איציק סודרי: רבנים אמרו לי פרענק סוג ב'
מי שלא רצה בש"ס את איציק סודרי, דובר המפלגה, יקבל אותו עכשיו כפרשן פוליטי בטלוויזיה ביניים הוא כבר מתחיל לנקות שולחן על החברה הישראלית: "היא נרקומנית של שנאה" על ש"ס: "אם היא רוצה להתאבד, שתצטרף לממשלה" על הנתק שלו עם אריה דרעי: " עבר בינינו חתול שחור בגודל של חמור לבן" על לימודיו בישיבה אשכנזית: "רבנים באו ואמרו לי בפנים: 'אתה פרענק, אתה סוג ב', אתה נחות'" עול הכינוי שדבק בו, איציק ורסצ'ה: "הרגשתי כאילו אומרים לי: 'הלו, ורסצ'ה זה שלנו, של האשכנזים והאליטות מכיכר המדינה'"
מאת: הדס בשן
קשה להגיד שאיציק סודרי, הדובר לשעבר של תנועת ש"ס ובקרוב פרשן בערוץ הכנסת, הוא אדם נטול חוש הומור. כשהוא מספר שאשתו מיטל לומדת משפטים, הוא מסביר כי לכל ש"סניק צריך שיהיה עורך דין צמוד. כשאנחנו מעלים זכרונות מתקופת טרום האופוזיציה, הוא מצטט את האמרה כי ש"סניק אמיתי אפשר היה לזהות לפי קוטן הפלאפון וגודל המכונית. אבל בנוגע לנושא אחד נראה כי סודרי איבד את ההומור העצמי:
הכינוי "איציק ורסצ'ה".
הכינוי הודבק לו בשנת 2000 לאחר שהצטלם לקמפיין אופנה של גברים חרדים, ואף צוטט כמגן על חוש האופנה של הציבור החרדי. "יש איזו תפיסת עולם שאומרת שרק האליטה האשכנזית יודעת מה זה ורסצ'ה", אמר אז. "אל תנסו לצייר אותנו כמו פנאטים שלא מבינים בעולם הזה".
היום, כאמור, הפרשה לא מעלה ולו בדל חיוך על שפתיו. "זה לא בסדר שקוראים לי ככה", אומר סודרי, "אני לא דוגמן, אני לא חושב שיש לי את הנתונים לזה, וזו השאיפה האחרונה שלי בחיים. הצטלמתי לקטלוג כי תמורת הדוגמנות שלי תרמו למשפחות נזקקות, זה הכל, אבל לא הניחו לי עם זה. האמת היא שלא לבשתי אף פעם ורסצ'ה, אבל רציתי לשבור את התדמית של החרדי והמזרחי הדפוק ולהראות שאני דווקא מכיר ויודע מה זה. אבל אז הגיעו התקפות עדתיות מאוד צורמות נגדי. הרגשתי כאילו אומרים לי: 'הלו, ורסצ'ה זה שלנו, של האשכנזים והאליטות מכיכר המדינה'".
יש משהו צורם בנציג של מפלגה חברתית שמתפאר במותגים.
"באמת היתה בש"ס חבורה כזו שנהנתה יותר מדי ממנעמי השלטון, אבל היא היתה בשוליים ופגעה בכולנו. צריך להבין שמדובר היה באנשים שקיבלו משהו אחרי שנים של קיפוח וקצת הסתחררו מזה. הם התפתו להסתכל על כל מה שנלווה, על הבונוסים, לשים חליפה יפה ולמנות עוזר. הפכו את זה למטרה ושכחו מה המטרה האמיתית".
אתה מבדיל את עצמך מהם?
"אני באופן אישי לא הייתי חלק מזה כי באתי מבית מבוסס מבחינה כלכלית, ואף פעם לא חסר לי דבר. בחיים לא הלכתי לישון רעב, תמיד היתה לי חליפה חדשה לחגים. אבל אני מודע לזה שאולי תרמתי לדימוי של הש"סניק בוורסצ'ה, ואני מתחרט על כך. היום לא הייתי מדבר ככה".
הניתוק מש"ס
"היה בזה משהו מחניק"
אנשים הנמצאים בין שני עולמות מתלוננים בדרך כלל על כך שאינם שייכים לשום מקום. איציק סודרי, כך נראה, דווקא מרגיש שייך בכל מקום. מצד אחד הוא מפלרטט עם התקשורת החילונית, ומצד שני שומר על אפשרות להמשיך ולשחק בפוליטיקה החרדית.
בשנה האחרונה הספיק סודרי לעזוב את תפקידו כדובר ש"ס, לעבור משכונת הר נוף בירושלים לגבעת שמואל, לנסות להשתלב בתחום הייעוץ הפוליטי, להשתתף בהכנת סרט דוקומנטרי ולמצוא את עצמו לבסוף בערוץ הכנסת.
ולמרות הכל הוא מקפיד לשמור על קשר הדוק עם הרב עובדיה יוסף ועם אלי ישי, ולא שולל אפשרות שיכהן כחבר כנסת מטעם ש"ס באחת הקדנציות הבאות. אולי הוא רק בן 29, אבל כבר יש לו מספיק ניסיון כדי לדעת שכדאי לשמור על כל האופציות פתוחות.
היית ילד הפלא של ש"ס. למה עזבת?
"כי הייתי חייב. במשך שמונה שנים כל החיים שלי היו המפלגה - מהשנייה שקמתי בבוקר ועד שהלכתי לישון. היה בזה משהו מאוד מחניק, ובסך הכל אני צעיר ועדיין מעצב את עצמי".
ייעוץ פוליטי זה לא אתה?
"נכון. עבדתי שנה אצל איל ארד וליאור חורב, ואני חייב להם הרבה אבל זה לא בשבילי. מצאתי את עצמי עושה דברים שאני לא מאמין בהם מבחינה אידיאולוגית, ולא יכולתי להיות שלם עם זה. אני לא בא אליהם בטענות, הם מקצועיים לגמרי ונותנים שירותים. זה פשוט לא מתאים לי".
תעסוק בייעוץ באופן עצמאי?
"יכול להיות, אבל אני מקווה שאדע לקחת רק פרויקטים שאני מזדהה עם המטרות שלהם. מצד שני לא עמדתי אף פעם בניסיון של לקוח שבא עם מזוודה מלאה בכסף, אז זה לא חוכמה להגיד".
לאחרונה פרש סודרי ממשרדו של ארד ונענה לפנייתה של חברת החדשות של ערוץ 2 להצטרף לצוות הפרשנים של ערוץ הכנסת החדש. "אני עדיין לא בטוח מה בדיוק אעשה שם, אבל אני מניח שאגיש תוכנית משלי ושאהיה פרשן שנותן את הזווית החרדית - למרות שאני מקווה לא להיות פרשן לנושא אחד. כבר הרבה זמן בא לי לעשות טלוויזיה. הייתי בצד השני, כדובר, בניתי קמפיינים, ערכתי תשדירי בחירות, ובא לי גם להיות מול המצלמה. יש תהליכים חוקתיים שצריך לנסות להסביר מאחורי הקלעים, את המניעים והאידיאולוגיה. אני מכיר את האנשים המעורבים, זה יכול לעזור".
אנחנו באמת צריכים ערוץ כנסת?
"הציבור יסתכל, יראה מה קורה בוועדות, איך משתמשים בתקציב הבוחר. כמובן שאני גם צופה שחברי כנסת רבים יראו לנו את כישורי המשחק שלהם. בתור מישהו שבא מהכנסת, אני יודע איך דיונים משתנים כשיש וכשאין טלוויזיה. ברגע שנכנסות המצלמות, ישיבה שעד אז התנהלה על מי מנוחות מתמלאת בצעקות. כל אחד רוצה זמן מסך, זה חלק מהעניין. כשהמצלמות יוצאות הם שוב החברים הכי טובים, אבל ההצגות המדומות האלה זה מחיר שאנחנו צריכים לשלם בשביל דמוקרטיה".
ואיך אתה, חבר ופעיל ש"ס, תשמור על אובייקטיביות?
"ברור שעיתונאי ברמ"ח איברי ושס"ה גידי לא אוכל להיות אף פעם, הרי העמדה שלי מאוד ברורה, אבל אני לא אהיה פרשן מטעם. הייתי שנה בחוץ, וזה נתן לי אפשרות לבחון את הדברים בצורה יותר אובייקטיבית. אם אצטרך לבקר את ש"ס אעשה זאת, אבל זה לא יהיה ממקום של שנאה אלא של אדם שאכפת לו. חוץ מזה, אני כבר מבקר את המפלגה. אני ואלי ישי בקשר, וכשיש לי מה להגיד לו אני לא מתבייש לעשות את זה. עכשיו זה פשוט יהיה בצורה יותר פומבית".
ותשמור גם על קור רוח כשאתה מסקר את שינוי, לדוגמה?
"אם הם יצטרכו ביקורת הם יקבלו, ואם הם יצטרכו ברכות הם גם יקבלו. הרי הוויכוח שלי עם שינוי הוא לא אישי. במקרה יוסף פריצקי הוא חבר טוב שלי. אני פשוט מתנגד לדעות שלו".
אז זהו, אתה עובר לתקשורת?
"אני עדיין חושב שפוליטיקה זה מקום יותר טוב בשבילי מתקשורת, או לפחות פחות גרוע. אם יציעו לי להצטרף לרשימה אני לא אפסול את זה, אבל בכל מקרה את יודעת שהבחירה היא לא שלנו. הכל תלוי במה שהרב עובדיה יחליט".
וכפרשן, איך אתה חוזה את הסיכוי שלך לכהן בכנסת הבאה?
לצערי ההנהגה היום מאוד חרדית, ולשים מישהו כמוני יהיה לפנות לקהלים אחרים מאלה שהיא פונה אליהם היום. אני עדיין טוב לש"ס בתור בוחר והם טובים לי בתור מפלגה, אבל הם לא ימהרו לעשות ממני חבר כנסת".
ההופעה החיצונית
"מגבעת זה מהאשכנזים"
איציק סודרי נולד בלוד, ולדבריו נשם פוליטיקה כל חייו. דודו הוא השר לשעבר אהרון אבו חצירא וכשאחותו של סודרי, יהודית, נישאה למשה יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף - מעורבותו בפוליטיקה הפכה לעובדה מוגמרת. "התחלתי בתור חניך של אל המעיין והתקדמתי: הייתי מדריך, מנהל סניף ומטה, ובסופו של דבר עוזר מנכ"ל הארגון, שהיה אז אלי ישי. זה לא שקיבלתי משהו במתנה".
במקביל לפעילות התנועה סודרי בילה את נעוריו בישיבות אשכנזיות שונות. "אני בא ממשפחה שאפשר לכנות מעמד הביניים של החרדים. בשבילנו ללמוד בישיבה אשכנזית נחשב כמו ללמוד בהרווארד, כבוד גדול. היו מכסות של מזרחים - לא יותר מחמישה בכיתה, שחס וחלילה לא ישתלטו או יהיו לרוב".
היה קשה להשתלב?
"עם התלמידים דווקא היה לי תמיד בסדר גמור. הייתי תלמיד מצוין, ותמיד הייתי המנהיג. הבעיה היתה עם חלק מהרבנים, שגרמו לי להמון סבל. לזכותם ייאמר שהם לפחות לא הסתירו את הגזענות שלהם אלא באו ואמרו לי בפנים: 'אתה פרענק, אתה סוג ב', אתה נחות'. אני זוכר מקרים שהייתי צריך לחמוק מתחת לאף שלהם כדי למלא את המצוות של המזרחים, כמו האנוסים בספרד. כל היחס הזה השפיע עלי מאוד וגרם לי להתגאות במזרחיות שלי".
בגלל זה הורדת את המגבעת?
"כן. המגבעת זה משהו שלקחו מהאשכנזים, ואני קנאי למזרחיות שלי. אין לי בעיה עם מישהו שחובש מגבעת, כמו שאין לי בעיה עם צפונבון שלובש שרוואל - זה פשוט משהו שלא מתאים לי אישית. אולי יש אנשים שאני נראה להם פחות חרדי בגלל זה, אבל תמיד אמרתי שאני לא מודל לחיקוי. מי שרוצה מודל, שיסתכל על הרב עובדיה".
הרגשת קיפוח גם מול חילונים?
"האמת היא שנמאס לי לדבר על הקיפוח, מעניין אותי להתעסק בתוצאות שלו. גם ש"ס כבר לא אומרת היום 'אכלו לי, שתו לי', אלא נוקטת בגישה פרקטית יותר - של מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפערים היום. הרי זה לא סוד שיש פערים חברתיים ועדתיים ושהמזרחים נמצאים בתחתית הרשימה, למרות שהיום הרוסים כמעט גונבים לנו את התחתית".
מינויו של אלי ישי לשר העבודה והרווחה ב-97' הקפיץ את סודרי מעוזר אישי, נהג וכלבויניק - למעמד של עוזר שר, כשהוא בן 22 בלבד. בבחירות לכנסת ה-15 סודרי כבר השתלב במטה ההסברה והפך לדובר המפלגה. אלה היו הבחירות ערב הכרעת הדין של אריה דרעי, הבחירות של הקלטת "אני מאשים", של הקמעות של הרב כדורי ושל ה"תצא בחוץ" - עם כל אלה התמודד, בדרך זו או אחרת, סודרי חדור המוטיבציה.
"מבחינתי זו היתה התקופה המרתקת ביותר", נזכר סודרי, "זה היה אדרנלין מטורף, כמו לעשות ספורט כל הזמן. למדתי תקשורת בצורה הכי אגרסיבית שאפשר. היתה לנו מלחמת הישרדות עם שינוי, הייתי חדור ברוח של קרב".
התוצאה היתה קמפיין מאוד אגרסיבי.
"כן, שבסופו קיבלנו 17 מנדטים. הלכנו עם כל הכוח שלנו, ולמען האמת אנחנו אחראים גם לשישה המנדטים של שינוי. תמיד אני אומר שיש לי מניות גם במנדטים של שינוי, וזה קצת חבל. בתור דובר, יותר כיף לדברר מלחמות מאשר אחווה ורעות, אבל בדיעבד, אני חושב שאפשר היה לעשות דברים מסוימים אחרת".
כמו מה?
"אני חושב שיכולנו להיות קצת פחות שונאים. אני יודע שזה היה מביא פחות מנדטים, כי מי שנחמד לא מביא את הבוחרים, אבל אולי זה מחיר שהיינו צריכים לשלם. בכלל, אני חושב שהחברה הישראלית היא נרקומנית של שנאה, ואני מקווה שלא נמות ממנת יתר של זה. תמיד אנחנו מחפשים את האחר, את מי לשנוא, אנחנו מצביעים נגד ולא בעד. לדעתי זה משהו בגנים היהודיים".
היית גם צריך לדברר לא מעט פליטות פה של הרב עובדיה יוסף.
"מבחינתי זה לא פליטות פה, כל מה שהוא אומר זה קדוש - אבל זה היה חלק מאוד קשה בתפקיד, כי להסביר לחילונים את הרב עובדיה זה כמו להסביר להם מנהג סיני. זו מלחמה אבודה".
על תפקודה של ש"ס סודרי עדיין מגן, גם אם מעט בהסתייגות. "ש"ס היא המפלגה החברתית היחידה שיש היום, אבל יש לה במה להשתפר. היה משהו מאוד דמוקרטי בלהביא לשלטון אנשים מוכשרים שעד אז נדחקו לשוליים, ושמעולם לא היה להם את שוויון ההזדמנויות להוכיח את המסוגלות שלהם. ש"ס נתנה לאנשים האלה סוג של העדפה מתקנת, אבל היו כאלה שבעיני השלטון השחית אותם. זה לא מיוחד לש"ס, השלטון משחית את כולם. ברור לי שבכל הקשור אלינו יש עודף חטטנות ופרשנות מאוד מדוקדקת של החוק, יש כאן לדעתי אלמנטים של רדיפה. הנה, תראי איך המשטרה מתנהגת בכפפות של משי עם הבנים של שרון. כשזה מגיע לש"ס אין דברים כאלה".
לא לקח זמן רב עד שמלחמותיה של ש"ס הפכו לפנימיות. סודרי, המזוהה עם אלי ישי, נהיה למטרה להתקפות מצד אנשי דרעי. "כל עוד זה היה בגדר ויכוח פוליטי הייתי מוכן לשלם את המחיר, אבל זה הגיע למצב שנכנסו לחדר המיטות שלי, דיברו על היחסים שלי עם אשתי. אפשר לדבר על מחנה אלי ישי ומחנה דרעי, אבל למעשה האנשים האלה לא רצו לפגוע בי או באלי ישי, הם רצו לפגוע ברב עובדיה עצמו, הרי הוא זה שמקבל את ההחלטות. היום אני שמח להגיד שהגורמים השליליים האלה אינם במפלגה, אבל זו היתה תקופה קשה מאוד".
שבשיאה אתה ודרעי הפסקתם לדבר זה עם זה.
"כן, עבר בינינו חתול שחור בגודל של חמור לבן. אנחנו לא בקשר מאז שיוחסו לי דברים שלכאורה אמרתי עליו. אלה לא היו דברים מדויקים, אבל זה היה מספיק כדי לנתק כל קשר בינינו".
חבל לך?
"הוא איש מיוחד, אין ספק, וברור שהוא לא אמר את המלה האחרונה בפוליטיקה. אם הייתי היום בהנהגה ייתכן שהייתי חותר למגע איתו, אם להשתמש בלשון מבצעית, אבל כיוון שאני איש עצמאי אני לא עושה את זה. בכלל, אני לא נוהג להתעסק בעבר יותר מדי".
ומה קורה בש"ס עכשיו?
"מאוחדים שוב, כי נמצאים באופוזיציה ואין על מה לריב. ש"ס קצת מתעוררת עכשיו, מתאוששת מהלם הקרב שהיא נכנסה לתוכו כשהיא מצאה את עצמה באופוזיציה. זה היה משבר מאוד קשה. היו מקרים שראיתי חברי כנסת של ש"ס במליאה, והם נראו כאילו הם מחכים שיגאל שילון יבוא עם הסיגר ויגיד להם שזו רק מתיחה, שהם לא באמת באופוזיציה".
והיום ש"ס לא תמהר להיכנס לממשלה?
"אם ש"ס רוצה להתאבד, שתצטרף לממשלה. אני חד משמעית נגד זה. מצער אותי שחלק מחברי הכנסת רק שמעו על אופציה לחזור לקואליציה, וכבר התבשמו בריח השלטון והממסד והלכו לתפור חליפות. הממשלה הזו יצרה מצב נוראי מבחינה חברתית, וש"ס לא יכולה להציל כלום. אני לא מבין את זה, הרי מצד אחד ש"ס אמרה שהיא מתנגדת לתוכנית ההתנתקות, ומצד שני יש שם כאלה שתומכים בכניסה לממשלה על בסיס
התוכנית הזו? זה לא הגיוני".
מבחינה מדינית אתה נחשב ליונה.
"נכון. היתה לי התפכחות בנושא המדיני. הייתי בז'נבה בחתימה על ההסכם, זה לא סוד. הרבה זוגות עיניים נפתחו עלי, אבל אני הרגשתי שצריך לעודד יוזמות כאלה. זו היתה תקופה של תרדמת בנושא המדיני, כל מה שהיה כאן זה מעגל דמים, פיגוע וחיסול ופיגוע וחיסול. לא הסכמתי עם כל מה שהיה כתוב בהסכם, אבל הוא הראה שיש עוד סיכוי לשינוי. והנה, זה גרם להתעוררות, ובזכות זה קמה תוכנית ההתנתקות, שאמנם אני נגדה אבל היא הוכחה שמשהו זז בעקבות ז'נבה".
המעבר למרכז
"יש חיים מתחת לכיפה"
סודרי, רעייתו ושני ילדיהם (בן בגיל חמש ובת בגיל שנה) חיים היום בגבעת שמואל כמיעוט חרדי בשכונה המאכלסת בעיקר חילונים ודתיים לאומיים. "אני לא לגמרי מזדהה עם הדתיים-לאומיים, ומוזר לי לראות את כל הבנות הדתיות שמסתובבות עם מכנסיים וכיסוי ראש מעל לשיער פזור, אבל אני נהנה מהשינוי", מסביר סודרי ומפרט: "הר נוף זו שכונה מקסימה אבל גטו חרדי, ואני שמח שיצאנו משם. אני מתנגד למעוזים חרדיים או חילוניים. אני נגד כל מקום שלא מכניס לתוכו אנשים מסוגים שונים".
סודרי, כאמור, ויתר על המגבעת. גם ז'קט שחור איננו הכרחי אצלו. בבית יש טלוויזיה, ומדי פעם אפשר למצוא אותו בבית קפה תל אביבי עם תעודת כשרות. "אנחנו עוברים מערביזציה במובן הרע של המלה", מסביר סודרי את ההכרות עם העיר הגדולה. "אני מרגיש את זה למשל בכשרות של מקומות. פעם כשישבתי לשתות בבית קפה תל אביבי לא בדקתי אם יש תעודת כשרות, כי הבנתי שלפעמים לבעל הבית אין כסף לשלם עבור זה. אבל היום, כשמוכרים שקצים ושרצים בכל מקום, אני לא מעז לוותר על הבדיקה. אני משתגע מזה. אני לא רוצה להיכנס לאנשים לצלחת, אבל צר לי מאוד שלא אוכלים כשר. פעם היית יודע על מסעדה אחת בעיר שהיא טריפה, היום זה בכל מקום, זה כבר נהיה אופנתי. בכל חור יש דברים שלא יאומן שיהודים נוגעים בהם".
סודרי מספר כי התרגל לכך שאומרים עליו שהוא "לא מספיק חרדי", אבל לחלוטין לא מסכים. "תמיד הייתי זה שמראה שיש חיים מתחת לכיפה. מבחינתי אני חרדי לכל דבר, אבל אני לא מפחד לחשוף את עצמי לעולם החילוני. בחרתי לי אורח חיים שבו אני מסוגל ללמוד על הצד השני בלי להתבלבל. אני אוהב להיות פתוח".
רוב החרדים לא כמוך.
"נכון, כי אין להם את אותו אומץ, הם מפחדים להתקלקל, ואז נוצרת התבדלות שאני מתעב. אנחנו מדברים על שתי מדינות לשני עמים עם הפלסטינים, אבל אני חושש שנצטרך לדבר על מדינה לחרדים ומדינה לחילונים. החברה החרדית הולכת ומתבדלת בתוך עצמה, זו תגובה לתהליכי חילון ומערביזציה של החברה החילונית. לדעתי צריך למצוא את הפשרה באמצע. אני לא רוצה להישמע כמו איזה מטיף מתנועת מימד, אבל אנחנו חייבים למצוא דרך להסתדר ביחד".
עיתון 'תל אביב'
 |
|
|
