שמות בתורה.

איך יקראו לו על שם העתיד שאינו ידוע ? 
ואכן יש מפרשים את שבע השמות שניתנו למשה ששמו השתנה עם השינוי בתפקידו.

אפיק
שמות מצביעות על תוכן מנטלי?
אתה לא מכיר- שמחה - אנשים דכאוניים?  יפה- נו לא כל כך, מזל- דבר אחרון שאפשר להגיד עליה. צבי- הולך כדב, ולהפך.
אריה- פחדן כשפן, וכו'       אתה יכול להמשיך לבד, ותראה נפלאות.

_________________

מודה ועוזב

 מילים מצביעות על תוכן מנטלי, מה עם צלילים?

אם אני מניח ששום דבר אינו חסר סיבה, מדוע מבחינה פונטית שמות האמהות מכילים דברים רעים?

דוגמא: שרה= ש-רע רבקה=ריב-קה רחל=רע-חל. לאה=עייפה

שמעתי מעשה שהיה בקרית ספר-בני ברק.

אברך מאיזו סיבה שהיא הוצרך לעזוב סמוך לשבת את ביה"ח בו עמדה אשתו ללדת. בהגיעו הביתה נאמר לו שאשתו התקשרה להודיע שילדה והוא לא הספיק להתקשר אליה.

הבין שילדה ילדה דהיינו בת [או משום שכפלו במילים או מסיבה אחרת]. בשבת נתן לה שם: רחל.

במוצ"ש דיבר עם אשתו ששאלה איך הסתדר עם ה"שלום זכר" וכד'.

הלך לשאול את אחד מגדולי בני ברק [ולפי ששמעתי זה היה בכתובת הרגילה לעניינים כאלה "למעלה.."]. אמר לו הגדול: שבברית יקרא לה רחל יעקב.

העצה הזו מוזרה. הרי ניתן להחליף שם ובפרט כזה שלא ניתן בכל לוולד הנולד אלא לוולד דמיוני מדמיוני הטלפון?!

תוקן על ידי - עצכח - 26/07/2004 5:39:35

השכן

יתכן מאד שאתה צודק. אבל קשה לי להסכים לכך. ואסביר מדוע.

א. בודאי שקיימות רמות של שינוי שאינן משמעותיות, וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה.

בימינו, כפי שציינת, יש שיכתבו את השם "אביגדר" חסר ויש מלא, "אביגדור". יש שיאמרו "ישעיה" ויש "ישעיהו" (נדמה לי שיש אפילו מחלוקת לגבי שמו השני של החזו"א, אברהם ישעיה(ו).

נפקא מינא לגיטין, שבהם אנו חוששין עד הקצה האחרון, או לפי הקפדתו האישית של בעל השם. אך שלא בפניו, מסתבר שפחות ישגיחו על חילופין אלו, ושתי הגרסאות נחשבות לאחד בעינינו היום.


ב. מסתבר לי גם שבימי מתן תורה וכתיבתה לא הקפידו על זה. ולא רק בשמות, אלא על מעבר מכתיב מלא לחסר בכל ולהפך בכל המילים.

כשבוחנים כתובות ארכיאולוגיות ניתן להתרשם כי לא היתה הקפדה על כתיב מלא וחסר כמו היום. לפיכך, יתכן שבימים קדומים של מסירת התורה לא היתה הקפדה על כתיב אחיד, והחלוקה שלנו בין מלא לחסר בדווקא היא מאוחרת. יתכן שכל סופר היה כותב לפי הרגלו והתחשבותו באפשרות הטעות בקריאה.

הא ראיה, שבמגילות קומראן בגרסאותיהן יש שוני לפעמים מהכתיב אצלנו.

אמנם זה מעורר את השאלה מתי ואיך נוצר הכתיב האחיד שלנו שנותר ללא שינוי מאז הנוסחאות הראשוניות שבידינו של ספר התורה (כמו כן, הנטיה לכתיב מלא בגרסאות של קומראן יכולה להיות פרי התקופה. כל זה מהתרשמותי מקריאה בנושא. זה לא תחום מומחיות שלי). לפיכך, אני נוטה לחשוב שבתורה כן הקפידו על כתיב אחיד, והגרסאות של קומראן הן שעברו שינוי, כפי שלפעמים עובדו ספרים שלמים, כידוע, וזה נושא לאשכול בפני עצמו.


ג. אך האם מכאן ניתן להניח שכפי שאין מבדילים היום בין "ישעיה" ל"ישעיהו" ובין "אביגדר" ל"אביגדור" לא הקפידו גם על "חזקיהו" ל"יחזקאל" למשל, כיון שבשניהם יש צירוף של השורש היסודי עם שם ה'?

והאם יש לדמות את השינוי שלמון-שלמה לישעיהו-ישעיה?

כיון שאין לנו נתונים אחרים על הנוהג בימים ההם, לא אוכל לסתור את מי שיטען כמוך.

אמנם, אני הייתי מביא בחשבון שתי אפשרויות אחרות:

1. כאשר עוברים מדיבור חי לכתיבה, וכאשר הדבר נעשה לאחר שנים רבות, באמת אין מבדילים בכך.

2. יותר מסתבר לתלות זאת בשינויי מסורות. וזה יכול להתרחש בכמה צורות.

אולי היו מסורות שונות לשם לפני המסדר. אם נתקלים בסתירה בין שני ספרים, מלכים ודברי הימים למשל, ניתן להניח שהאחד הכיר מסורת על שלמה והשני על שלמון. וכל אחד בחר את שלו, וכל אחד השתמש בשם שהיה לפניו במסורתו.

יתכן גם ששתי המסורות היו ידועות, והיתה החלטת עריכה להשתמש בשני השמות כדי להראות שכל המסורות נכונות וכולן מתייחסות לאותו אדם.

יתכן גם שהשם המקורי היה אחיד, אלא שחלה טעות בהעתקה במשך הדורות.


ה. אחרי הקדמה ארוכה מאד זו, אני מוצא את עצמי לפני שתי אפשרויות יסודיות, שיש להכריע ביניהן ללא נתונים מספיקים:

1. לא היתה הקפדה על שמות קרובים במשמעותם, גם בחילופי אותיות ומבטא.

2. היתה הקפדה, אלא שהיו מסורות עתיקות שונות, או שינויים עקב העתקה.

אני נוטה לאפשרות השניה.

כמובן, לכל החלטה יש מחיר. מחיר לוגי ולפעמים תאולוגי.

ההכרעה בין שתי האפשרויות האלו תלויה בתיאוריה לגבי שימוש השפה והשמות מכאן ולגבי אמינות המסורת מכאן.

מצד אחד, עלינו להניח שאדם אינו מקפיד אם מכנים אותו ישעיה או ישעיהו, חזקיה או יחזקאל. וכנראה לא ניתן להביא ראיה מהאינטואיציה שלנו לגבי היחס לשמות, מפני שזה תלוי תרבות. מה שלא יתקבל היום עשוי היה להתקבל אז.

מצד שני, אם לא נקבל את ההשערה לגבי אי הקפדה על שינוי שמות, יהיה עלינו להביא בחשבון אפשרות של טעות כלשהי במסירת הטקסט של התנ"ך או שיקולי עריכה בחיבור הנ"ך מכאן - ואלו אפשרויות הרבה יותר קשות לעיכול מבחינתנו היום.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הרב מיימוני,

כתבת לעיל שלא נראה סביר שאדם אחד יכונה בשמות "מתחלפים", ובמיוחד בפי בני דורו.

נדמה שנפלת לשגיאה הכי נפוצה כשבוחנים התנהגות או דעות - השלכה מהבודק אל מושא הבדיקה. במילים של בני אדם: אני מנתח התנהגות של אדם שחי לפני שלושת אלפי שנים לפי הדעות וההתנהגות שלי היום.

אכן בימינו לא יתכן שיקרא אדם בשם "מתחלף". השמט אות אחת משמך בטופס רשמי, והטופס לא יתקבל. ויתר כחסיר דמי. רוצה אתה לשנות את שמך? עליך לפנות למשרד הפנים, למלא ניירת וכו'. במדינות רבות, אי אפשר כלל לשנות שם.

אולם, בימי המקרא ניתנה חשיבות - כך נראה - למשמעות השם, ולא לכתיבתו והגייתו המדוקדקים. אחז ביקש לקרוא לבנו בשם שמבטא חיזוק. מעין תפילה, שה' יחזק את בנו. שמו של הבן הוא חזקיה, או חזקיהו, או יחזקיהו. שלושתם מופיעים במקרא, שלושתם נכונים. יש הטוענים שמדובר בשם ארוך, נניח - יחזקיהו, שקוצר ככינוי. מעין אבי מאברהם ובני מבנימין, בימינו. אולם, לא נראה שלאדם אחד יהיו כינויים רבים, ושהמקרא יכנה את המלך, או שאר אינשי, בכינוי בשעה שיש קפידא על השם הרשמי.

גם העובדה שבין ספרים שונים יש שינויי כתיב של השמות מראה, שבימיהם הקפידו על תוכן השם ולא על כתיבו.
בדוגמא בולטת נתקלנו בשבועות, כשבאחרית המגילה מכונה סבו של דוד "שלמה" ו"שלמון", בשני פסוקים עוקבים.

בימינו מקפידים מאד על כתיבה אחידה ו"נכונה" של השם. יתירה מזו, אנו מקפידים על כתיבה ארכאית, שכביכול מייצגת את השם ה"מקורי". כך אנו כותבים בד"כ "דוד", על אף שמהנביאים האחרונים ואילך, בכשליש מהאיזכורים בתנ"ך, נכתב השם מלא - "דויד".

(להעיר שגם המקרא כותב בכתיבה שהיא ארכאית לזמנו כשהדבר נוגע לשמות, כגון שלמה פרעה ושמות חסרי אותיות אהו"י).

הרב נבנצאל נר"ו מקפיד לכתוב את שמו "אביגדר" חסר ו'. רבים מקפידים לכתוב את שמם "אהרן" חסר ו'. ואפילו רבים כותבים - כמעשה ותיקין וזריזין - "פנחס" חסר י', על אף שבמקרא הוא תמיד מלא - "פינחס"...

אם כן, לא כדורנו דורם. נראה שכבר בימיהם לא הקפידו על צורת השם, אלא על משמעותו.



<תוקן כדי להוסיף את הדוגמא של שלמון>
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 28/05/2004 13:04:11

תמיד לומדת,
אולי ההבדל שציינת בין ספר דברי הימים לספר מלכים, בעניין מדרשי השם, מתאים להבדל האידיאולוגי-אמוני הבולט ביניהם:
ספר מלכים מכוון שוב ושוב לכך שהעונש הגדול - חורבן המקדש וגלות בבל - יגיע אל ממלכת יהודה בגלל "חטאים מצטברים" של מנהיגים שונים ושל העם בכלל. דברי הימים, לעומת זאת דוגל ברעיון הגמול "האישי" - כל אחד מקבל את השכר או העונש שלו על מעשיו הוא, ואחת הדוגמאות המעניינות לכך היא הסיפור על התיקון והתשובה של מנשה, שאינו מופיע במלכים (ויש הטוענים שזה מעין הסבר, ע"פ שיטת דברי הימים, לעובדה שמלך שנים רבות ושלטונו לא הופסק ע"י א-להים, למרות שהיה מושחת ועובד אלילים).
עניין השמות מתחבר לכאן, שכן אם חברה מאמינה בשכר ועונש, או בגמול מיידי ואישי לכל אדם, אולי יש בה הבנה (גם אם בדיעבד) של כל פרט בחייו (גם השם) כמשפיע על התנהלותו ועל סופו.

כמדומה שבנושא המעניין הזה התערבבו להן כמה שאלות נפרדות:

א. כיצד נבחרו השמות שבתנ"ך - ואם השמות האלו משקפים מסורות היסטוריות אמיתיות.

ב. מדוע אנשים בוחרים שמות כאלו ולא אחרים לילדיהם. ובמיוחד - מדוע קוראים על שם ההורים וקרובים אחרים מן העבר הקרוב והרחוק.

ג. האם לקריאת שם יש ערך חינוכי, סגולי או אחר בחיי הילד.

תשובות חלקיות:

א. אם נניח כי השמות הם אותנטיים, אזי ניתן לשער במידה רבה של סבירות כי שמות נבחרו גם בגלל אירועים וגם בגלל תוכנם. למשל, סיומות ותחיליות כמו "י-ה", "יו" ו"א-ל" נושאות מסר ברור.

לפעמים, לאור חילופי שמות של אותה אישיות לכאורה, שיערו פרשנים כי שמות מסויימים היו ברי החלפה, ולא הקפידו עליהם (טענה מוזרה מאד, אם היא מתייחסת לדור בו חי האיש).

אנו עשויים לזכור, כמו כן, כי שם שניתן בעקבות אירוע אינו משקף בהכרח את תודעתנו ההיסטורית לגבי האירוע. למשל, בחירת השם "יעקב" לאבי האומה נעשתה הרבה הרבה לפני שסיפור חייו נקבע, אולי על סמך עובדה שנראתה פעוטה ואולי אף משעשעת להורים. (ואולי על רקע מה שנראה לאם, רבקה, כנבואה אודות היחס בין הילדים, כפי שטענתי באחד האשכולות בעבר).

הכינוי שבוחרים נביאים לילדיהם, אם מדובר בסיפור היסטורי ממש ולא בחלום כשיטת הרמב"ם, עשוי להיות הקצנה של נוהג נפוץ באומה.


ב. אנשים עושים דברים מסיבות שונות. וגם מחמת עצם העובדה שדבר הוא מקובל. כפי שקראו לי על שם סבא שלי, גם אני אקרא לילדי על שם סבא.

כאשר בשלב מסויים, כמדומה מאוחר למדי בהיסטוריה שלנו, קריאת השם קיבלה משמעויות מרחיקות לכת, נקבעו מנהגים והלכות שונים, כמו זכות קריאת השם הראשונה לבעל או לאשה, והתחלפות הסדר ביניהם בהנצחת שמות קרובים, ועוד.
כמו כן, קריאת השם הפכה לאירוע משמעותי בגלל שהאמינו שקריאת השם הזו אכן תשפיע על עתידו של הילד.


ג. מסתבר מאד שבחירת שם משפיעה על הילד. יש שמות יפים ויש פחות. יש שמות שנושאים משמעות גם לילד, ויש שלא.
כאשר ההורים רואים משמעות בשם הילד, הם יעבירו זאת אליו ולסביבה. הילד יקבל את הנתון הזה. מה יעשה בו, זו שוב שאלה אחרת, אך בוודאי שיש כאן נסיון להעברת מסר, ונסיון כזה יכול להוביל לתוצאות מבוקשות - או לחילופיהן. תלוי באופי של הילד. תלוי בסביבה, ובעוד נסיבות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו