סיפורי הרב זילברשטיין (א')

הרב יצחק זילברשטיין הוא תלמיד חכם גדול וגם אמן במלאכת הסיפור. הוא ידוע כמי שיכול לקחת מעשים שהיו, לשנות כמה פרטים שנראים לו לא משמעותיים לגבי הדינים העולים, ולספר את הסיפור. הסיפורים נועדו לחזק ביראת שמים, בבטחון, לברר הלכות מעניינות. באופן טבעי, הסיפורים נלקטים ויוצאים בסדרת ספרים, מפרי עטו של תושב רמת אלחנן, משה מיכאל צורן.

במוסף קודש של "יתד נאמן" (פרשת בהר בחוקותי) התפרסם לקט מהספר הבא בסדרה, על פרשת "במדבר". הסיפורים במקורם סופרו בידי הרב. יש לשער שהרב זילברשטיין או לפחות באי כוחו עוברים עליהם. לפיכך, אני מניח שניתן לדקדק בהם כמו שאמרו שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה לימוד.

כפי שנראה, יש כאן כמה נקודות מעניינות ביותר.

איני מביא את כל הסיפור, אלא את החלק הנוגע לענייננו.

סיפור ראשון

מעשה בר' חיים מבריסק, שרצה להראות לתלמידים בישיבת וולוז'ין שגם לו יש רוח הקודש. בשעה שנסעו בעגלה בחזרה לישיבה, אמר להם:
"הנה, אתם רוצים שאספר לכם מה עושה אשתי הרבנית בבית? היא נתנה מכות לאחד הילדים שלי, משום שישב על הכסא שלי, ועבר בכך על מצוות כיבוד אב!"
כמובן, התלמידים ציינו את השעה, בדקו בבית ראש הישיבה, ואכן כך היה.
ר' חיים הסביר להם שהכל בא בכוח לימוד התורה, כי אדם שלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה עד שיכול לשלוט על הטבע.

הערות:

א. מסתבר שהניסוח של המשפט אינו מקורי של ר' חיים, אלא מעשה ידי המספר.
ב. לא ברור לי כל כך איך בדקו מה השעה. הם הסתכלו בשעונים – אם היו להם – ובדקו, אבל מי אומר שהרבנית בדקה באיזו שעה הרביצה לילד?
ג. ההסבר האחרון נראה מוזר. האם ר' חיים היה מעיד על עצמו שהוא לומד תורה לשמה?
ד. האם יש הסבר אחר למעשה? למשל, שר' חיים ידע שבנו השובב יושב תמיד על הכסא כשהוא חוזר מהתלמוד תורה, ואשתו נותנת לו קצת מכות?
ה. האם הסיפור אמיתי? בדרך כלל מספרים על ר' חיים שלא הקפיד על ביתו, ולא היה לו מקום משלו. אבל יתכן שהרבנית הקפידה על הכסא של אבא.

ההערה האחרונה היא המעניינת ביותר:

מעשה רב: מותר להרביץ לילד שישב על הכסא של אבא בגלל שזה לא כיבוד הורים!

תמהני.

סיפור שני

עשיר אחד ביקש מר' יצחק אלחנן (ספקטור?) שיתן שוחד לשחרר את בנו מהצבא, ונתן לו את הסכום, שהיה גדול מאד. זה היה מסובך מאד למצוא אדם מתאים שיסכים לקבל את השוחד, ולא יאשים את היהודי בנסיון לשיחוד...
ר' יצחק אלחנן אמר שיש לו "מאכער" לזה, וקיבל את הכסף. ואכן תוך זמן מסויים הגיע מכתב הפטור.
העשיר חזר להודות ושאל את הרב מיהו המאכער. והרב ענה לו, שהיתה לו יתומה לחתן, ונתן לה את הכסף. והיא ברכה את הנותן מכל הלב שהעניק לה נדוניה שתאפשר לה להתחתן.
"האם הנך יודע להעריך כוחה של ברכת יתומה? כיון שהקב"ה הבטיח שכר כה גדול למי שעוזר ליתומים ולאלמנות, ממילא הבנתי שאם אעביר את הכסף לידיה של היתומה, תברוך אתה מן השמים, ובנכם ישוחרר מן הצבא...", כותב מספר הסיפור בשם ר' יצחק אלחנן.

שאלות:

א. האם הסיפור אמיתי? הרב זילברשטיין הביא שושלת מספרים. בנו של הרב ראובן פיין ששמע מאביו ששמע מבעל בית שהתארח אצלו בזמן לימודו בישיבת מיר. לא נאמר איך שמע בעל הבית את הסיפור.
ברור עם זאת שהרב זילברשטיין סבר שמותר לספר את הסיפור הזה בתור אמיתי.

ב. איך הרשה ר' יצחק אלחנן לתת את הכסף שנועד לשוחד למטרת צדקה? איך הסתמך על כך שהצדקה תקבל שכר או פירות בעולם הזה ותספיק כדי להביא לשיחרור הבן?
האם, הלכה למעשה, הרב זילברשטיין היה מורה שמי שקיבל הון לקנות תרופה לחולה יכול לחלק את הכסף לצדקה, אולי לנישואי יתומה ואולי לדבר אחר, על מנת שהזכות תעמוד לחולה שיתרפא?

(איני בא לזלזל במצוות צדקה, אלא לדון בדיני ממונות!)

יתכן שהרב סמך על כך שהשוחד לא תמיד מועיל, כי יש מקבלים ואינם מקיימים. יתכן גם שסמך על מעשה בר' עקיבא שביקש מר' טרפון כסף "לקנות ערים" וחילק אותו לצדקה. שם מבואר שבסופו של דבר שמח רבי טרפון שזכה בצדקה. יתכן שגם כאן העשיר היה שמח בצדקה, אך כיון שכאן היה זקוק למתן השוחד, האם מותר היה להטעותו באופן הזה? לדעתי, אין התר כזה מן הגמרא, וצע"ג.

שאלות העולות:

א. האם מותר להכות ילד שיושב על כסא של אביו משום כיבוד הורים?
ב. האם מותר לרב שקיבל כסף כדי לבצע פעולה שתועיל לאדם, כגון שוחד או קנית תרופה, לחלק את הכסף לצדקה חשובה כדי שהזכות תועיל להשיג אותה מטרה ממילא?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו