הנח"ל החרדי זה הכי אחי

/הצופה


מדור כתבות מוסף ''השבוע''

לא חרדים ממלחמה
בשבת האחרונה הם מנעו פיגוע התאבדות של מחבל פלשתיני שהתפוצץ במחסום בקעות. במחצית הראשונה של שנת 2003 עצרו יותר מ-110 מחבלים ומבוקשים פלשתינים. אנשי הנח"ל החרדי משרתים באיזור שורץ אנשי ג'יהאד ותנזים, ומבצעים פעולות סריקה וסיכול בלילות, כמו מיטב היחידות המובחרות בצה"ל. כשהמציאו אותם, חשבו שיתאימו רק לפעילות של ביטחון שוטף, סיורים על הצירים ושמירה בעמדות. בדיוק חמש שנים אחרי, גדוד "נצח יהודה" מוכיח שהוא לא נופל מגדודי "חרוב", "דוכיפת" או "שמשון". הכתב הצבאי של "הצופה" ליווה אותם במשך יום שלם באיזור ואדי פארה

יאיר. צנום. ממוצע קומה. כיפה שחורה גדולה על ראשו המסופר בקפידה, פיאותיו משוכות מאחורי אוזניו. שומר ליד מחסום צבאי אי-שם ליד ואדי פארה. "למדתי בישיבת 'באר התורה', של הרב גבריאל יוסל לוי", הוא מספר, "אבל הרגשתי שאני לא רוצה ללמוד. בסוף שיעור א' עברתי לישיבה אחרת בבני ראם ליד מסמיה. גם שם היו בעיות. הזמינו את אבי החורג ואמרו לו שאני לא מתאים. עברתי לכולל של בן דודי בבני ברק. לאחר ארוחת הבוקר הייתי עולה למעלה לחדר, שומע מוזיקה כל היום. ראש הישיבה אמר לי לא לחזור לישיבה. אבי התרגז, ' אם לא תמצא ישיבה אל תחזור אלי הביתה'. אז עלתה לי מחשבה להתגייס. אבל מישהו אמר, 'בטח גם בצבא לא תסתדר'. ויתרתי. ניסיתי עוד ישיבה. הפעם בהר נוף כי שם מרשים גם ללמוד מקצוע ולעבוד. שנה שלמה החזקתי מעמד, עד שהלכתי לראש הישיבה ואמרתי לו שאני רוצה להתגייס. הוא אמר: 'נשאל את ראש הישיבה לדעתו'. וראש הישיבה אמר: 'שהבחור יעשה מה שהוא מרגיש שהוא רוצה לעשות'. התקשרתי לאחראי על הגיוסים לנחל החרדי. 'תעיף את עצמך ללשכת הגיוס מייד, כי בשבוע הבא מתחיל מחזור חדש', אמר. תוך שלושה ימים מצאתי את עצמי בבקו"ם. צילצלתי הביתה והודעתי לאמי שאני מתגייס. היא כעסה מאוד ואמרה לי 'אל תתקשר אלי יותר. אל תשמור על קשר', וטרקה את הטלפון. התקשרתי פעם נוספת והפעם היא ענתה. במשך כל השיחה היא לא הפסיקה לבכות. לאחר מכן התנצלה.
"אחרי שבוע שלחו אותנו לטירונות. לכולם היה קשה. אני הייתי עם חיוך על הפנים. הרגשתי כמו בקייטנה. בלילה הייתי מת מעייפות ונופל על המיטה. למחרת התמלאתי שמחה מחדש. לקראת סוף הטירונות הודיעו לי שאני יוצא לקורס חובשים. סיימתי את הקורס, חזרתי לקו ואני מרגיש מעולה. אשרת שנתיים ואחר כך אלמד לבגרות. נכון שהצבא הוא מסגרת מרובעת ונוקשה אבל בשבילי הוא כיף בכל רגע".
-------------------------------------------------------------------
משפחתו החרדית של חנן (שם בדוי, חייל אמיתי בנחל החרדי), היתה בטוחה כי בנה לומד בישיבה, למרות שחודשים ארוכים הוא הסתובב ברחובות. כשנודע על כך לרבני גדוד הנח"ל החרדי "נצח יהודה", הם פנו לרב שלו ואמרו: "הבחור כבר חצי שנה לא בישיבה, למה שלא יתגייס". והבחור אכן החליט להתגייס, אבל הזעם במשפחתו היה רב. כמה רב? - ביום הגיוס הגיעה דודתו לבקו"ם וחטפה את משקפיו, כדי שהוא לא יראה כלום ולא יוכל להמשיך בהליך הגיוס. מה עושים עכשיו? - שלחו אותו ואת המפקד שלו העירה, השניים קנו משקפיים אחרות -והבחור הוא היום לוחם מנוסה בגדוד.
-------------------------------------------------------------------
שמעון מפלוגת הרובאים גדל בקריית-טלסטון, במעלה הדרך לירושלים. הוא משרת בנחל החרדי מזה שנה וארבעה חודשים. מרכיב משקפיים, שערו השחור קצוץ. את הפיאות המסולסלות הוא מסתיר מאחורי האוזניים. המבטא שלו מסגיר את מוצאו האנגלו-סכסי. "אני עולה חדש" הוא מספר, "מדרום אפריקה. למדתי קצת בישיבת 'מדרש שמואל' בירושלים וקצת ב'ישיבת הנגב' בנתיבות. החלטתי ללכת לצבא כי לא רציתי להיות אברך אלא לעבוד. יש לי אח גדול שהלך לנחל החרדי, והלכתי אחריו. אני שמח על כך, כאן סבבה כמו שאומרים. בחורים חרדים הם נאיביים, אבל בצבא מקבלים ניסיון וביטחון שאתה לוקח איתך לחיים".
ש. לא קשה לך ל"ישיבה בוחר" להתמודד עם הדרישות הפיזיות הקשות?
ת. "בטח קשה, אבל צריך לעבור את זה. אנחנו עושים כאן הכל, מעצרים,
סגרים, תפיסת מבוקשים בטובאס. אני עצמי הייתי בחוליית הפריצה לבית בו נתפס מבוקש".
------------------------------------------------------------------
חמש שנים חלפו מאז החליט משרד הביטחון לפתוח מסלול חדש לנפלטים ממערכת הישיבות הגבוהות: הנחל החרדי. במהלך חמש השנים הללו עבר המסלול שינויי מבנה, גם מספר החיילים המבקשים להתגייס עולה בהתמדה.
מה שהחל כגדוד של בט"ש (ביטחון שוטף), המוצב מול הירדן, הוא היום גדוד חי"ר לוחם ומצויד באמצעי לחימה כמו שאר גדודי הלחימה בצה"ל. בפגישה איתם שמענו על מבצעים נגד מחבלים ומבוקשים, ועל פעילות מבצעית שוטפת.
הנחל החרדי כולל שלוש פלוגות ומתכונן בימים אלה לקלוט פלוגה רביעית.
נכון להיום החיילים משרתים שנתיים בפעילות צבאית ושנה נוספת במסגרת ישיבה גבוהה. בקרוב מתכננים בצה"ל לשנות להאריך את הפרק הצבאי לשנתיים וארבעה חודשי שירות בגדוד - ולקצר את הפרק הלימודי לשמונה חודשים - כמו בישיבות ההסדר.
המחזור אחרון שהתגייס לגדוד "נצח יהודה", מחזור י"א, התחיל טירונות לפני כארבעה שבועות. הטירונות נמשכת ארבעה חודשים, ואחריה חודשיים נוספים של אימון מתקדם. בסופו של מסלול כזה הם מקבלים דרגת רובאי 07, ומוגדרים כלוחמי חי"ר לכל דבר. עתה הם נשלחים לארבעה חודשי לחימה ושירות במשימות מבצעיות, וממשיכים לארבעה חודשים של השלמת אימונים. בהמשך יוכלו לצאת לקורס מ"כים או כל קורס פיקודי אחר. יש גם כאלה הנשארים במסלול הצבאי בקבע.
------------------------------------------------------------------מפקד גדוד "נצח יהודה" סגן-אלוף יהונתן, מרוצה:
"בשנת 1999 היו רק 31 מתגייסים חרדים - במחזור האחרון הם פי שלושה".
מהו סוד ההצלחה? איך חל המהפך מהתנגדות מוחלטת במיגזר החרדי לשירות בצה"ל, לעשרות רבות של מתגייסים?
"נפגשתי עם רבנים ומנהיגים חרדיים", אומר סגן-אלוף יהונתן, "וכולם אמרו לי, 'לא נגיד לאף בחור חרדי ללכת לצבא, אבל ברור לנו שיש אצלנו כאלה שמתאימים לך יותר מאשר לישיבה'. אדמו"ר אחד אפילו אמר לי: 'תפסיקו לחפש לגיטימציה בהנהגה החרדית, אבל המשיכו לעשות קידוש השם, ואל תצפו שבקול רם יגידו אצלנו שזה לגיטימי'".
את פעולות הגיוס עורכים לכן לא בישיבות, אלא בקרב הבחורים שעזבו את הישיבות ולא לומדים תורה. יש אלפים כאלה. עובדים בשיטת "חבר מביא חבר". את רכזי הגיוס תמצאו בכיכר ציון בירושלים למשל, או בחוצות בני ברק ליד "הברזלים". נעזרים גם בעסקנים חרדים שמטפלים בנוער הנפלט מהישיבות.
ש. אז אתם מגייסים נוער שוליים?
סגן-אלוף יהונתן: "ממש לא. בסך הכל אלה חבר'ה שלא הלכו במסלול שהוריהם רצו בו ולכן יש אנטנגוניזם רב כלפיהם, מצד המשפחה ומצד הרבנים שלהם, אבל הם אנשים טובים. אגב, עדיין יש פשקווילים הקוראים להחרים את פעילי הגיוס ואת הרכזים".
-----------------------------------------------------------------בניגוד למתגייסים הרגילים לצה"ל, נושרי הישיבות הם בחלקם בני 18-19, אך גם בני 21 ובני 23 ואפילו בני 26 ונשואים. שלושה מפקדי מחלקות בגדוד למשל, נשואים. אגב, לא מדובר בחוזרים בשאלה. כל המפקדים חובשי כיפות. לא כולם צמחו מתוך השורות. מבין תשעה מ"כים וסמלי מחלקות, שלושה הגיעו "מבחוץ". "וזה טוב, כי הם מביאים לגדוד רוח חדשה", אומר מפקד הגדוד. גם קצינים בוגרי הגדוד, עוד אין. "קשה להוציא אנשים לקצונה, כי זה נתפס בעיניהם כחריג מדי. גם הגיוס עצמו לצה"ל עדיין מספיק דרמטי עבורם והוא מלווה במשברים חברתיים ואישיים לא קלים. אבל יש התקדמות: מפקד הפלוגה של מחזור י"א, המחזור החדש, הוא בוגר שלנו, של גדוד 'נצח יהודה', מחזור ג'.
ש. מה עושה הגדוד שלך מבחינה צבאית?
ת. "אנחנו אחראים על גיזרה שאורכה 40 ק"מ ובה שמונה יישובים ושתי מכינות צבאיות, 'משכיות', דרומית לרותם, והמכינה של מעלה אפרים, בתפר בין הבקעה לאיו"ש. בגיזרה הזו מצויה העיירה טובאס, עיירת מחוז בין ג'נין לשכם ובה 20,000 תושבים. מרכז טרור מובהק. פעילות של הג'יהאד והתנזים של פתח. מידי פעם הפרעות סדר, בקבוקי תבערה, השלכת אבנים והתנכלות לכלי רכב צבאיים. החבר'ה מבצעים כאן הרבה פעולות סיכול בלילות, נעים בחשכה, ללא אורות, ומבצעים לעתים קרובות מעצרים. הם עצרו במחצית הראשונה של שנת 2003מעל 110 מחבלים ומבוקשים פלשתינים. חלק מאלה נתפסו בפעילות שגרתית במחסומים הקבועים או במחסומי פתע. הגדוד הצליח לרסק את תשתית הטרור בגיזרה שלו, אם כי ידוע לנו שהתשתית הזו משתקמת. היו גם היתקלויות מטווח קצר ובסיעתא דשמיא, לוחמי הגדוד הרגו את המחבלים ולא נפגעו. כמו כל החי"ר - אנחנו עובדים גם עם סיירת שריון, הנמצאת תחת פיקודי, מאיישים שלושה מחסומים בין הבקעה לאיו"ש ועסוקים בשמירה על היישובים בגיזרה".
מדובר בלא פחות מאשר מטמורפוזה בתדמית של הבחורים החרדים בעיני עצמם ובעיני צה"ל. אם בזמן שתכננו את גיוסם חשבו שהחבר'ה האלה יעסקו בעיקר בפעילות של ביטחון שוטף, סיורים על הצירים ושמירה בעמדות, הם מצפים מגדוד "נצח יהודה" לפעול כמו גדודי "חרוב", "דוכיפת", "שמשון". והם גם מצויידים בהתאים בכלי רכב מסוג האמר, "אביר" ונגמ"שים. יש להם צלפים מקצועיים וסיירים: "ועוד אמצעי לחימה מתקדמים המתאימים למשימות שלנו", מסכם סגן-אלוף יהונתן.
ש. מה היתה פעולת הלחימה המשמעותית ביותר של הנחל הדתי?
ת. "במאי 2002 השתתף הגדוד במבצע 'חומת מגן'. זו היתה קפיצת מדרגה מבחינתו. החיילים עשו פעולה התקפית בטובאס ובטאמון ובמחנה הפליטים ליד וואדי פארה. היום אנחנו שולטים על האיזור, ואנשי הגדוד מכירים את טובאס יותר טוב מאשר את שכונת המגורים שלהם.
------------------------------------------------------------------
אל גדוד "נצח יהודה" מתגייסים חסידים וליטאים, חובשי כיפה סרוגה וגם כאלה שהסירו את הכיפה. בצד אלה המקפידים על קלה כחמורה, יש שכבר לא לא רואים על ידם את קשר התפילין בכל בוקר. כאשר ביקרנו במפקדת הגדוד ב"תרצה" הופתענו לשמוע מוזיקה שאיננה מקובלת בקרב חסידים דווקא. זוהי להקת "הריקן" האמריקנית, הסביר בידענות אחד החיילים שנמצא אותו בוקר בחדרו. המג"ד גילה לנו כי בפלוגת המפקדה יש גם חיילים חילוניים, ואנחנו גילינו בגדוד גם את אחמד, חייל דרוזי מהגליל, וכמה מבני "נוער הגבעות" המתגוררים בשולי היישובים ביהודה ושומרון.
כולם מודים שעברו משבר ערב הגיוס, וכי ההצטרפות לגדוד היתה מעין סיום לתקופה ארוכה של לבטים, מחשבות ואפילו מאבקים בין בני המשפחה.
מאשר סא"ל יהונתן: "הם מאסו בכל מה שהיה להם בבית, יצאו מהישיבות והסתובבו בטלים תקופה ארוכה. ההליכה לצבא היתה עבורם פיתרון, אבל לחלקם יש משפחות שלא רוצות לראות אותם בבית. הם מוחרמים. כדי להתמודד עם המצבים הלא פשוטים האלה, שאין ספק כי הם משפיעים על איכות הלחימה והשירות בגדוד, יש לנו קציני ת"ש (תנאי שרות), המנסים לסייע ולפתור בעיות".
הפעילות הצבאית משולבת עם לימוד תורה. ארבע פעמים בשבוע מגיע רב מבחוץ שלומד גמרא עם החיילים. מסתבר שאם הישיבה היתה להם מקור לתסכול ולאכזבה אישית, הרי בגדוד, אולי מתוך רצון להוכיח את ההיפך, הם עושים הכל כדי לעמוד בדרישות ואף להצטיין. המפקד מתאר אותם כלוחמים בעלי מוטיבציה גבוהה וגם כלומדים חרוצים. הם לא נפקדים ולא נושרים באימונים ומשיחותיהם מתגלה שהשירות בגדוד הוא עבורם תקופת התרגעות נפשית. כאן הם נכנסים לשיגרה חיובית, אפילו מבחינת שמירת מצוות. "אני לא מכיר חיילים שירדו אצלנו מבחינה דתית", אומר סגן-אלוף יהונתן, "ואם יש חוזרים בשאלה, הרי הדבר התחיל זמן רב לפני הגיוס".
------------------------------------------------------------------עידן ישב בעמדת תצפית החולשת מגבוה על ואדי פארה. בינתייםהכל רגוע. מדרום נמצא איזור הג'יפטליק, מרחב של ירוק עז בו פורחים פרדסים וערוגות ירק. עידן רואה פועלים עובדים בחוות ומטפלים או קוטפים את הפרי. הוא גם יודע שבהרים ובצמחיה המקיפה אותו עלולים לארוב מחבלים. תפקידו: לעקוב אחר כל מה שקורה בוואדי ולאתר פעילות חשודה.
צנום וממוצע קומה, בן אשדוד ותלמיד בישיבת מעלה אפרים. כיפה סרוגה. "אבי שמח שאני מתגייס לנח"ל החרדי. הוא ידע שזה גדוד מיוחד". עידן התגייס במסלול הסדר. הוא מרוצה מן השירות ונדמה כי הוא ממצה אותו עד תום. לאחר השיחרור בכוונתו לחזור לישיבה בנווה דקלים.
מן התצפית ירדנו למחסום מול ואדי פארה. המג"ד נהג בג'יפ ומאחור ישבו שני לוחמים, אחד מהם הנהג של המג"ד, בחור גבוה, בלונדיני, בן למשפחה של חסידי גור.
ממערב בלט התוואי הסבוך המוליך לעבר העיר שכם. ממול זחל הוואדי המנקז את מימי ההרים מזרחה, לעבר הירדן. על המפה אנחנו קוראים שמות ידועים מפעולות טרור: דיר אל חטיב, חמרה, טאמון, טלוזה וכמובן, שכם, בית גידול למחבלים ולמעבדות טרור. בשיא ההרים בולט רכס הסרטבא.
במחסום הזה עוברים מידי בוקר אלפי פלשתינים היוצאים לעבודת יומם באיזור. מהחיילים המאיישים אותו נדרשת דריכות מיוחדת. "השקט מטעה" אומר המג"ד, "חיילי צריכים להיות כל הזמן בכוננות מפני פיגוע או מעשה חבלה".
-------------------------------------------------------------------סגן אלוף יהונתן: "אחרי שבוע התאהבתי בגדוד":
סגן אלוף יהונתן חובש כיפה סרוגה. נולד בירושלים וגר כיום בעלי. כאשר נפגשנו בימי הספירה, כיסה זקן בן ארבעה שבועות את לחייו. את שרותו הצבאי החל בחטיבת הנחל כבן גרעין. היה מפקד קורס אימון מתקדם בבסיס האימונים, מפקד פלוגת חי"ר ומדריך בבית הספר לקצינים של צה"ל. הוא לא מסתיר את העובדה כי פיקוד על גדוד הנחל החרדי לא היה משאת חייו. "אבל המג"ד הקודם הודח ומפקד האוגדה ביקש ממני לקחת את תפקיד. אחרי שבועות של לחצים, הסכמתי. זה היה בפסח תשס"ב. אחרי שבוע התאהבתי בגדוד. אחרי שנתיים בתפקיד אני מודה לקב"ה. הפיקוד על גדוד הנחל החרדי הוא אתגר חינוכי ומקצועי גדול ואני שמח שזה נפל בחלקי".
סגן-אלוף יהונתן מגלה כי כדי לשכנע אנשים להצטרף לגדוד, ניסוי לפתות אותם על-ידי קורסים יוקרתיים, וניסו להכניס אפילו קורס צניחה (דבר שלא התממש, כי "אין סיבה שנצנח").
את שביעות רצונו מהתפקיד ומהחיילים שומעים בכל מלה: "הגדוד הזה יכול להתגאות במה שהוא השיג בתקופה שבה הוא קיים. יש לו הישגים מבצעיים לא מבוטלים. החיילים פנטסטיים. גם המפקדים טובים, והאווירה מעולה. אני רואה את התפקדי הזה כתפקיד חיי".

דני שלום
הצופה