הציונים החדשים..

כבר כמה חודשים מתנהל בנטורי קרתא ציד מכשפות נגד ועד הקילה בטענה כי בא במגע עם הישות הציונית במטרה לחלוב מעטיניה כספים, שמועות עקשניות נסבו סביב החשד כי שמות תלמידים של הקהילה "נמכרו" למאכערים שכל פרנסתם הוצאת כספים ייחודיים ממשרדי הממשלה.
אקט זה הוא חילול הקודש מפורש בקהילה שהטילה חרמות על הממסד הישראלי, מחול השדים שסירב לגווע הסתיים במשבר של ממש, כאשר לפני כחודש פרצה תגרה קולנית ואלימה שבסופה לקח הרב שמעון אלי קרישבסקי את חפציו ועזב בטריקת דלת, לא לפני שקומץ צעירים הצטרפו אליו והלכו אחר חלילו ללמוד בישיבה משלהם.
זה שנתיים שקהילת נטורי קרתא אינה רווה נחת, אידיאולוגיה, משפחולוגיה, כבוד יוקרה וכוח משמשים בה בערבוביה ולא נותנים לחבריה מנוח, שנים הייתה זו תנועה חוץ ממסדית לכל דבר ועניין, ועתה היא עצמה חווה משבר, כאשר לממסד שלה קמו מתנגדים ברמות קבוצת צעירים החיה ובועטת בתוכה פנימה.
למעשה כל הגעשעפט של נטורי קרתא מתחולל בבית הכנסת תורה ויראה, השוכן ברחוב בעל התניא בשכונת מאה שערים, זהו קומפלקס לא קטן ארבע קומות גובהו, והוא משופץ פנים וחוץ בצורה מעוררת השתאות, מבחוץ ניתן להבחין כי במרכזו יש פיר זכוכית מרשים,וכל הבניין חולש על שלושה רחובות, הוא בולט על רקע העזובה רבת השנים השורה על כל אזור מאה שערים, בתלמוד תורה במקום לומדים כ250 תלמידים, מגיל שלוש ועד כיתה ט'.
את תורה ויראה מנהל ועד שבראשו עומד הרב זליג ראובן קצנלבויגן, דור שלישי של ראשי נטורי קרתא, סבו אהרון קצנלבויגן היה אולטרה רדיקלי ונחשב בעצמו מורד בממסד החרדי בירושלים, בהשוואה לסבו זליג ראובן נחשב נחשב לייט, כך לפחות טוענת האופזיציה שקהמ לנכד שכבר אינו צעיר כל כך והשנה ימלאו לו 50, לטענת מתנגדיו עם השנים התרכך לבו והוא הפך פשרן בכל מה שקשור ליחס כלפי מדינת ישראל, הוא אמנם מחרים כל דבר שנוטף ממנו ריח של ציונות, אך מסרב להפוך זאת לקרדום לחפור בו, הוא למשל מתנגד לשריפת דגלי המדינה, וסבור שהפרסום העצום שניתן לפעולות אלה מזיק, בעבר גם יצא חוצץ נגד השתתפות בחורי ישיבה בהפגנות מחאה נגד המדינה, בטענה כי הם משוטטים ברחובות במקום לשבת על התחת ולקנות בינה ודעת באוהלה של תורה.
זה זמן מה שמתנגדיו רואים בעיניים כלות איך מנהיגם (שמגייס את הכספים) הפנה עורף לערכים שאך לפני דור או שניים היו לחם חוקם של נטורי קרתא בכלל ושל משפחתו בפרט, אביו ר' חיים קצנלבויגן היה בשעתו חתום על מנשרים נוטפי ארס כלפי הציונים, שפורסמו בביטאונה של הקהילה, "החומה" תחת שם העט בנימין לוינשטיין היה האב ר' חיים קצנלבויגן קורא לצעירים למחות בעוז נגד הטריפה הציונית, שניהם אגב עדיין עמנו "החומה" יחגוג בקרוב 60 שנות הופעה, והאב ר' חיים חגג יום הולדתו ה77 בחודש שעבר.
מחלוקת אידיאולוגית אחרת שהתגלעה באחרונה בקרב נטורי קרתא הייתה סביב חרון אפו של זליג ראובן קצנלבויגן על התמיכה המופגנת בערפאת ובפלסטינים, לדידו התנגדות ללאומיות יהודית אין פירושה בהכרח תמיכה בלאומיות אחרת, פלסטינית למשל, חיצי הביקורת כוונו בעיקר כלפי ר' משה הירש הבא ויוצא באין מפריע בלשכתו של הראיס, הירש מוגדר על ידי העיתונות הישראלית כ"שר החוץ של נטורי קרתא" ג'וב שמעולם לא ניתן לו, מעינו של זליג ראובן קצנלבויגן לא נעלמה העובדה שהירש הוא סמרטוט אדום לעיתונות הממסדית, שאינה מחמיצה הזדמנות להציגו באור מגוחך ולהכתים אגב כך ציבור שלם.
הירש כנראה מייצג בעיקר את עצמו, עובדה היא שבמשך כל השנים הוא היחיד מהקהילה המקפיד להתנשק עם ערפאת בכל הזדמנות, ממשיך דרכו של הירש הוא בנו ר' ישראל מאיר הירש, המחלוקת הזו ממקמת את השניים לצד האופוזיציה לזליג ראובן, אם כי אין הדבר אומר שהאופוזיציה בראשות קרישבסקי תמהר עתה למוקטעה, מה שמגביר את השישו ושימחו הוא העובדה שמעבר לחילוקי הדעות האידיאולוגיים בין הירש לקצנלבוגן השניים גם קרובי משפחה, ר' משה הירש הוא דודו של ר' זליג ראובן קצנלבויגן אמו של משה הירש היא אחותו אביו של זליג ראובן.
המתחים הללו היו מצע נוח לשמועות שנפוצו כאילו הוועד שלח ידו בכספי המדינה, החשדות התעוררו לאחר שהתלמידים בתורה ויראה התבקשו להוסיף לצד שמם את תאריך לידתם, אנשי הוועד טענו כי מדובר בפרט פורמלי, שנועד לעקוב אחר גיל התלמידים, אבל הדבר העלה חשד כי באמצעות התאריך לידה אפשר יהיה להשתמש בשמות התלמידים לקבל כספים ייחודיי, הדרך לכך פשוטה: פונים למאכער שיש לו "מהלכים" במשרדי הממשלה המתאימים, והוא מקבל לידיו את רשימות התלמידים ומצהיר שהם לומדים בעמותה פיקטיבית, במקרה של נטורי קרתא, אין חשש לכפל שמות כיוון שאף אחד אחר לא מתכוון לפנות לרשויות, עבור כל תלמיד אפשר לקבל תקציבים נאים, והעמלה עוב רפעילות זו גם היא אינה דבר של מה בכך, ויכולה להגיע לשלושים אחוזים. ניוז.
החשד נפל על מנהל הכספים של תורה ויראה , יעקב אופן המשמש מזכיר הוועד, הפגישה עימו מפתיעה כיוון שהוא אינו לבוש כחרדי, הוא בכלל חבד"ניק, ועובד כשכיר עבור נטורי קרתא, לתורה ויראה הוא הגיע לפני עשרים שנה בעקבות היכרות אישית עם אביו של ר' זליג ראובן ר' חיים קצנלבויגן, אופן הוא המביא והמוציא, הוא זה המנהל את כל המגעים בענייני כספים עם גופים הנשלטים בידי הציונים גם עם הבנקים, מעין ציוני של שבת, הוא עושה את העבודה השחורה של נטאור אחר היה נאלץ לעשות תוך סתימת אפו, משרדו הקטן נמצא ממש בכניסה לתורה ויראה.
"תראה יש הרבה מוסדות חרדיים שלא לוקחים כסף מהממשלה ויש מתווכים שלוקחים את השמות של התלמידים הללו ורושמים על שם מוסדות אחרים, הם לוקחים אחוזים על העבודה הזו, ואחרי זה מתחלקים עם ההנהלה בתמורה לשמות ולאינפורמציה על הילדים" מסביר ישראל מאיר הירש, "קיבלנו מידע מאחר המאכערים שאופן העביר הרבה כספים מהממשלה, כלומר עבור התלמידים, התגלה שלקחו את השם שלו ושמו כאילו הוא המנהל של מוסדות בשם "פטל" יש מוסדות "פטל" כביכול, שבהם רשומים התלמידים שלנו שהם לכאורה התלמידים שלו".
משלא פסקו השמועות, הוקמה ועדה לבדיקת החשדות, בחשאי, ללא ידיעתו של הוועד, ועדת הבדיקה החשאית פנתה באמצעות מתווכים למשרד החינוך , בניסיון לחשוף את התקבל תקציב כלשהו עבור התלמידים הלומדים בתורה ויראה, משרד החינוך סירב למסור להם שמות.
הירש "למעשה רוב האנשים אצלנו הם נגד לקיחת כסף מהמדינה, החשד הוא שההנלה עושתה את זה על דעת עצמה, כלומר, זה לא שיש קבוצה שחושבת כך ויש קבוצה שחושבת אחרת, כולם מתנגדים, אבל להוכיח את זה שחור על גבי לבן אתה לא יכול, כי משרד החינוך מסרב לשתף איתנו פעולה, אנחנו בכל אופן לא הצלחנו לגלות, אם היינו מגלים את זה היינו מפטרים אותו מההנהלה".
משלא הצליחו להוכיח בעצם שכסף מהמדינה נלקח לתורה ויראה, פנו אנשי ועדת הבדיקה למשרד חקירות פרטי, אך גם הוא לא הצליח להמציא מסמכים וראיות למעל, בין שיחת טלפון אחת לדיבור בפלאפון דוחה יעקב אופן מכל וכל את החשדות כאילו הוועד שם אינו בכספי משלם המסים, " תראה, לי אישית מותר לקחת מהציונים, למשל לקבל עבור עצמי כסף מהביטוח הלאומי" הוא אומר "אבל מעולם לא עשיתי משהו בניגוד לדעת הממונים עלי".
תומך נוסף בר' זליג ראובן הוא הרב אברהם יעקב אפשטיין, מראשי הקהילה, חתנו של ר' אהרן קצנלבויגן, סבו של ר' זליג ראובן וגיסו של ר' משה הירש, הוא גם העורך של "החומה" ונחשב דמות חשובה בקרב הקהילה, אפשטיין מתנגורר סמוך לתורה ויראה, על דלת ביתו כתוב בעברית אנגלית וערבית "יהודי לא ציוני" ניסיון לשוחח עימו בפתח ביתו העלה את הדיאלוג הבא, "מאיפה אתה? 'כל העיר'? טפו נביילה טרייפה טפו מה זה, עיתון?.
נטורי קרתא הם למעשה מדינה בתוך מדינה, הם מקפידים על ניתוק מוחלט מכל דבר שניכרת בו ממסדיות ישראלית, הם אינם נושאים תעודת זהות, לפיכך אינם יכולים להוציא דרכון או רשיון נהיגה, הם אינם נוגעים בכסף של המדינה המיועד לחינוך ילדיהם, לא משתמשים בשירותי הבריאות ואינם דורשים כספים מהביטוח הלאומי למרות שהם משלמים מסים כחוק, אפילו מזון הם מקפידים לרכוש מחברות שאינן מזוהות עם מדינה ישראל, הם נוהגים מנהגי אבלות ביום העצמאות וביום ירושלים.
ביום העצמאות האחרון קרה דבר מוזר, בישראל החליטוח לדחותו ליום ו' אייר כדי שיום הזיכון לא יחול בשבת, במקרה זה נקלעו נטורי קרתא לדילמה, האם להתאבל ביום שני, ה' באייר, או ביום שלישי, כלומר לנהוג לפי החלטת המדיה שבה הם אינם מכירים, לבסוף הוחלט לקיים את המחאה ביום שלישי, בזסמטאות מאה שערים עדיין ניתן למצוא מאשפווילים המודבקים על בתי עסק שונים בזו הלשון, "היום יום שלישי ו' באייר תשס"ד, בו חוגגים הכופרים הנאציונים את 56 שנות מרידותם בה' ובתורתו, בהשתלטותם בכוח הזרוע והרציחה על ארץ הקודש והעם היהודי, תהיה חנותי סגורה לאות מחאה ואי הכרה בשלטונם הכופר, תפילתי עם כל עם ישראל לביטולה המיידי של המדינה הנאציונית".
נטורי קרתא אינם עובדים בכל מלאכה, לא הגברים ולא הנשים, וחיים מתרומות בלבד, המגיעות מקהילה של נטורי קרתא בחו"ל. הגברים לומדים והנשים עקרות בית, השבועון החרדי "שעה טובה" הקדיש לאחרונה כתבה נרחבת לנטורי קרתא בחו"ל להערכת העיתון הקהילה הגדולה ביותר נמצאת בניו יורק (סטמר) שם חיות יותר מאלף משפחות המשתייכות לנטורי קרתא, נוסף לכך יש קהילה של נטורי קרתא בלונדון ובמנצ'סטר שבאנגליה, וכן בטורונטו ובקוויבק שבקנדה, כתב העיתון נתן נוסבוים אף יצא לאנגליה ולארה"ב וטוען כי הקהילה ב"גולה" מיליטנטית הרבה יותר, כאשר מבחוץ קל ונוח להקצין את העמדות של אלה הנאבקים מבפנים, ואכן נטורי קרתא שבתפוצות מקיימים קשרים אמיצים עם ארגונים פרו פלסטינייים במסגרת מאבקם במדינה ישראל.
באתר האינטרנט המרשים של נטורי קרתא ארה"ב WWW.NETUREIKARTA.ORG יש תיעוד של הפגנות נגד ישראל לצד פלסטינים ברחבי העולם, כך נערכו הפגנות בוושינגטון בביקורו אחרון של ראש הממשלה אריאל שרון, בלונדון ביום נכבה וכן במקומות נוספים כמו בהאג ובטורונטו, באתר יש מאמרים תמונות ומיד רב על פעילותם, נראה כי נטורי קרתא שבגלות השכילו לרתום את אמצעי התקשורת המודרניים למאבקם.
בחזרה ללישראל, מרבית נטורי קרתא מתגוררים בירושלים, הערכה מדברת על כ400 משפחות בירושלים, רובן במאה שערים, בבית שמש חיות כ100 משפחות, ובבני ברק יש תומכים אחדים, בסך הכל כ500 משפחות, בעקבות הפילוג עברו "המורדים" לישיבת לפלגות ראובן, (ישיבה שהוקמה על שם הרב ראובן בנגיס) השוכנת ברחוב דוד ילין סמוך לשכונת גאולה והרחק ממאה שערים ומישיבת תורה ויראה, ישיבה נוספת בשם מתיבתא דרבי אהרן הוקמה ברחוב שאולה מלך בשכונת סנהדריה, בישיבה הגדולה לומדים 25 בחורים ובקטנה 20 גם אנשי קצנלבויגן ערכו שינויים משלהם, והעבירו את הישיבה הגדולה לבית שמש, כנראה כדי להרחיק את חבורת הצעירים מהרחוב הירושלמי, המציע תדיר גירויים לאומיים המפתים למחות ולהפגין, בישיבה בבית שמש לומדים כ40 תלמידים, הישיבה הקטנה של אנשי קצנלבויגן שוכנת ברחוב יוסף גרשון בירושלים הסמוך לישיבת תורה ויראה, וגם בה לומדים כ40 תלמידים.
מה יילד יום, קשה לומר, להערכת העיתונאים החרדים, הרוב ילך עם המורדים, ואחיזתו של ר' זליג ראובן קצנלבויגן תלך ותיחלש, גם ישראל מאיר הירש מחזיק בדיעה זו, מה לגבי התורמים בחו"ל? פה דווקא נראה שיש מספיק לכולם, למרות שכאמור, נטורי קרתא בחו"ל תומכים בגישה מחמירה כלפי מדינת ישראל, מה שברור הוא שהרב קרישבסקי שכבר חצה את גיל ה75 ינהיג את החבורה הצעירה, ככלות הכל הוא אינו אדם פוליטי, אלא תלמיד חכם, כעת מחכים כולם לראות מי מהחבורה הצעירה שעזבה את תורה ויראה יצמח למנהיג הבא של נטורי קרתא בירושלים.