בזמן האחרון אני לומד קצת גמ' ע"ז (לא קשור לפיאות) ונתקלתי בבעיה גדולה שאני רוצה להבין ברמב"ם ואולי תלמידי חכמים כאן יכולים לעזור וזה שהרמב"ם כותב בהל' עבודה זרה כדלהלן:
ג[ו] העובד עבודה זרה מאהבה, כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהייתה נאה ביותר, או שעבדה מיראתו לה, שמא תריע לו כמו שהן מדמין עובדיה שהיא מטיבה ומריעה--אם קיבלה עליו באלוה, חייב סקילה; ואם עבדה כדרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה, פטור.
וקשה מאוד להבין כי אם הוא מאמין שהעבודה זרה מריעה הרי שבטח ובודאי שהוא חושב שיש לה כח להשפיע וזה בעצם אותו דבר כמו קיבלה באלוה.
עוד משונה שמי שעובד מרקוליס כדי לבזות חייב אפילו שודאי לא קיבלה באלוה.
האם יש למישהו תשובה?
הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 01/04/2009 1:25:18
נשלח ב-6/6/2004 00:43
הערה
נשאלה כאן השאלה מהי המשמעות המעשית של פסיקתו.
ואיך נוכל להבדיל בין עובד לעובד.
נראה לי ,הרי חייבים עדים והתראה ואולי העדים המתרים חייבים לכלול את הפרט הזה.
וכך יצויר: שואלים המתרים, "האם אתה בהקרבתך מקבל על עצמך את הפסל הזה לאלוה? ואם יענה, לא מה פתאום, אבל יש לפסל הזה כוחות שלא מעלמה הדין, ואני מפייסו בתקרובת זו " יהיה פטור. והאידך גיסא ברור.
מימוני
אדם הפוחד מעין רעה עובד ע"ז ???
נשלח ב-3/6/2004 02:22
האסופי
אבל גם אצל ישויות שאינם בעלי בחירה וחופש מוחלט , עדיין אפשר להניאם מלהזיק או להניעם להיטיב על ידי ריצוי ופיוס . יש בטבע דברים שאפשר להפעילם רק בדרך מיכאנית , אבל לעומת זה יש בטבע דברים שניתן להפעילם על ידי ריצוי ופיוס או בכל דרך אחרת שתעורר בהם רצון לפעול בדרך מסויימת . גם אם אתה נוקט בעמדה מיכאניסטית האומרת שגם ריצוי ופיוס וכדו' פועלים את פעולתם בדרך מיכאנית , עדיין בכל הנוגע לענייננו , אדם המתכוון להפעיל את האליל על ידי ריצוי ופיוס אינו בהכרח מקבלו באלוה .
אמנם יתכן כדבריך שייחוס ממשלה מוחלטת ליש כלשהו הוא מהות קבלת האליל באלוה (ורבים מספרי החסידות נוקטים בגישה זו , די להזכיר את רמ"מ מויטעבסק ובעל התניא) . אבל מזה שאדם מנסה להשיג את חפצו על ידי ריצוי ופיוס האליל לא רואים שהוא מתכוון לייחס לו בחירה מוחלטת , כשם שלא רואים זאת כאשר נתין מנסה לפייס ולרצות את שליטו.
נשלח ב-3/6/2004 02:05
מציץ
שאלת על מי שמאמין בישויות טבעיות בעלות בחירה כמו אנשים וכו..
וכן אמרת שהפשט בדברי הרמבם לענין אהבה ויראה מתיחס לכוונת העובד ולא ליחס אליו.
ביחס לשאלה הראשונה .
אין כזה דבר ישות בעלת בחירה שנמצאת בטבע. משום שהיכולת הסופית מצויה בידו של האל והאל יכול לעכב את האדם מלעשות כל מעשה שיחפוץ.
וכאן מגיעים כמובן לשאלת הידיעה והבחירה .אבל בסופו של דבריו גם הרמבם יודה שלמרות שיש לאדם בחירה חופשית ( בעיקר במה שקשור למצוות , כפי האמור בשמונה פרקים) ,עדיין האל יכול לעכבו או להכריחו על מעשיו כל אימת שירצה.
ולכן אמונה בבעל בחירה שאינו בעל בחירה מוחלט וחופשי - אינה ע"ז.
ביחס לשאלתך השניה
אדרבה ואדרבה. דווקא מתוך בחינת יחסו הנפשי של העובד , ניתן לעמוד על כוונתו (ואפילו כאשר העובד בעצמו אינו מודע לכך).
כלומר . אם העובד מתיחס אל מושא עבודתו כמעין מכונה המריעה או מיטיבה ללא בחירה ומודעות , ועובד על מנת לתפעל אותה כרצונו - הריהו עובד מאהבה ויראה.
אולם אם העובד עושה תפילתו תחנונים על מנת לעורר רחמי הע"ז הריהו מתיחס אליה כבעלת בחירה ולכן הריהו עע"ז.
מימוני.
דבריך נכונים ביחס לקסמים כפי שמשמע מלשון הרמבם
לענין קוסם:
" איזה הוא קוסם--זה העושה מעשה משאר המעשייות, כדי שיישום ותיפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידין להיות, ויאמר דבר פלוני עתיד להיות, או אינו הווה; או שיאמר שראוי לעשות כך, והיזהרו מכך." ויתכן אף בחובר חבר ובמאמין ביכולת הגלגל .
אבל מה תאמר על מכשף ?
ומה בין המכשף למאחז את העיניים לשיטתך?
וידועם דברי הרמבם ביסודי התורה שכל המאמין על פי אותות יש בליבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט ובכישוף ?
ועל כן נראה לי שגם להרמבם ישנה איזשהי חוקיות רוחנית כלשהי והאיסור הוא ליחס לה בחירה וממשלה.
והעע"ז איננו דווקא שעובד לכוחות רוחניים אמיתיים ומיחס להם ישות אלא אף העובד לכוחות שבדה מליבו ומיחס להם ישות.
ואם עובד אליהם כטכנאי בקרה (אהבה ויראה) ככוחות חסרי בחירה וישות -פטור .
נשלח ב-3/6/2004 01:27
יוני
לא הבנתי את דבריך. אנסה לראות אם אני יכול לקלוע לכוונתך. האם רצונך לומר שמי שמכיר בפחדים שלו ונלחם בהם אך אינו מסוגל להתפטר מהם כבר יצא מכלל עבודה זרה?
מציץ
דבריך ראויים להמשך עיון, אך גם מחר יש יום בעז"ה. ובעיא שמעתא צילותא כיומא דאיסתנא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/6/2004 01:22
מיימוני,
הבהרה לכוונתי.
זה שהרמב"ם סבר שהתנהלות העולם מושפעת דרך הגלגלים זה ודאי. כפי שכתב במוה"נ ח"א פרק ע"ב וח"ב פ"י ["וכשם שהאבר המנהיג שהוא הלב נע תמיד, והוא מקור כל תנועה המצויה בגוף, ושאר אברי הגוף מונהגים על ידו, והוא המשלח להם כוחותיהם שהם זקוקים להם בפעולותיהם בתנועתו, כך הגלגל הוא המנהל לשאר חלקי העולם בתנועתו, והוא המשלח לכל מתהווה כוחותיו המצוים בו. וכל תנועה המצויה בעולם מקורה הראשון תנועת הגלגל, וכל נפש המצויה לבעל נפש בעולם מקורה נפש הגלגל."!!!]
אני שכחתי שההשפעה בכיוון ההפוך (היינו מהאדם על הגלגלים) תוארה על ידו כהזיה כשתיאר את הזיות הצאבה.
אבל עדיין, התרחיש שתיארתי נראה לי אפשרי: אדם שלא למד את אריסטו סבור שכן בכוחו להשפיע על הגלגל. אבל אין זה אומר שהוא הופך את הגלגל לאליל, אלא הוא פשוט טועה מבחינה מדעית שבכוחו להשפיע עליו ישירות [למעשה, מבחינה עיונית ולא דתית, מדוע שזה יחשב לאלילי יותר מאדם שסבור שהוא יכול להשפיע על הא-ל באמצעות זריקת מילים כלפי מעלה?, ושוב צפה לי בראש המחשבה שההלכה הזו נועדה יותר לרמוז ליהודים מאשר לע"ז].
לכן התסריט הזה נראה לי כעונה על התנאים הנדרשים בהלכה הנידונה: האדם מבקש להשפיע על הגלגל, ועושה זאת באמצעות פעולות ידועות. אבל הוא אינו כופר במציאות הא-ל, אלא רק סבור שבכוחו להשפיע על ברואיו (הגלגלים).
האם ניתן לראות בכך ע"ז?
נשלח ב-3/6/2004 01:09
רוח דרומית
כמדומני שהשאלה שלך נידונה במפרשים . אינני מצוי בסוגיא זו אבל הנה שני תרחישים :
א.אדם בא לפני הפסל ואומר 'אלי אתה ואעבדך' ומתוך כך משתחוה לו .
ב.אדם בא לפני הפסל ואומר לו 'קבל נא מידי מנחה צנועה זו והסר כעסך מעלי' .
יתכן שבמקרה הראשון האדם יהא חייב , ובי"ד אינו צריך לחשוש שמא דבריו נאמרו רק מן השפה ולחוץ בכדי להחניף לאליל . ובמקרה השני , לעומת זאת , לא יהיה הוכחה שהאדם קבל עליו את העבודה זרה באלוה .
האסופי
אכן אצל החזו"א יש הגדרה זו בפירוש שקבלה באלוה הוא ייחוס כח וממשלה לנבראים .
אתה טוען שברגע שרואים את היישות כבעלת רצון ובחירה זה הופך לעבו"ז . אבל גם דבר זה אינו מתיישב לחלוטין על דעתי , שכן גלוי וידוע שיש בעולם הרבה יישויות בעלי רצון ובחירה שיכולים להזיק , החל מראשי מדינות ומחבלים ועד לחיות טורפות .
או שמא אתה סבור כהרב המיימוני שההבדל הוא אכן בין אמונה אמיתית לאמונה שקרית . אלא שאתה מוסיף לכך תנאי שאמונה שקרית ביכלתו של כח סתם אינו בגדר ע"ז . הגדר הוא אמונה שקרית בקיומו של כח אורגאני ויטאלי שביכלתו לגרום נזק .
זה נשמע לי יותר טוב משיטתו של מיימוני כמות שהיא (ואולי גם הוא מתכוון למשהו דומה לדבריך) , אבל עדיין חסר כאן משהו . האם מי שסבור למשל באופן מוטעה שישות פיזית כלשהי הנמצאת בטבע היא יישות אורגאנית הוא עובד עבודה זרה ? אינני חושב ששימוש במתודה מדעית קלוקלת הופכת מישהו לעוע"ז .
ואולי יש להוסיף עוד אלמנט - אלמנט הרוחניות . רק אם מדובר בישות רוחנית אורגנית דמיונית , אזי מדובר בע"ז . זה כבר משהו שיכול להתקבל על הדעת (אם כי צריך עדיין להגדיר במדוייק מהי רוחניות) .
אבל איני רואה בדברי הרמב"ם רמז שהפטור בעובד מאהבה ומיראה קשור לאופן שבו האליל נתפס . מדבריו נראה שזה קשור ביחסו של העובד כלפי האליל . לכאו' שני אנשים יכולים לצייר בדעתם את האליל באותו אופן , זה מקבלו באלוה וחייב וזה עובדו רק מיראה ופטור .
נשלח ב-3/6/2004 00:48
מציץ
כנראה לא הסברתי עצמי היטב. כוונתי לומר בפשטות שהאמונה שיש ישות קיימת שפועלת פעולות כאלו היא עבודה זרה שכן אמונה זו שקרית היא.
ואכן, כדבריך, איסור זה מתפרש והולך בכל פרטי החיים. ואין לדבר סוף. כי באמת ליצר הרע של עבודה זרה אין סוף. ואותו השכל המביא אותנו ליצור את המדע, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון הוא מביא לאמונות הבל ולעבודה זרה (כדברי פרייזר הידועים שכבר ציטטתים כמה פעמים).
***
רוח דרומית והאסופי
הזדעזעתי למצוא בדבריכם ניסוח כאילו הרמב"ם האמין שיש ממש בכוחות של עבודה זרה. כגון השפעותיהם של הכוכבים.
לא מיניה ולא מקצתיה!
אמונה זו קיימת בחוגים אחרים ביהדות של התקופה, וראו נא בספרו החשוב של דב שוורץ על האסטרולוגיה בימים ההם.
אך אמונה זו, כפי שמסביר שוורץ, היא אמונה ה"צעבה" של הרמב"ם, כלומר האמונה בטליסמאות המורידות שפע.
והרמב"ם שלל אותה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.
***
נכון שהרמב"ם כותב שיש אפשרות לידיעת עתידות ומעשים בכל יום הם. ומעודי נפלאתי על זה.
יתכן שהרמב"ם התייחס לתופעות שראה. ולא הצליח או לא ניסה לבארן כ"מנחש כסומא בארובה" (היה אשכול על זה, שבו ניסיתי להסביר כך את התופעה).
אמנם זה יתכן לפי שיטתו רק במקום אחד. כאשר השפע היורד מן השכל הפועל מגיע לנפשותיהם של אותם בלתי שלמים ועובר דרך תיווך הדמיון שלהם וכו', כפי הסברו הידוע.
מה נעשה, גם הרמב"ם האמין במיתוסים, כמו השכל הפועל...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/6/2004 00:39
מיימוני
מתי עבודת אלילים נהפכת לעבודה זרה רק כשהיא משתווה באיכותה לעבודת השם
ולכן אדם שעלה בדרגות והגיע לעבודת השם של "אהבת השם" זה שהוא נשאר ומפחד גם מאלילים היא לא עבודה זרה בשבילו (ודוק במילים עבודה זרה מלשון זר לעבודתו האחרת ) שדרגה זו כבר אינה בתור עבודה אצלו שזה אומר שהיא פחות משמעותית לגבי כלל אמונתו ורוחניותו, ופחדים אלו הם רק בגדר חסרון ולא ע"ז
נשלח ב-3/6/2004 00:33
ווטו
היא נידונה שם , אל לא באורך .ומדי עברי על האשכול ראיתי שלא הבהרתי שם את ההשגה שיש לי על פירושך ברמב"ם וקושיית הריב"ש עליו . הריב"ש הבין שעבודה מאהבה ומיראה במובן של הרמב"ם לא גרע מעבודה לתת-אל . ומכיון שפשיטא שעבודה לתת-אל נחשב לעבו"ז קשה על הרמב"ם .
התירוץ על קושיא זו איננה שהרמב"ם חלק על הריב"ש בנוגע לתת-אל שכן ברור שגם אנוש נחשב לעוע"ז . התירוץ הוא שהרמב"ם חולק על הריב"ש וסובר שיש חילוק בין אמונה ביכולת הא-ל להיטיב ולהרע לבין קבלתו באלוה גם אם רק כתת-אלוה שיש עוד אלים עליו .
מיימוני
במה שכתבת: "לכן המאמין שישות אלילית יכולה להזיק נכשל באמונה בעבודה זרה" , יש מעגליות . מי שמאמין שיישות אלילית יכולה להזיק נכשל באמונה בע"ז , בסדר . אבל כיצד הופכת יישות ליישות אלילית ? האם בעצם יכולתה להזיק ?
אם כך אתה צריך לומר כך : מי שמאמין שמשהו שידוע לנו שאינו יכול להזיק , שהוא יכול להזיק נכשל בעבודה זרה . מי שחי בדעה שקרית אודות מה יכול להזיק ומה לא הוא עובד עבודה זרה . בעיני זה תמוה מאד .
ההבדל לא יכול להיות ההבדל בין אמת לשקר דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה . אין ספק שאחוז ניכר מאמונותינו לגבי המציאות אינן תואמות את המציאות וזה דבר שאינו צריך לפנים .
באשכול של אראל סגל עולות אותן תמיהות לגבי איסורי נחש ועונן .למיטב שיפוטי , אין שם תשובה מתקבלת על הדעת . ברור שיש להוסיף עוד אלמנטים המרכיבים את האיסור לבד מהשקריות .
נשלח ב-3/6/2004 00:32
מציץ ושאר המלומדים
אני בהחלט מסכים אתך במה שכתבת שמבחינה פינומינולוגית אין הבדל בין סוגי שני האינטנציות (התכווניות),התכוונות לנברא כלשהו או התכוונות לאל . בשני המקרים מדובר על התכוונות לישות יחידה כלשהי.
[ובמאמר המוסגר יש להוסיף שהמושג "להתכוון לאל" טומן בחובו סתירה פנימית , שהרי התכוונות (במובן הפינומנולוגי) אינה אלא עשית אוביקטיביזציה תודעתית לרעיון היולי מופשט כלשהו , וזהו בסופו של דבר, תיאור האלהים כ"יש" או כ"קיים" בניגוד לדעת שוללי התארים .
ועל כן יש להבין את מושג האל באופן שונה מהותית מהתפיסה הקונונציונלית ואכמ"ל].
ולגופו של ענין.
כל ימי הייתי מצטער על דברי הר"מ הללו להבינם, אולם נראה לי כיום שדברי הר"מ הללו נובעים מהשקפתו המענינת בשאלה עד כמה יש ממש בעבודה זרה לסוגיה.
שהרי כל המעיין בר"מ במקומות השונים בהם הוא מתיחס לע"ז , לאסטרולוגיה, לכישוף ולקסמים וכו.. ימצא סתירה אחת בולטת בכל דבריו (ותסלחו לי שאיני מביא את המקורות הרבים לכך אולם קשה עלי מלאכה זו כרגע) :
מצד אחד הוא טוען שאין ממש בע"ז והיא הבל שרק טפשים פונים אליה וסבורים שהיא בעלת יכולת .
מצד שני משתמע מדבריו בכמה מקומות שיש ממש בכשפים ובקסמים למיניהם ויש בידם לפעול בעולם.
כיצד מישבים את הסתירה ?
ובכן נראה לי שלפי הר"מ כשפים וקסמים וכו.. הינם בעלי יכולת טבעית לפעול בעולם במסגרת החוקיות שהוקצתה להם והם אינם אלא אוטומטים רוחניים המופעלים במעין לחיצת כפתור על פי הוראות היצרן של אותה ע"ז. דהיינו באמצעות עבודה כדרך אותה ע"ז או עשית קסמים כדרך הקוסמים וכו..
כלומר אותם ע"ז אינם יציאה מדרך הטבע , אלא בסך הכל כוח שונה מהכוחות הטבעיים מוחשים והנראים לעין והם בעצם כוחות רוחניים הפועלים בעולם במסגרת חוקיות מוגדרת , במידה ויודעים להפעיל אותם כמשפטם .
ועל כן העובדה שיש באותם כוחות לפעול בעולם אינם הופכים אותם לאלוה , כפי שלא נתיחס לכוח המשיכה או לחום האש כאלוה אלא לטבע יציב וקבוע שחקק הקב"ה בבריאה מראשיתה.
וכשם שאם הושיט אדם ידו לאש ונכווה ,איננו רואים זאת כהרעה אלוהית או כעוול מכוון שנגרם לו ,אלא אנו אומרים שסיכלותו של האיש הזה סיבבה עליו צרה זו . כך נאמר בכל אותם השפעות הנובעות מהחוקיות הרוחנית של הבריאה ,(דהיינו כשפים קסמים וכו..) שאינם אלא מתחייבים מטבע הבריאה.
משל למה הדבר דומה ?
לחכמת הכימיה לפי תפיסת ריה"ל . ריה"ל רואה בה מעין כישוף ,למרות שכיום אנו רואים בה חכמה טבעית לחלוטין.
וזוהי פירושה של עבודה מאהבה ויראה לפי הר"מ. דהיינו עבודה שמיחסת לכוחות הרוחנים הללו מעמד לא ישותי , אלא מעמד של כוחות בלבד ככל שאר הכוחות בבריאה.
אימתי תחשב זו לעבודה זרה ?
רק כאשר ייחס לה העובד בחירה וממשלה עצמית משלה , ויחשוב בדעתו שבכוחה להרע ולהיטיב לו כפי רצונה העצמי , וכל מעשהו אינו אלא על מנת לרצותולפייס אותה על מנת לישא חן בעיניה.
נמצינו למדים :
שאם מתיחס אל אותו הנברא ככוח מופשט בלבד וכחלק אינטגרלי של הבריאה - אין בכך ע"ז.
אולם אם רואה בע"ז ישות בחירית בעלת יכולת ורצון – הריהו עע"ז.
(וזוהי, נ"ל , כוונת החזו"א שהובא באשכול הנזכר לעיל)
נשלח ב-3/6/2004 00:28
מציץ ומיימוני, ניסחתם והבהרתם לי את כוונתי יותר טוב ממה שאני הבהרתי אותה לעצמי
מיימוני,
כתבת: "אריה יכול לטרוף. חיידק יכול גם כן לטרוף (במובן מושאל, כמו "החיידק הטורף"). ישות אלילית אינה יכולה לעשות מאומה, כי כל האמונה בה היא שקרית."
בהקשר הזה ייתכן שרלוונטית העובדה שהרמב"ם סבר שהנהגת העולם השפל נעשית באמצעות הכוכבים. לכן בסופו של דבר הכוכבים כן משפיעים על מה שעשוי להתרחש לאדם. אינני יודע אם ההגות האריסטוטלית אפשרה יחס דו סטרי בין האדם לגלגלים [אני מניח שלא, מעבר ליכולת של האדם להשכיל את הגלגלים], אבל בכל אופן ייתכן מצב שבו אדם סבור שבכך שהוא יעשה פעולה כזו או אחרת הוא ישפיע ישירות על הכוכב, ובכך ישפיע על מאורעות העולם, ועדיין יסבור שישנו "שם" מניע לגלגל ולכן לא יכפור בייחוד ובמציאות השם, אלא שהוא סבור שהוא יכול להשפיע גם הוא על פעולת הכוכב.
נראה שזה עונה על התנאים בהלכה המדוברת.
אבל עדיין, לדעתי זה לא פותר את הבעיה.
אם ההלכה הזו אמורה להיות מעשית, כיצד בית דין יכול להבדיל בין אדם שעובד מאהבה ומיראה ואינו מקבל אותה עליו כא-לוה, לבין אדם שכן מקבל אותה כא-לוהות? להכנס לתוך מחשבותיו אי אפשר הרי.
ושאר ההלכות (כמו פ"ב ה"א, פ"ג ה"י, פ"ג הי"ב, לפי חלוקת ההלכות שבאתר של מכון ממר"א) לא משאירות בכלל מרחב לאפשרות שמישהו יעבוד צורה לפי התנאים שבהלכה המדוברת.
אז ההלכה הזו אמורה להיות מעשית? או רק תיאורטית? ואם רק תיאורטית מה המסר שמאחוריה?
נשלח ב-3/6/2004 00:26
וטו
נתת להברגה משמעות חדשה. שוב אין אנו כופים דעותינו המתוחכמות על המקורות כדי לצאת ידי חובת הציבור, אלא חושפים את האמת שהולבשה במושגים לא מתאימים לפי החכמה המתחדשת בכל דור.
או שמא זה מה שכונה כאן פעם "קילוף"? (איפה לינקי?).
***
יוני
לא הבנתי את המשפט הזה:
"ככל שאמונת האדם מתקדמת יותר בסולם של הרמב"ם כך האמונה ביישות שמסוגלת להעניש מתרחקת מלהיות עבודה זרה".
אולי צריך להיות הפוך?
בכל אופן, סוף דבריך, בעיני, הוא נפלא.
באמת ככל שאדם מבין יותר, כך הוא מתרחק יותר מאמונות שקר ומעבודה זרה.
וזה יכול לפרש את דברי חז"ל: איזהו אל זר שהוא בתוכו של אדם, יצר הרע.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/6/2004 00:05
מיימוני
כתבת,האמונה שישות אלילית מסוגלת להעניש היא כבר עבודה זרה במהותה.
לדעתי זה תלוי וזה זמני
ככל שאמונת האדם מתקדמת יותר בסולם של הרמב"ם כך האמונה ביישות שמסוגלת להעניש מתרחקת מלהיות עבודה זרה
פירוש,אדם שהגיע למדרגת אהבת השם בשבילו עניני עונש הם אינם ממהות האמונה וממילא אין שיך בהם ע"ז
לפי זה הכל אינדבדואלי ?
נשלח ב-2/6/2004 23:53
מיימוני,
נדמה שאילו היה הרמב"ם אתנו היה רואה גם במושגי האלוקות שלו עבודה זרה, לכן אין לנו אלא כפי מושגינו בהנחה שהאינטואיציה של קדמונינו היתה בריאה גם אם צורת הביטוי וההמחשה היו בלתי מדויקים [ולכן לא אלין על מקובל שהוא אדם טוב].
[מצו"נ, התכוונתי לשאלת מיימוני על סוגית הגמ'.]
נשלח ב-2/6/2004 23:35
מציץ
ובעצם, הייתי צריך להוסיף אחד כזה לרוח דרומית עוד לעיל.
אבל בכל זאת קשה לי על כל דבריכם.
אם הבנתי, רוח דרומית רצה לחדש שהרמב"ם העתיק את החילוקים החשובים שמצא ברמות שונות בעבודת ה' לתחום העבודה הזרה.
כפי שבעבודת ה' אפשר להבדיל בין עבודה מיראת העונש לבין עבודה ברמה גבוהה יותר, כך גם בעבודה זרה.
וכפי שבעבודת ה' יראת העונש היא דרגה עלובה למדי - לפי הרמב"ם - כך גם בעבודה זרה.
ולכן אין מחייבים עליה.
יש לחילוקים אלו שורש לא רק ברמב"ם, אלא גם בתלמוד עצמו.
ובכל זאת, נשאלת השאלה אם זה הפשט הנכון.
מה שקשה לי על גישה זו הוא מה שכתבתי לעיל: האמונה שישות אלילית מסוגלת להעניש היא כבר עבודה זרה במהותה.
יתכן שזו דעתי האישית, ואני מייחס אותה לרמב"ם, אך דבר זה נראה כה פשוט וברור לי, עד שאיני מבין איך יתכן אחרת.
***
ואוסיף עוד:
השאלה שהקשה מציץ שכל חשש סביר מפני ישות העלולה להזיק ייחשב כיראת העונש - היא שאלה חשובה. וכמוה שאל הר"ן כמדומה לי על שימוש בשדים וכו'. אם הם קיימים ויכולים להביא תועלת בנסיבות הנכונות, מדוע שתאסור עליהם תורה. עדיין בדרשותיו, כי איני זוכר את התירוץ המדוייק. (וכן הקשה ברמח"ל. ותירוציהם ראויים לאשכולות).
תשובתי לשאלה זו, ואני סבור שהיא גם תשובתו של הרמב"ם, היא שההבדל הוא בין אמת לשקר.
אריה יכול לטרוף. חיידק יכול גם כן לטרוף (במובן מושאל, כמו "החיידק הטורף"). ישות אלילית אינה יכולה לעשות מאומה, כי כל האמונה בה היא שקרית.
זה הכל. וזה הרבה מאד.
לכן המאמין שישות אלילית יכולה להזיק נכשל באמונה בעבודה זרה.
יתכן שההבדל הוא בדומה למה שכתבתם כולכם, שהמקבל לאלהות כורת איזו ברית בינו לבין האליל, בעוד העובד מיראה הריהו כמשרת חד פעמי. זה יכול להסתבר יפה על רקע הפוליתאיזם של העולם העתיק. לכל מדינה היה אליל משלה. ולכל אליל היתה טריטוריה. העובר מטריטוריה לטריטוריה אפשר שהיה מקבל מרותו של האליל שזה שטחו. תיאוריות ברוח זו התפתחו מן הסתם באופן מודע לאחר שאלכסנדר הגדול כבש את העולם ואילץ את התרבויות להיפגש ולהתמודד עם שאלת ההגדרה העצמית, אך הן יכלו להיות קיימות קודם, וכך כמדומה מקובל במחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה של האלילות.
לפי זה המקבל הוא העובד הקבוע מתוך חוזה והעובד מיראה או מאהבה הוא העובד החד פעמי מתוך התפעלות רגשית חד פעמית או חשש חד פעמי.
אך האם הבחנה זו היתה קיימת בעולם המושגים של הרמב"ם?
