אפרופו ע"ז - מה דעתכם על יוגה?

היוֹגָה - פירושה המילולי 'איחוד'.
היוגה הינה דרך חיים, אשר נועדה לעזור לאדם בחייו. היוגה היא חלק מהפילוסופיה הוֶדִית(Vedic).


הכוונה במילה 'איחוד' מופיעה ברב הטקסטים היוגיים כאיחוד בין התודעה האישית, לתועדה הכללית. זוהי הנחת יסוד בתפישה היוגית, הטוענת כי איחוד תודעתי זה הוא רצוי וחיובי. היוגה מחפשת דרכים שונות איך להגיע לאיחוד זה, כאשר מרכזיות בניהן הן:
יציבה נכונה
נשימה נכונה
חשיבה חיובית
אכילה נכונה
ומדיטציה
כל אחת מהנקודות הללו, מלבד היותן שימושיות בפני עצמן, גם עוזרות למדיטציה, לפחות משום שמונעות הפרעות פוטנציאליות לה.
יציבה נכונה מתורגלת בין השאר ע"י אַסַנוֹת (Asana) (סנסקריט: תנוחות-יצבות), נשימה ע"י פּרַנַיַמַא (Pranayama), חשיבה חיובית, בין השאר ע"י קַרְמַאיוֹגה (Karma:yoga).

כפי הבנתי את הנושא יש ביוגה חשש עבודה זרה, היא מתבססת על מיתולוגיה הודית, על אלים ועל מנטרות דתיות.

אך האם לפי דעת רבני המקום ניתן לתרגל את האסאנות והתנוחות ללא המנטרות?
ומה בדבר תנוחות שהמנטרות הן חלק אינטגרלי מהם? כמו ה"סוריה נמסקר" - ברכת השמש. מדובר באסאנה המורכבת מ12 תנוחות שמטרתם הפיזית היא למתוח את הגב והגפיים, אך לא קשה להבחין במנטרה היוגית - רוחנית שלה.

צפיתי בסירטי יוגה, הדרך בה הם מבצעים את תרגילי הכריעה בזריחת השמש דוקא וכל צורות התרגלים אפי' העמידה על הראש נראה בהחלט כסגידה לשמש.
אעפ"כ אין איסור בעשית תרגילי מתיחה כדרכם וכי בשביל שהם סוגדים לשמש אסור לנו להנות מן השמש ?

אינני פוסק הלכה (למרות הניק שלי) אבל נראה לי שיש לחלק ביוגה בין הביצוע של התרגילים עצמם בתור התעמלות, ובין האלמנטים הטקסיים.

פשוט שאלמנטים כגון "ברכת השמש" הם ממש עבודה זרה, שהרי מדובר על פניה לשמש שתעניק לך כוחות רוחניים, ואם זה לא עבודה זרה, מה כן ?

אולם לגבי התרגילים עצמם, נראה לי שכל עוד מדובר אך ורק על מתיחות, תרגילי נשימה, תנוחות מסוימות וכדומה, אין בכך שום איסור, אם כי ייתכן ופוסקים מסוימים יאסרו זאת משום "הרחק מן הכיעור" וכיו"ב.

ידוע לי שישנם אכן אנשים דתיים שעושים יוגה, אך נזהרים לא להתקדם ל"שלבים הרוחניים" שבה. אולם אינני יודע האם הם קיבלו אישור הלכתי לכך. (אני רק יודע על כך שהתירו תירגול טאי-צ'י)

אכן יש לעיין בצד המדיטטיבי שביוגה, והוא הדין למעשה לשאר סוגי המדיצטיות למיניהן. אם אכן מרוקנים אותם מן היסודות הפולחניים שבהם, היינו פניה או הזכרה של אחד האלילים ההודים, ושואפים רק ל"התעלות רוחנית", האם זה נחשב לעובדה זרה, או שמא הם מכוונים אכן לאל האחד ?

הבעיה הגדולה היא שקשה מאוד לאנשים מערביים כמונו להבין למה אנשי המזרח מתכוונים כאשר הם מדברים על ה"תבונה העליונה" "המציאות המוחלטת" וכיו"ב. ברור שלא מדובר על עבודה זרה במובן הקלאסי של המילה, ולכאורה מדובר על תפיסת אלוהות טהורה על דרך אמונת היחוד.