפרוץ למכונית, אלא 'רק' לשם פגיעה ברכוש. הקלה זו שנעשתה עם הנאשם, גם היא אינה מתיישבת עם טענת ה'קונספירציה'.

אשר על כן החלטתי להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של חבלה במזיד, כמיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"א באייר, תשס"ד (12 במאי 2004), במעמד ב"כ המאשימה והנאשם.

נעם סולברג, שופט

עינת

ומדובר באנשים חרדים שכנים בשכונת סנהדריה, ולא איזה עבריינים מועדים, חילול ה' שזה הגיע עד לבית משפט.