רוב בעילות אחר האב

ע"פ ההלכה "רוב בעילות אחר האב", ולכן, ילד הנולד לזוג נשוי הוא כשר ללא חשש ממזרות.
אך מה יהיה דינו של ילד שבדיקת DNA הוכיחה מעל לכל ספק שאין קשר ביולוגי בינו לבין בעלה של אמו. האם הלכתית הוא יהפוך להיות ממזר?
ואם כן, האם יהיה עליו להתגרש?

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4253934,00.html

לעוקר הרים.

שאלת: "מדוע פוסקי ההלכה כל כך חשדניים כלפי מסקנות המדע"

האם ייתכן שהוא מפני שרובם לא למדו אפילו עד כתה ח, ואינם מבינים כלל במה המדובר, ומי שכבר כן מבין, פוחד להביע דעה "נגד דעת תיירע"?

לעוקר הרים,

לעיל ציינתי מספרים שונים לוודאות:

"ואף החתם סופר שכתב (שו"ת חתם סופר חלק יורה דעה, סימן שלח): "אבל האמת יורה דרכו כי זהו מקרה בעלמא ממקריים הרחוקים א' לאלף שנים שיקום אחרי נפלו וביטול נשימתו וימסור לבקיאים ואפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוי כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה ועיין אגרת בקורת מעשים ומקרים נפלאים חוץ להיקש הטבעיי ואינו נכנס בגדר חוששי' למיעוט בפ"נ", (וראה המהר"ץ חיות, שו"ת סימן מ"ב: "היוצאים מן הכלל הם רק אחד מריבוא רבבות בני אדם, במיעוטא כי האי לכולא עלמא לא חיישינן", והחיד"א, שו"ת חיים שאל חלק ב סימן כה: "ואם אחד ב*כמה רבבות* יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור"), אעפ"כ הסכים החתם סופר, (אבן העזר ח"א סימן ה), לדברי המאירי (יבמות דף פ עמוד ב), שייתכן הריון של 15 חדשים, שדבריו נדחו ע"י החיד"א ביוסף אומץ סימן ק"ד שכתב שאין לסמוך ע"כ, שהרי הוא מציאות "רחוק מאוד מאוד", (וראה באוצה"פ סימן ד ס"ק ד), אך לדברי הכל הריון של י"ב חודש, הוא "אפשרי" מבחינת ההלכה, למרות שגם הריון של *45* שבועות, הוא מבחינה סטטיסטית 1:3.400.000 הריונות.

א. צ"ע אם ניתן להכניס את כל החוקים האמפיריים המקובלים בהלכה , תחת קורת הגג של רדל"ק . למשל אותם חוקים אסטרונומיים שבר"ה כ: שמכחישים את העדים על פיהם , האם הם בגדר רובא דליתא קמן ? וכן העניין שבו אנו עסוקים - ה'חוק' שלפיו אין שני פרטים שונים בעלי פרצוף זהה .

לגבי רובא דליתא קמן הרי שמדובר על רוב ולא על וודאות (למשל טריפות שלמרות שיש בהמות טריפות הן אינן שכיחות) . ונגד רוב זה ברור שאפי' עד אחד נאמן . ולעומת זה , החוקים דלעיל אפי' שני עדים אינם נאמנים להכחישם . אמנם לכאורה יש להשיב על זה שיש דרגות שונות של רדל"ק . שורש השאלה היא בעצם האם יש רדל"ק שאפי' שני עדים אינם נאמנים נגדו .

ב. לגבי הסברא שיש לחלק בין ידע יומיומי הנלמד באופן ישיר לבין ידע מדעי שנלמד באופן עקיף . זוהי סברא המתקבלת על הדעת , אבל צריך לבדוק האם אמנם החילוק הזה מיושם באופן עקבי . יש לעיין , למשל , לגבי הדוגמה שהבאתי מקידוש החודש , האם שם מדובר בדברים שהאימות הנסיוני שלהם ישיר יותר מזה המקובל במדע בן ימינו .

וכעת אני שם לב שאתה מתכוון למשהו שונה במקצת ממה שאני מתכוון אליו . שכן אתה מדבר על מקומות שבהם צריך 'דין' עדות מגזיה"כ , שלזה יש צורך שהעדים יראו גופה של מעשה ולא בגלל דרגת הודאות הפחותה בהיסק עקיף (וכעין זה מבואר ברשב"א קידושין בסוגיא של 'נתן הוא ואמרה היא' , אמנם הגדר המדוייק צ"ב קצת) . אבל אני דיברתי על עיקרון אפיסטמולוגי שמייחס רמה שונה של וודאות לידע הנתפס באופן ישיר ויומיומי מאשר לידע הנלמד באמצעות שיטות מחקר אזוטריות ואפי' מתייחסת בספקנות גמורה לסוג השני . ואולי היינו הך ?

אמנם ברור שגם במקום שיש דין עדות אין זה אלא בנוגע לגוף המעשה , אבל לגבי עניינים צדדיים בודאי שמסתמכים על רדל"ק וכדו' שהרי סוקלין על החזקות . וממילא יתכן שבשורה התחתונה כל הנדון הוא לפלפולא בעלמא כל עוד אין מתייחסים לדעה שמתייחסת בספקנות גמורה למסקנות המדע.

נ.ב. לגבי התייחסות ברורה לרמות שונות של ודאות , נתקלתי פעם בתשו' מרעק"א שמביא ראיה שאחד לאלף נחשב למיעוט המצוי . זהו ההגדרה הכמותית היחידה שאני נתקלתי בה . יתכן כמובן שיש עוד .

לא כל הפוסקים שווים ולא כל הכללים שווים.

אמת הדבר כי יש מן הפוסקים המתיחסים בחשדנות, כדבריך, לכל עובדה מדעית. חשדנות זו, סיבותיה רבות, וחלקן מוצדקות, אף כי לכשעצמי אני סבור כמוך כי ראוי לצמצם השפעת חשדנות זו בהלכה.

מאידך, פוסקים רבים סבורים בעיקר הדבר כי יש לקבל את העובדות המדעיות כהוותן (ודו"ק - ולא ביותר ממה יש בהן), ועדיין יש מקום לדון בתוקף העובדות הנ"ל והמסקנות הנגזרות. לעיל הזכרתי כמה סברות מדוע אין להתחשב בזיהוי ע"פ בדיקת דנ"א במקום שצריך מדינא עדות גמורה, ועיין בהרחבה רבה בעוד סברות נקודתיות בקובץ שהזכרתי.

בין השאר הזכרתי סברא זו עצמה ששאלת עליה, לאמור, כי יש עדיפות לידע בלתי אמצעי על-פני ודאות ברמה דומה המושגת בדרך עקיפין, שאינה נדונה אלא כראיה נסיבתית. כבר בחז"ל מצאנו כי היוצא מחורבה בודדה ובידו סכין נוטף דם והנרצח מפרפר בפנים אינו נהרג עליו, לא משום שהודאות אינה מספקת אלא משום שאין כאן עדות גמורה.

כדבריך, חוקים אמפיריים נמצאים בדברי חז"ל לרוב. המונח ההלכתי המתאר אותם הוא רובא דליתא קמן, שבתוקפו ומקורו האריכו האחרונים. דא עקא, בהעדר שפה וכלים מתאימים, דומני, לפי עניות ידיעתי, כי אין בחז"ל ובפוסקים התיחסות ברורה דיה לרמות שונות של ודאות, מלבד הקריטריונים המעורפלים של רוב גמור, מיעוט שאינו מצוי, אינו מצוי כלל וכדו'.

נישטאיך על הבאת המקורות המרובים . את דברי התוס' ביבמות הזכרתי למעלה בהודעתי עיי"ש .

יצחק יונתן

אני מודע לכך שאפשר לחלק בין בדיקת ד.נ.א לבין הכרת הפרצוף . אבל השאלה שלי היא כללית יותר כדלהלן : אנו מוצאים בחז"ל שלצד הגדרים של נאמנות , עדות , חזקות ורוב ישנו גדר של חוקים אמפיריים שוודאותם אינה מוטלת בספק עד כדי כך שאפי' עדים אינם נאמנים לסתור אותם (ונישטאיך הוסיף עוד שני דוגמאות מבכורות ומכתובות) .

השאלה הנשאלת היא , מדוע פוסקי ההלכה כל כך חשדניים כלפי מסקנות המדע כאשר הם מנמקים את ספקנותם בשיקולים פילוסופיים כמו 'לא ראינו אינה ראיה' ו'המדע כל הזמן משתנה' , בה בשעה שאת הטיעונים הללו אפשר להפנות כלפי כל סוג של הסקה אמפירית , גם זאת המשמשת את ההלכה ? ולכאו' נראה שפוסקי הלכה (לפחות חלק מהם) מתייחסים כך מראש למדע מבלי להכנס לחילוקים ספציפיים שניתן לערוך בין מסקנה מדעית ספציפית לבין כללים אמפיריים ספציפיים ששימשו את חז"ל .

כלומר , גם אם יש חילוק אובייקטיבי בין הסתמכות על בדיקת ד.נ.א שוודאי פחות מהסתמכות על זיהוי לפי הפרצוף , יש לשאול האם הסברות הנ"ל הם חלק מתיאוריה אפיסטמולוגית מקיפה יותר שמעניקה דרגה גבוהה יותר של וודאות למסקנות האמפיריות היומיומיות שמשמשים בהלכה לבין מסקנות מדעיות אזוטריות יותר ? ואולי מבחינה אובייקטיבית אכן יש הבדל מהותי בין הוודאות שאנו אמורים להעניק לראשונה לבין הוודאות שאנו אמורים להעניק לשנייה ?

ובהמשך לזה יש לדון האם עומד בכלל בבסיס ההלכה תיאוריה עקבית ביחס לוודאות נסיונית , בעלת כללים משלה ? ואם כן מהם ?

(אמנם ברור לכאו' שסוגיות הש"ס שעוסקות בשאלות על רוב וחזקה וכדו' עוסקות בדרך כלל בשאלות אפיסטמולוגיות כלליות , אבל לגבי הקטיגוריה של חוקים אמפיריים וודאיים איני מכיר דיון , ועד כמה שידוע לי אין לזה אפילו מונח הלכתי).

ואדרבה אם הנושא נדון באופן מקיף אשמח לשמוע .

ליצחק,

הזכרת לי את שאלת התוספות ביבמות, לגבי "בא המת לפנינו", ששאלו: וכי כיצד נדע שהוא זה שהעידו עליו שהוא מת, וכי מה יועילו העדים, והרי "תרי כמאה".

*********

ראה את מאמרו של פרופ' חיים בראוטבר

"זיהוי ביאולוגי של בני אדם"

הדן בבדיקות DNA, בדיקות גנטיות, זיהוי גנטי, ייחוס משפחתי בעזרת זיהוי גנטי.

http://www.daat.ac.il/daat/refua/moshav5-a.htm

********
ראה גם: "ראיות מדעיות בהליך השיפוטי
"ועֵד אין בה והיא לא נתפָּשׂה"
אודי וולף ורוני גפני

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/75-2.htm



תוקן על ידי - נישטאיך - 30/05/2004 16:33:08

מוסכם. אולם הכרת הפרצוף ע"פ שני עדים כוחה יפה מכל סימן מובהק הן בהלכות עגונה והן בכה"ת כולה. ע"ז נשאלה השאלה מדוע יפה כחה, הרי אף הכרת שני עדים אינה נסמכת אלא על נסיון מוגבל, וניסיתי לתת כמה כיוונים לפי עניות דעתי.

ליצחק,

נראה לי שאין לדמות את הזיהוי בשאלות הנוגעות להלכות עגונות, לשאלות הנוגעות לזיהוי בשאלות אבהות, שהרי לזיהוי במקרה של דיני עגונות יש כללים משלהם.