האם הרב שטיינזלץ ירגיז שוב ? ימים יגידו.

מ"ספר האגדה" לתלמוד הממוחשב


עם המהדורה הממוחשבת של תלמוד שטיינזלץ מתחיל עידן חדש במפעל שפתח את התלמוד בפני דור שהתלמוד נמחק מן הזיכרון הקולקטיבי שלו * מפעלו של שטיינזלץ משלים את מפעלו של ביאליק ב'ספר האגדה' * שני ספרי יסוד שעיצבו את התרבות העברית החדשה

מאת:זאב גלילי

עדין שטיינזלץ
במאמרו 'לכינוסה של האגדה' הסביר ביאליק את מטרת מפעלו (כינוס מדרשים ב'ספר האגדה') במילים הבאות: "על ידי האגדה אדם נכנס לבית חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב'לפני ולפנים' שלה. מכיר הוא את ריבונה של האומה ומציץ בעולמה כמו שהוא..."
במאמר אחר ('הלכה ואגדה') מבהיר ביאליק שהלכה ואגדה אינן צרות זו לזו: "ההלכה והאגדה אינן באמת אף הן אלא שתיים שהן אחת, שני פנים של ברייה אחת. היחס שבין זו לזו הוא כיחס שבין המילה למחשבה ולהרגשה, או כיחס שבין המעשה והצורה המוחשית ובין המילה".
ובאותו מאמר התריע ביאליק מפני ההסתמכות על האגדה בלבד, כבסיס לתרבותנו המתחדשת. הוא כתב דברים שכוחם יפה גם לימינו: "הנה הולך וגדל דור באוויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתיים, הולכת ונבראת מין יהדות של רשות... תחייה, ספרות, יצירה, חינוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית... כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשייה, עשייה קשה כברזל, חובה אכזרית".
והעשייה הקשה כברזל, בצד האגדה ("הרכה משמן", בלשון הפז של ביאליק) נמצאת בתלמוד.

הספר החשוב ביהדות
מהו התלמוד?
משיב עדין שטיינזלץ, בספר 'התלמוד לכל': "מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל... התלמוד כולל בתוכו את אוצר החוכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חוכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע, של סיפורי מעשיות ושל הומור... אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים... עם ישראל ידע כי המשך קיומו והתפתחותו תלויים בלימוד התלמוד, וכך סברו גם שונאי ישראל לדורותיהם. הספר הושמץ, גונה ונשרף פעמים רבות בימי הביניים ובעת החדשה. לימודו נאסר על היהודים מתוך הידיעה הברורה כי אותה חברה יהודית אשר שוב לא תעסוק יותר בספר זה אין לה עוד סיכוי אמיתי של חיים..."

דור של עמי ארצות
הציונות מחקה את התלמוד מן הזיכרון הלאומי. הדור הראשון של מחוללי המהפכה הציונית בא ברובו מעולם התורה, תוך מרידה בו. המרידה כל כך הצליחה עד שברל כצנלסון קונן: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.
מפעל התרגום והפירוש של הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל) החל בסוף שנות השישים. כשהופיע הכרך הראשון הוא היה בחזקת חידוש גמור. הטקסט התלמודי סודר מחדש באותיות גדולות מאירות עיניים. הטקסט מפוסק ומנוקד, וראשי התיבות מפוענחות.
עיקר החידוש של התלמוד החדש היה ביאורו ותרגומו של הרב שטיינזלץ. וכך הוא תואר בכרך הראשון, מסכת ברכות: "פירוש חדש המבאר כל פרט שבתלמוד בהבנת המילים והתוכן, בהסברת דרך המשא והמתן התלמודי. בלוויית תרשימים וטבלות. בתוך הפירוש תרגום מלא, מילולי ותוכני, באותיות המיוחדות, של כל הארמית המצויה בתלמוד".
בצד התרגום כלל התלמוד החדש מבואות וסיכומים; "עיונים" הכוללים שיטות פרוש נוספות, בירור מושגי יסוד וביאור דרכי המחשבה; "אורח הלכה", הכולל את מסקנות ההלכה בנושאים שבגמרא; שינויי גרסאות; אישים; לשון; ציורים ותרשימים להסברת הסוגיות, הסברים על בעלי חיים וצמחים; תיאורים ותמונות של החפצים שבהם השתמשו בתקופת התלמוד. ובסוף כל מסכת מפתח מפורט של אישים ונושאים.

כיבוש קהלים חדשים
כבר בראשית דרכו כבש התלמוד של שטיינזלץ קהל קוראים ולומדים שעד להופעת הפירוש לא ידע איך נראה דף תלמוד. לרבים נתברר כי מה שנחשב לספר אזוטרי, המובן רק לתלמידי חכמים, פתוח להבנתו של כל אדם. חלפו שנים, הכרכים הופיעו בזה אחר זה, וקם דור חדש של לומדים שתלמוד שטיינזלץ הוא התלמוד היחיד שהוא מכיר. קמו חוגי לימוד בכל חלקי הארץ (שבהם נוטלות חלק גם נשים רבות), והתלמוד הפך בהדרגה להיות חלק מן המטען הרוחני של ישראלים רבים הרואים עצמם חילוניים. השפעתו של שטיינזלץ והמהפכה הרוחנית שחולל ממתינים עדיין לחוקר תרבות של החברה הישראלית.
על מה שקרה מאז הכרך הראשון של מסכת ברכות ועד להופעת המהדורה הממוחשבת שוחחתי עם עורך המהדורה, מאיר הנגבי, ועם איש השיווק גרשון מורגנשטרן.

השתנות קהל היעד
מאז הכרך הראשון ועד היום הופיעו 37 כרכים ונותרו רק עוד 8 עד 10 כרכים להשלמת התלמוד הבבלי. במהלך השנים נמכרו רבבות סדרות, והמכירה נמשכת בקצב קבוע.
במרוצת השנים הלך קהל היעד ונשתנה. הגיע גם קהל של אנשים שהתלמוד בדפוס המסורתי נמצא בבתיהם. כאלה שזכו להשכלה תלמודית במסגרת כלשהי – בית ספר תיכון, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר וכו'. אלה אנשים שתורתם אינה אמנותם וזמנם דחוק. בעזרת שטיינזלץ הם מסוגלים להתגבר על הקשיים הראשוניים – לשוניים, ענייניים ואחרים. ללמוד בפחות זמן וללא קושי.

מהדורה במבנה חדש
מי שמשווה את הכרכים שיצאו בחמש-עשרה השנים האחרונות לכרכים שיצאו בראשית דרכו של המפעל מגלה כי התלמוד של שטיינזלץ התקדם יחד עם לומדיו. הכרכים האחרונים כבר מכוונים גם לידענים ששבילי נהרדעא אינם זרים להם, וגם ליודעים שהתקדמו בלימוד לאחר שקנו את השכלתם התלמודית הבסיסית מכרכי שטיינזלץ הראשונים.
נוכח השתנות קהל היעד הוחלט לפני שבע שנים להוציא מהדורה במבנה חדש. במקום שני עמודים של שטיינזלץ לכל עמוד של ש"ס וילנא, הודפס ש"ס וילנא במהדורה החדשה ומולו עמוד אחד של שטיינזלץ, שכולל את התרגום, הפירושים ויתר הנספחים. מבנה חדש זה (שכלל גם עריכה מסוימת של התרגום והפירוש שבכרכים הישנים) ענה לצורך של אנשים שלמדו בעבר בישיבות אבל לא עוסקים בזה יום יום. הם זקוקים לפירוש של שטיינזלץ אבל רגילים לדף של וילנא.
בשלב זה נוסף קהל יעד חדש – תלמידי חכמים ממש ולא רק "בעלי בתים". על קהל היעד הזה למד צוות העורכים (ליד שטיינזלץ פועל צוות של כ-15 איש) ממכתבים שמתקבלים מן הלומדים. "כותבים אלינו כל הזמן מכתבים וגם נפגשים ומדברים. אין יום שאין מקבלים מכתבים – מעירים, משבחים, מבקרים. ואנו מנסים לענות על צורכי הלומדים".

גם החרדים מקבלים
עד כה נמכרו רק כמה מאות תקליטורים, אך כבר עתה ברור שמדובר בקהלים חדשים. אלה כוללים עורכי דין, מורים ואנשי עסקים. עורך דין יכול לאתר במהירות כל דף בתלמוד ולהבין מיד מה בתוכו. למורים מאפשרת המהדורה להכין שיעור עם המקבילות והנספחים בלחיצת כפתור. אנשי עסקים בעלי מחשבים ניידים יכולים ללמוד דף יומי בכל מקום. במשרד בארץ, במטוס, ובכל מקום בעולם.
קהל יעד לא פחות ואולי אף יותר משמעותי בא מן החוגים החרדיים. משך שנים רבות החרימו חוגים אלה את תלמוד שטיינזלץ. ניסיתי פעם לרכוש כרך של שטיינזלץ בחנות גיטלר, שהיא חנות מרכזית לכתבי קודש בבני-ברק. המוכר הסתכל בי בתימהון, כאילו ביקשתי לרכוש ספר מינות. יש אומרים כי שטיינזלץ הוחרם בשל היותו מזוהה עם חב"ד (בין ההסכמות לתלמוד שלו יש הסכמה של הרבי מלובבביץ'), ולפי השמועה הרב שך הצהיר פעם שהדת הקרובה ביותר ליהדות היא חב"ד.
למרות זאת, תלמוד שטיינזלץ חדר לחוגים חרדיים וגם לתלמידי חכמים שבהם. אלו אינם מודים בכך בפה מלא ומחזיקים את הכרכים כשהם עטופים בנייר עיתון, כאילו מדובר באמת בספר מינות.
התלמוד הממוחשב מאפשר להחזיק את כל שטיינזלץ בתוך הזיכרון של המחשב, בלי שהדבר ינקר עיניים ובלי שייחשף בארון הספרים המקודש.

כל התלמוד בדיסק
רכשתי את המהדורה הממוחשבת לפני כמה שבועות, ואני יכול להעיד על יתרונותיה וחסרונותיה מניסיון אישי.
המוצר כולל את כל 37 הכרכים של שטיינזלץ שראו אור עד כה. מסכתות שטרם זכו לפירושו של שטיינזלץ מובאות בצילום של דפוס וילנא.
חיפוש דף נעשה בקלות. מקישים את שם המסכת ומספר הדף. הדפים מצולמים בפורמט ACROBAT READER, שהוא נוח מאוד לקריאה, להגדלה ולהדפסה. מכל נקודה בש"ס ניתן לדפדף קדימה ואחורה בקלות ובמהירות. לחיצה אחת ואתה מקבל על המסך את העמודים המקבילים לעמוד המוביל, וכולם ניתנים כמובן להדפסה. ההחמצה הגדולה של התלמוד הממוחשב היא העדר אפשרות להגיע למקורות ההלכתיים שב'עין משפט' ו'נר מצווה'.

חיפוש ערכים ומפתחות
החיסרון הגדול של התלמוד הממוחשב הוא היעדר האפשרות לחפש מילה או קבוצת מילים בתלמוד. זאת משום שדפי תלמוד שטיינזלץ אינם מובאים בו כקובץ אלא כתצלומים.
אם תחפש, למשל, את המשפט המפורסם ממסכת אבות "אם אין אני לי מי לי" לא תמצא אותו בתלמוד הממוחשב, אבל מיד תמצא אותו במפעל השו"ת. מאידך, אם תחפש במפעל השו"ת את הביטוי "ירושלים של זהב" לא תמצא, כי הוא לא נמצא בכל התלמוד בעברית אלא בארמית. אם תחפש צירוף מילים זה בתלמוד הממוחשב תמצא התייחסות אליו בשלושה מקומות בתלמוד.

איך מוצאים "גט"
המחשה להבדל בין שני המפעלים ניתן למצוא בערך כמו "גט".
חיפוש במפעל השו"ת נותן לנו 1069 מקומות שבהם מופיעה התיבה גט בתלמוד. תוצאה כזו אינה מאפשרת איתור פשוט של דיון בנושא המעניין אותנו. חיפוש אותו ערך בתלמוד הממוחשב נותן לנו 159 הפניות. אך הפניות אלה ממוקדות בנושאים ספציפיים הקשורים בגט: כתיבת גט, שליחות בגט, גט קודם מיתה ועוד. דבר זה מאפשר לאתר בדייקנות רבה את המקום בתלמוד שבו נדון הנושא המבוקש.
חיפוש הערך ירושלים במפעל השו"ת ייתן לנו 665 הפניות. בתלמוד הממוחשב אנו מקבלים 89 ערכים ממוינים לפי אנשי ירושלים, בונה ירושלים, בנות ירושלים, שערי ירושלים וכדומה.
הסיבה להבדלים הללו היא שבתלמוד הממוחשב ההפניות אינן למילים הנמצאות בטקסט אלא למפתחות שבסוף כל כרך. במפתחות אלה הושקעה מחשבה רבה, וההפניות מתוכן ממוקדות ולא טכניות.
החיפוש אפשרי בחתכים שונים אבל לדעתי הוא מסורבל מדי, במיוחד למי שהתפנק על היעילות של מפעל השו"ת. הדבר בולט במיוחד בגרסה 12 של מפעל השו"ת שראתה אור בימים אלה. בגרסה זו יש קישורים בין כל הלכה של הרמב"ם למקורותיה בתלמוד; לכל עמוד בתלמוד יש קישור לפירושי הראשונים המופיעים במקומות אחרים בתלמוד; קישורים מכל פסוק בתנ"ך למדרשי חז"ל העוסקים בו, ועוד.
אם לסכם: תלמוד שטיינזלץ הממוחשב הוא שלב מהפכני במפעל רב חשיבות. כי אין כמו המחשב ללימוד הספר שהמציא את ה"סבטקטסט" אלפיים שנה לפני שהומצא המחשב. אך השלב הזה עדיין בחיתוליו. השימוש בו יעיל במיוחד עם משתמשים בו במשולב עם מפעל השו"ת. יש לקוות שתימצא דרך לשלב בין שני המפעלים ולאפשר את רכישתם במחיר השווה לכל נפש.


--------------------------------------------------------------------------------


ספר האגדה נכתב גם במהלך פוגרום
ספר האגדה מזוהה עם אישיותו של ביאליק, אך ביצירה זו נטל חלק מרכזי איש הרוח י"ח רבניצקי, שמילא תפקיד חשוב בטיפוח כלל יצירתו של ביאליק. השניים החלו בכתיבה בשנת 1903, כשהמטרה הראשונית היתה לפרסם לקט אגדות בשביל תלמידי בתי הספר. השניים התגוררו באותו בית, קומה תחת קומה, באודיסה. הם נהגו להיפגש יום יום בדירת אחד מהם וטרחו יחד על ליקוט האגדות מהתלמודים, ממדרשים ישנים ומספרים נדירים. הם תרגמו את הארמית, סידרו על פי נושאים, חיברו אגדות ממקורות שונים. כשפרץ הפוגרום באודיסה בשנת 1905 ישבו השניים בדירת רבניצקי. הם המשיכו בעבודה, אחוזי פחד, כשבחוץ השתוללו הפורעים שרצחו ופצעו מאות יהודים. הכרך הראשון נסתיים לאחר שתי שנות עבודה, וביאליק טרח במציאת אותיות דפוס שלפי ניסוחו: "שמנות ולא כחושות ומוכות שחפת רעות תואר ודלות מראה".
הכרך הראשון זכה להצלחה רבה. עד שנת 1911 נדפסו עוד שני כרכים. שלושת הכרכים נדפסו ברבבות עותקים ונמצאו כמעט בכל בית עברי של אותה תקופה. המפעל שהחל באודיסה הושלם בארץ ישראל החל בשנת 1930. ביאליק ורבניצקי הוציאו מהדורה מחודשת והוסיפו פרקים רבים. "ספר האגדה", כותב שלמה שבא בביוגרפיה על ביאליק 'חוזה ברח', "היה לספר יסוד של התרבות העברית החדשה".
--------------------------------------------------------------------------------


התלמוד נשרף בראש השנה
שריפת התלמוד המפורסמת ביותר נעשתה ביוזמתו של האפיפיור פאולוס הרביעי (1476-1559). בתקופת כהונתו הוגלו אלפי יהודים מרומא. אלה שנשארו נצטוו לשאת טלאי צהוב, הודחו מפרנסותיהם, נסגרו בגטאות, ובתי הכנסת שלהם ננעלו. שריפת התלמוד בוצעה בשנת 1553, בראש השנה, "על מנת שהיהודים יחושו צער כפול ומכופל".

מקור ראשון