| נשלח ב-31/5/2004 20:07 |
 |
| |
חכמת חז"ל בקביעת גבולות החוק [משפט]
ברצוני להתייחס להלכה מאוד מסויימת.
חז"ל קבעו שאדם שיש עדים שרדף אחר חברו לבית סגור ויצא עם סכין נוטפת דם, ונמצא הנרדף הרוג בתוכו, אינו נחשב רוצח.
ההכרח ליצור חוקה כזו, הוא משום ההכרח ליצור גבולות חדים. משעה שאנו מערבים את הסברא לעניין ציור עובדה, הגבול נאבד.
והנה דוגמא
http://news.walla.co.il/?w=//550215
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2004 20:29 |
|
| |
גם לדעת חז"ל מענישים אותו בהכנסתו לכלא ואכילה כזו הממיתה אותו, כי יש לעצור מה שקרוב לודאי כפשע, הרי לך שאין זה מטעם מה שציינת. גם בפני אין רמב"ם אך אם איני טועה אלו דבריו בעני"ז.
וגם מלבד זה ברור שביד בי"ד להענישו, ומין טענה זו שכתבת יש ברמב"ן על עד"ז, מה שהשכל לא יקבלו בשום אופן כפשוטו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2004 20:12 |
|
| |
יהוסף,
אין בפני שס, ואולם נדמה לי שבתיאור הארוע הזה הגמרא מסיימת שהקב"ה ייפרע מהרוצח הזה בעצמו.
חז"ל, כמבטאי שיטת משפט דתית שמאמינה בשופט כל הארץ העושה משפט, יכלו להרשות לעצמם להתרחק מן הספק ולא להעניש ללא ראיית העבירה בעיניים (למעשה, כל תורת ההענשה ההלכתית: התראה, עדים, על מנת כן אני עושה וכיו"ב) מפקיעה כמעט אפשרות לענישה בפועל.
|
|
|
|
|
