מותר, אבל מסריח - צודק או לא? ולמה?
ברוך שעשני כרצונו
תלמידות בית הספר לבנות ''פלך'' מתעקשות לחוות חוויות דתיות השמורות בדרך כלל רק לגברים וכך, ביום ראשון, קראו הבנות בתורה, העבירו את הספר מיד ליד, ורקדו סביבו באקסטזה
"פעם בא מישהו לרב יוסף חיים זוננפלד (מנהיג העדה החרדית בירושלים של פעם) ושאל האם עוף שנפל לנפט - מותר או אסור לאכילה. ומה הרב זוננפלד ענה לו?: ' מותר, אבל מסריח'''. זו התשובה בה בחר רב חרדי כדי לענות השבוע על השאלה האם לאישה מותר להחזיק ספר תורה.
למרות זאת, ביום ראשון השבוע, בחצר בית הספר התורני-ניסויי לבנות ''פלך'' בירושלים, עבר ספר תורה אחד בין עשרות ידיים נשיות, שאחזו בו, רקדו עימו בהתלהבות ואף קראו בו. גברים התבקשו לא להגיע בשלב הראשון של האירוע, כך שהתלמידות, המורות והבוגרות חגגו לבדן. הן רשמו חריגה נוספת מגבולות הגזרה שהציבה האורתודוקסיה לנשים, וערכו לראשונה טקס הכנסת ספר תורה נשי אורתודוקסי.
האירוע נפתח בתהלוכה. ארבע בנות החזיקו את מוטות החופה, שמתחתיה עמדה יועצת בית הספר רחל נויבאוור עם ספר התורה בידיה. מסביב רקדו עשרות תלמידות, בחצאיות צנועות בדרך כלל, ומורות ובוגרות בכיסויי ראש מתחכמים בדרך כלל. הן התחילו עם השיר ''שאו שערים ראשיכם'', המשיכו עם ''מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'', והגיעו לאטרף של דביקות, דתית כנראה, כשהכלייזמרים התחילו לנגן את קרליבך
אחרי שעה ארוכה של ריקודים הן נכנסו לאודיטוריום של בית הספר, אשר משמש גם כבית כנסת, ושרו את ''וטהר לבנו לעובדך באמת'', ממש כמו באירועים של הרב אמנון יצחק, שם השיר הזה הוא חצי המנון, גם של הנשים מעבר למחיצה.
כשנראה היה שההפתעות הסתיימו, עברו הבנות לקרוא בתורה, קריאה מהוקצעת ובטוחה על פי טעמי המקרא. שלוש זכו לקרוא בו, שלושה קטעים מפרשת השבוע. הראשונה פתחה ב''אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו'', האחרונה כבר הטעימה בלי משים את הפסוק רב המשמעות: ''וישן מפני חדש תוציאו''. אצל נערים צעירים ברגעים האלה, עם סיום קריאת התורה מגיעה ההכרזה ''יעמדו המגביה והגולל'' ועימה אחד ממבחני הגבריות הנעריים שמבטיח העולם הדתי: למי כבר יש מספיק כוח ואומץ להגביה את ספר התורה ולהחזיק אותו באוויר. זו הפעם הראשונה שהבנות מוותרות קצת. הגבאית מכריזה ''תעמודנה המגביהה והגוללת'', שתי בנות אחת מכל צד מגביהות את הספר, ביחד.
הספר שאוחד
למרות החידוש, המורות והתלמידות מפלך שהשתתפו באירוע, רגילות להתעקש לחוות חוויות דתיות השמורות בדרך כלל רק לגברים, בין היתר את זו הנחשבת לגולת הכותרת ולמתוקה מכולן: לימוד גמרא. אולי לכן הן גם התעקשו להסביר כי מדובר פחות באירוע פמיניסטי ויותר באירוע דתי, ''כמעט מיסטי'', כלשונה של אחת המורות שביקשה שעובדת השתתפותה בטקס לא תפורסם. למה כמעט מיסטי? בגלל הגלגולים שעבר ספר התורה מהשואה ועד שהוכנס השבוע לארון הקודש בבית הספר.
לפני כ-13 שנה יצאו תלמידות פלך למסע לפולין. בכיכר הרחוב בקרקוב פגשו פולני שמכר בובות קטנות של יהודים. לכל בובה צורף קלף קטן גזור מתוך ספר תורה. הפולני סיפר כי מצא את ספר התורה בעליית הגג בבית דודו, שם שכן מאז תקופת השואה. התלמידות אספו דולר לדולר, הגיעו ל-50, וקנו מהפולני את ספר התורה, שרק חציו נותר. באישור המורות ובניגוד לחוק הפולני הוברח ספר התורה לישראל, אוכסן בחנות לכתבי קודש בירושלים, וכמעט ונשכח. רק השנה החליטו תלמידות בית הספר לגאול את ספר התורה, הן אספו 7,000 דולר ומצאו ספר תורה אחר שחציו נשרף בליל הבדולח. למרות שהספר הפולני נכתב בגודל מיוחד ובכתב מיוחד, שני חצאי הספרים התאימו ואוחדו לספר שלם, שעל המעיל שכיסה אותו נכתב: ''לך דומיה תהילה''.
על השאלה למה חיכו כל כך הרבה שנים עם הספר, למנהלת שירה ברויאר יש תשובה מוכנה: ''הוא בעצם חיכה לנו. בתקופה הזו נפתחו מדרשות לנשים, העמקנו את הלימוד, התחלנו לקרוא במגילת אסתר. הוא חיכה כדי שנעבור את התהליך הרוחני שאנחנו חוות בדור הזה, כדי שנוכל כנשים לעשות לו הכנסת ספר תורה, לקרוא בו ולרקוד איתו''
מתוך "כניסת השבת" אבישי בן חיים
 |
|
|
