שאלה מטרידה - "ואהבת לרעך כמוך", איך?

מצורף קובץ

כניראה שעבורי זה שלב ב' שבו שוב עולות שאלות מטרידות בעניני נפש ורוח.

אשמח לשמוע דעתם המלומדת של חכמי הפורום.ותודה לך מיימוני על תשובתך הקודמת לא הספקתי באישי ,אכן ניראה נכון ודי משכנע.

לגבי הציווי"ואהבת לרעך כמוך".

הרי אנחנו מצווים לאהוב מלכתחילה את עצמנו כדי שנוכל מתוקף אהבה זו לאהוב את האחר. ומה קורה אם אנחנו לא שלמים באהבת עצמנו.

אנחנו לא אוכלים אוכל בריא,מזלזלים במתנת הבריאות ,לא שומרים על גופנו,לא שלווים בעשייתנו,לחוצים בתוך חיינו,לא מספיק שקטים בגורלינו,ביקורתיים וחסרי מנוח לגבי התנהלותינו,לא אוהבים את עצמנו או את בני זוגנו ,מבקרים את ילדינו,לא שמחים בשכננו וברכושינו,לא ערים לצרכים הרוחניים שלנו,רוצים לחיות ולהיות בעצם במקום ההוא"שם",כי שם יהיה יותר טוב,מקנאים באחרים ,מחכים כבר להחליף ריהוט ,מכונית בית , וכן הלאה.

איך יווצרו בנו כלים נכונים כדי לדעת איך לאהוב את הזולת. ואם נאהב כך את הזולת הרי שזו לא אהבה, זה תעתיק אומלל של אהבה שניזונה משנאה עצמית וחוסר נחת.

לך תבנה ככה אהבה?!

תודה למחודדי המוחות.

ובבנין ציון ננוחם.

הכותרת

תוקן על ידי עצכח ב- 26/10/2009 11:31:53

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ה' א':

'ואהבת לרעך כמוך' א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול יותר. הכונה לסוף הכתוב 'בדמות אלוקים עשה אותו'. שמר' עקיבא לא נשמע על מקרה בו אינו חושש לכבוד עצמו לכן נקט בן עזאי בכתוב המדבר על דמות האדם לפי שרואה דמות חבירו ולא רואה דמות עצמו. לכןן כולל מקרא זה יותר ממקרא של 'ואהבת לריעך כמוך'.

יהוסף

הנה נגעת בנקודה שכולם כאן הסתובבו סביבה

רוח דרומית ,
בודאי שלגבי אבחנות קליניות אני מניחה שלא בפורום הזה דיוננו יסוב.

ניראה שהובן בעליל שהשאלה מכוונת לאלה שיכולים להסביר מילולית ולא לחוש רגשית את עולה של מסירת האהבה לזולת משום היותה לא כל כך טבעית.
רובכם טוענים שהיא לא כל כך נילמדת אלא מועברת לאחר בטבעיות \והרושם שלי הוא שהיא נילמדת ואף לא תמיד בדרכים כל כך פשוטות.
אהבת עצמי על מנת לקיים מצוות ושמש כלי לעבודת השם הינו דבר נירכש .
הטבעיות לאו דוקא מכוונת אותנו לתוצרי האהבה וללקחיה.
בטבעיות אולי היינו נישארים תמיד אפילו מזיקים לעצמנו מבלי להעביר על עך מחשבה נוספת.
יש חברות שבהם ההזק העצמי שלנו ניראה נורמה מגונה הינו אהבה.
לכן הייסורים שבהבנת העניין.
צדק מי שכתב שיש לנו בתורה כללים בררוים לכך ומשום שסרים מהרע מגיע הטוב.
ותודה לכם עלך התייחסויותיכם .

יהוסף

גומל נפשו איש חסד

התבהרות

אני גם יוצא מנקודת ההנחה שאהבה היא התמסרות לחויה חשובה, ומכאן שהאדם עצמו בראש הפירמידה של אהבה, עכ"ז התשובה לשאלתך ניתנת ליישוב באופן פשוט -

אדם אוהב עצמו, אבל לעצמו הוא חש כמי שרשאי לוותר על בריאות וכו' למען אהבות אחרות, משא"כ כלפי אחר שהאדם יודע שאינו רשאי לוותר, וממילא אהבתו לא תותיר לו את אותם אפשרויות רעות בהם הוא נוקט כלפי עצמו.

והא ראיה -
אדם קבע לעצמו להתחיל משהוא בשעה שמונה, בקלות לא יכבד החלטת עצמו, כי כלפי עצמו אין מושג של "לכבד" באשר תמיד זה עצמו, משא"כ כשקבע זמן פגישה עם זולתו יופיע מהר יותר בזמן, ולכא' נשאלת השאלה, וכי מכבד הוא את עצמו פחות מהאחר? התשובה פשוטה: לגבי עצמו החזרה מההחלטה אינה פחיתות כבוד ואהבה, באשר הוא מוותר לעצמו, כן העניין באהבה. [יתכן והדוגמא יש בה קושי, אז שיהיה בלי... תמיד אפשר לוותר].

התבהרות,

מה שהתכוונתי לומר זה שהתורה לא מנסה לצוות ישירות על אמפתיה ורגישות אלא מנסחת כלל פשוט של המנעות מעשיית הרע שנגמל לך לחברך. וההמנעות הזאת מובילה מאליה ל"ואהבת" בסופו של דבר.
וכך גם פירש החזקוני.


אם האדם נמצא במצב כזה שאוולות שנגרמות לו מסביבתו לא מזיזות לו זה כבר יוצא מהתחום של "בעייה תורנית מטרידה" ונכנס לתחום של "בעיה קלינית מטרידה (מאד)"

"אשרי האדם הזוכה לחוש סבלו, מתוכם של אחרים זולתו"

קפקא

התבהרות

את צודקת אדם שאינו שלם עם עצמו קשה לו לאהוב את הזולת

עד שאת שואלת על מצוות ואהבת לרעך

שאלי על מצוות אהבת ה' אם יש לך טענות כרימון על השי"ת שהביא אותך לעולם

איך מתחילים בבוקר מודה אני לפניך...שהחזרת בי נשמתי אם כנ"ל
איך מברכים שעשה לי כל צרכי (פשוטו של מקרא)?
איך מהללים פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון
איך אומרים מודים אנחנו לך.. על נסיך וטובותיך שבכל עת?
איך מברכים בברכת המזון ובטוכו הגדול תמיד לא חסר לנו?
הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו הוא גומלינו וגו'

כל היום של היהודי הוא רק הודאה,

זה ממצוות הטרום יסודיות של כל יהודי לקבל הכל בשמחה
ואני לא ברסלבר...

רק גמרא פשוטה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה והגמרא מפרשת לא אותה הברכה רק צריכים לברך את דיין האמת כמו הטוב והמטיב...

ומפורסמת התשובה של הרבי ר' זוסיא מאוניפולי.

תשמחי בחלקך, תאהבי את ה' שברא אותך, תשמחי עם עצמך, עם משפחתך ואחר כך תוכלי לקיים את כל המצוות ובכללם את ואהבת לרעך כמוך

יש סיפור חסידי שעשיר קמצן גדול רצה לחזור בתשובה ובא להרבי נפתלי מרופשיץ, תיקן לו תשובה שיאכל כל יום אווזות צלויות, והסביר לחסידיו שאם הקמצן יאכל אווזות פטומות אז יתן לעני לחם, אבל אם הוא יסתגף ויאכל לחם אז יתן לעני אבנים.

מי ששונא את עצמו איך יוכל לאהוב את רעו?

קצת חסידות קצת שמחה והכל על מקומו יבא בשלום.



תוקן על ידי - baachi - 16/05/2004 11:55:05

איך לא יכולה יכולה להיות לאדם אמפתיה כלפי עצמו? מעצם ההגדרה יש לו, ברמה כזו או אחרת.

ובכל זאת התייחסתי לשאלתך למעלה. אין צורך שהאדם יאהב את עצמו, על מנת שיהיה מסוגל להיות נאהב ולאהוב אחרים. ובכך יש לו נסיון גם אם אינו אוהב את עצמו, הוא עדיין מקבל אהבה מינקותו מסביבתו הקרובה, ואף מעניק אותה (ואם זה אינו המצב, אכן יש מקום לסברה שאינו מסוגל לא לאהבה ואף לא לאמפתיה).

חבצלת איקה ורוח דרומית,
אתן מדברות על המשמעות של אהבת הזולת.
אמפתיה רגישות וכ'
מה קורא כשלאדם אין את התכונות האלה לעצמו ,כיצד הוא יודע איך להפעיל אותן לאחרים שהלוא אין לו לעצמו את התכונות ואיך ידע ליישם אותן .

האם זה תלוי בכלל בהיותה של אותה תכונה אצל עצמו .
או אולי אין קשר.

דברים יט יז-יח

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ==> ולא תשא עליו חטא.

לא תקם ולא תטר את בני עמך ==> ואהבת לרעך כמוך אני ה'

אולי מבחינת הכתוב ה"ואהבת" בכלל אינו ציווי אלא רק מוצג קשר של סיבה ותוצאה.
ההמנעות מנקימה ונטירה מובילה ישירות לכך שהאדם מעמיד עצמו במקומו של של זולתו ונמנע מלגמול לו כפי שנגמל לו. מתוך כך מושג מעצמו "ואהבת לרעך כמוך" משום שהאדם מציב את זולתו במקום שבו הוא עמד כשרעהו גמל לו רעה.
וזה גם מסביר מדוע הילל הזקן ניסח זאת על דרך השלילה, משום שזה גם הסדר שבעצם מוצג בכתוב.

כדברי חבצלת

אמפתיה- זה שם המשחק

ווטו - אכן דברי הרמב"ם הלכות דעות ה'ג

"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו,,,