אמת, נוחות, תשובה

עמיתתנו היקרה, ג'ינג'ית, פירסמה באתר שלה (אהלה של יהדות) ובבלוג שלה, את הקטע היפה הבא.


מתוך הבלוג שלי http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19817:

לדעתי, המניעה מחזרה בתשובה נעוצה בסוג האדם שאליו אתה משתייך (וכמובן גם בזכות אבות שיש לך אבל זה כבר נושא אחר למאמר אחר בעז"ה).

בני האדם מתחלקים לשלושה סוגים:
1. אלו שהנוחות חשובה להם יותר מהאמת.
2. אלו שהאמת והנוחות נמצאים אצלם במאבק תמידי.
3. אלו שהאמת חשובה יותר מהנוחות.

בד"כ יעיד אדם על עצמו שהאמת חשובה לו יותר מהנוחות, כי הרי אין יכול אדם להודות לעצמו שהוא חי חיי שקר, או שחי בסתירה פנימית. ברור שהוא חי חיי אמת, כך הוא יגיד לעצמו. אך האמנם?

1. אלו שהנוחות חשובה להם יותר מהאמת
אנשים שהנוחות חשובה להם יותר מהאמת הם אנשים שקשה להם לשנות את חייהם מהקצה לקצה. לכן כדי שלא יצטרכו להתאמת עם האמת הדורשת שינוי זה, הם משנים את "האמת" ומתאימים אותה למציאות שבה הם חיים ככתוב במאמר על האוביקטיביות של השכל http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19817&blogcode=276497
בשיעור משוכתב על מהות השינוי http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19817&blogcode=279503 הסבירה המרצה כך:

"לפעמים הדרך לאמת מאד מאד קשה ולכן לפעמים אנחנו מוותרים על האמת ומוכנים לחיות עם שקר כי ללכת על האמת ללפעמים זה קשה מדי. הצורך לאמת זה משהו מאד מאד עמוק ואנחנו יכולים להרוס את האמת שלנו כי לא מוכנים להלחם בשבילה. מה עושים כשיודעים שיש אמת ואין כוח להשיג אותה? דיסוננס קוגנטיבי תקרה בשני מצבים – או כשמקבלים מידע חדש, או כשיש חוויה רגשית חדשה. כשלומדים משהו חדש שסותר את אורח החיים, אז יש בעיה ויש שתי אפשרויות – או לשנות דעה, או לשנות הנהגה.

הדרך להשתנות היא רק אם אתה מצטער ורואה שיש בעיה. אנשים מוכנים לחיות במסגרת שלא נותנת להם כלום במקום לשנות את עצמם. חייבים להיות מודעים לבעיות ומוכנים לרדוף אחר האמת כמו שמגנט נדבק לברזל. לפעמים אנחנו מוכנים להתפשר על האמת רק שלא נאבד קשר עם החברה שהתרגלנו אליה, שלא נהיה בודדים. לפעמים גם לחץ חברתי מביא אדם לשנות את דעתו על מה שנראה לו כאמת..."

לאדם קשה לשנות את חייו מכמה סיבות שביניהן ההעדפה לחיים המוכרים. אדם מרגיש יותר בטחון כשהוא נמצא בסביבה מוכרת. אדם מרגיש צורך להגן על מעמדו החברתי ומפחד מדעת הקהל. מחקרים הוכיחו שאנשים מפחדים מדעת קהל יותר אפילו מהפחד ממוות. מכיוון שאדם לא יכול לחיות בסתירות פנימיות, הוא מכחיש את האמת הטופחת על פניו ומשנה אותה להתאימה למציאות שבה הוא מרגיש בטחון.

2. אלו שהאמת והנוחות נמצאים אצלם במאבק תמידי.
ישנם אנשים, שלא מסוגלים לשקר לעצמם. הם יודעים טוב מאד מה האמת ומה נדרש מהם, אבל אין להם את הכוח לקום ולשנות. הם נמצאים בתהליך של התקדמות ונסיגה בגלל שקשה להם לעזוב את המוכר, הידוע, הנוח כדי לצלול בים האמת. התהליך הזה של שחרור מכבלי הנוחות מזכיר לי משל שפעם קראתי על אדם שהלך לטיול. פתאום החליקה רגלו והוא התדרדר לתהום. בדרך למטה הוא הצליח להאחז בידו בשיח וכך הוא נשאר תלוי בין השמיים והארץ. מתוך ייאוש ופחד מוות קורא אותו אדם לבורא עולם שיציל אותו. הוא מבטיח לו כל מיני הבטחות שאם יציל אותו הוא יעשה כך וכך. בורא עולם אומר לאיש - אתה רוצה שאציל אותך? אין בעיה. שחרר את ידיך מהצמח ואצילך. והאדם - אינו מסוגל לעזוב את ידיו מהצמח שהוא מה שמחזיק אותו תלוי בין השמיים והארץ. ככה הם האנשים בסעיף זה. לא מוכנים לשחרר את ידיהם מהנוחות, מהצמח, כדי להנצל.

3. אלו שהאמת חשובה יותר מהנוחות.
אנשים אלו הם בעלי התשובה. צריך הרבה כוח ורצון כדי לשחרר את הידיים מהצמח, מהנוחות, כדי להנצל. בעלי תשובה עשו זאת. הם שחררו את ידיהם, נתנו לעצמם ליפול חופשי לתהום מתוך ביטחון מלא שבורא עולם יצילם ואכן, הם הורדו בזהירות לקרקע מוצקה ואמיתית. לא סתם נאמר שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים לא יכולים לעמוד. אנשים שנולדו לתוך האמת לא נאלצו לשחרר ידיים מצמח כשהם תלויים בין השמיים לארץ, רובם לא הצטרכו לעשות צניחה חופשית לתוך האמת, הם נולדו לתוכה. לוקח הרבה אומץ והרבה כוחות נפש לאדם להשתחרר מלחצים חברתיים, לחצים משפחתיים, נוחות, הרגלים.

נכון שיהיו כאלה שיגידו על בעלי תשובה שאולי אנחנו לא אוביקטיבים? אולי גם אנחנו מעוותים את המציאות כאלו מהסוג הראשון? התשובה היא ברורה. איננו יכולים להיות בטוחים בעצמו כלל. לכן, כדי לדעת כיצד עלינו לחיות ומהי האמת עלינו לשאול את פי מי שבאמת אוביקטיבי. רק ממנו נקבל תשובה אמיתית מהי האמת. אותו מישהו זה בורא עולם. הוא נתן לנו את תורתו הקדושה שממנה ניתן ללמוד כיצד עלינו לחיות, מה נדרש מאיתנו, איך לתקן, איך לשפר ואיך להתחבר לאמת ועכשיו שהסברתי איך אני רואה את חלוקת בני האדם, אני משאירה לכם לחשוב לעצמכם לאיזה סוג של אנשים אתם משתייכים.

רב"צ,

העובדה שיש אנשים שפוקדות אותן נקיפות מצפון לאחר בחירתם (בין אם בחטא בין אם במצווה) אינה משנה את העובדה שבחירתן נבעה מ'נוחות' (אני מעדיף את הביטוי 'תועלת').

"תמיד"? ישנם גם מצבים ש"הדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד' וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים" - אמונה וביטחון פרק א' אות ט'.

ממללא

הרי חז"ל לימדונו שמצבו האקזיסטנציאליסטי של האדם הוא: "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, כלומר שלא משנה מה יבחר האדם, תמיד יהיה לו "לא-נוח", שהרי כל בחירה - יצרי או יוצרי - היא בחירה נוחה כשלעצמה, אלא שדווקא בגלל כך היא יוצרת את האי-נוחות כאשר לא בוחרים בה, וד"ל.

רב"צ - עוד הבהרה,

גם אם נצא מנקודת ההנחה שישנם דברים המוגדרים כטוב אובייקטיבי לכו"ע, והיפוכם ברע, זה עדיין לא סותר את דברי.

הבחירה של האדם דווקא בטוב נובעת מ'נוחות': מצפון שיהנה או יתייסר, חברה, אמונות שונות, תחושת מיוחדות ביחס להמון העם וכיו"ב.

רב"צ,

הטענה שלי היא שלו לא היה לאיש שכולו גמ"ח ומעשים טובים סיפוק באורח החיים שבחר לעצמו, היה בוחר באורח חיים אחר.

אתה מניח שהרוצח והגמחיסט הם לוח חלק, האחד נכנע ליצריו והשני כובש אותם עבור ערך נעלה. אני טוען שלשניהם סיפוק ממין שונה והם מנסים לספק את עצמם. ברור שכמתבונן מהצד אני 'מעדיף' את גומל החסדים.

כזו היא המציאות בעניין השכלה. האם כל הבקיאים בכתבי קאנט היו מעדיפים לצפות בצ'רלי וחצי, או אף החגיגה בסנוקר וכבשו את יצרם? לא. הם יותר 'נהנים' מקאנט, בבחינת אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.