על החזו"א ודברי הזוהר על טומאת הידים

שלום
שמעתי שבזוהר שהחזו"א למד בו , נמצא כתוב בכתב ידו ,
על דברי הזוהר "שהמהלך ארבע אמות ללא נטילת ידים חייב מיתה", כתב, "והוא שהרג את הנפש" כלומר שלא קיבל את דברי הזוהר בענין זה .
האם מישהוא יכול להרחיב בנושא זה
בברכה

אין לנו עסק בנסתרות.לפי הנסתרות,הרמב"ם היה מקובל,או מין,(תלוי ברצון חוזה הנסתרות)ושולמית אלוני גלגול דבורה הנביאה.בקצב הזה,יתברר שכל הפורום הזה הוא בעצם סניף של ישיבת "בית אל" שמחפשת את המתנגדים לפילוסופיה ומכניסתם תחת כנפיה..

גם לדעתי נדמה לי שהחזו"א היו סבור שהזהר הינו ספר של מסורה. אולם כאן יש הטוענים שיש החזו"א הנגלה ויש החזו"א הנסתר. והנגלה האמין בנסתר, והנסתר לא האמין רק בנגלה[\-/] ואנכי לא ידעתי. והכל כבר לא ברור ואשרי היודע.


כעת בדקתי, המקור לזהר פר' פנחס לקוח מבית יוסף סי' כז.

תוקן על ידי - מסתברא - 10/03/2005 8:30:23

מסתברא,

אכן בהגהות רעק"א ס' כ"ז סי"א איתא: "עד הטבור או למעלה. בזוהר וכתבי האר"י איתא דשל ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה. וכ"כ בשימושא רבא וברי"ף ורא"ש והטור".

א. בדברי החזו"א ישנו מקור לציטוט "זוהר פר' פנחס". בתקופתו לא היו מנועי חיפוש.

ב. "המוזכר בדברי חז"ל בזהר ובמדרש" האם השוה בין הזוהר והמדרש?

אפשר גם שעיין מעט בזוהר.

אין מטרתי להציג את בעל החזון איש כמקובל, אלא שבתחילת האשכול היו שדברו על האפשרות שלא החשיב את דברי הזוהר כחלק מהמבנה הפסיקתי של ההלכה, לכן אמרתי הבה נשכיל.

סמיידע,

לא בדקתי כעת, אך אני משער כהשערה בטוחה שהידע על רצועות בזהר הוא מכלי שני הפ"ת או הגר"א שציינו על כך ב'דף' השו"ע.

ברשימות רב צבי פרבר בישורון על ה'לשם': קיבל בחכמה זו הקדושה מן הגאון הצדיק האב"ד ר' יוסף רייזין אב"ד דשם [טלז]. והגרי"ל בלאך מטעלז סיפר כי מה שזכה רשב"ח הי' עי רוב יגיעות במסי"נ ובכיות עצומות בשפיכת הנפש לה' שיאיר עיניו.

ובהערה שם, שלמד אתו רק קצת ועיקר לא קיבל מאף אחד. (ובאמת חולק הלשם על מקובלי בית הגר"א כרמ"מ משקלוב, וכריא"ח)

אך בספרו של הרב שטיינמן ראיתי שאכן החזו"א למד אצל בעקער מסויים, וכבר הובא לעיל מתוך לעג.

ממי למד "בעל הלשם" ? תשאל את נכדו.

ואם בעל הלשם הי' כבר האחרון שידע ללמוד קבלה, הרי הוא "פסק" בהקדמת ספרו שחייב כל אחד ללמוד קבלה, ושכל התירוצים וההנצלות אינם מועילים כלל וכו'. ומשמע שם להדיא שכל אחד חייב ללמוד קבלה ושעל ידי ספרו יוכל כל תלמיד וצורב לטעום טעם הקבלה וכו'.

וא"כ פלא הוא שדוקא עליו יסמוך החזון איש שלא ללמוד קבלה.

וממי למד בעל הלשם (סליחה על הבורות).

ביחס לחזו"א ולימוד הקבלה.
מקובלני מבית אבא, שאמר החזו"א שקבלה צריך ללמוד מרב ומאז שנפטר "בעל הלשם", אין יותר ממי ללמוד קבלה. והיה משמע שע"כ הוא לא למד קבלה.

אשכול על רוח רעה של שחרית (תרתי משמע)

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=774334

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

בארא,

שאלתי לא קבעתי.

ועדיין לא הבנתי מה הסמך להנחה שלא הבין?

הבנה :please define

ועוד שהרי היו תנאים ואמוראים, גאונים וראשונים שנחשבו כיודעי ח"ן ולא הזכירו בכתביהם יותר ממה שהזכיר החזו"א.

שוב אומר, אינני קובע כי החזו"א אכן ידע או לא ידע קבלה. רק ברצוני לברר את הנחותיך.

גם לא הבנתי את יכולתך לקבוע מי הבין ומי לא.


מסתברא,

מדוע בחרת להתעלם מהציטוט על רצועות התפילין?

על אף שלא משמע מדבריו שם שהיה לו לימוד יומי בזוהר, אך היה לו ידע רספקטיבי מסוים.

אוקיי. אני רואה שלא הובנתי. בראפארק טען שלא משתקף ידיעת הקבלה מכתביו ,ועל כך הערתי שיתכן שהוא הבין אחרת את הקבלה, והבנתו זו (אולי) משתקפת מכתביו.

על ענין הצדי,מקובלנו שחזר בו וקבל שכך דעת הקבלה. בכל מקרה הוא עצמו דן על הזוהר הזה ולא דחה אותו בנגלה מול נסתר אלא בענין שלפני הבריאה ואחריה כמובא בציטוט לעיל.

איני טוען שידע, או עד כמה ידע, בקבלה, אבל המרחק בין זה לבין לטעון שדחה את הקבלה, רב.


באשר לטענתך שיש העדר לימוד קבלה בשנים האחרונות, לולא דמסתפינא הייתי אומר שזה ממש בשנים האחרונות (כנראה שהרב שך הוא אבי הענין) מה שכן היה זה, ההסתרה, כפי שניתן לראות על הרב אלישוב שאינו מוכיח ידע. אולם שמעתי שלא מתנזר מלימוד הקבלה.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלמער,

מה??? (שלש תמיהות משום חזקה)

עיון בפולמוס על הצדי הפוכה - מוכיח - לדעתי - שלא ידע, או לא היו מודע לקבלה. (כשאמרו לו שכך הוא בזהר, פשוט הי' מופתע, ורצה לטעון שהשבתאים הכניסו אותו לשם) (אגב, בכלל התברר, שמדובר במחלוקת עתיקה בין מנהגי ספרד ואשכנז, ואכמ"ל)

עוד יש לציין הערה היסטורית, שלדעתי תופעת העדר לימוד קבלה בליטא הינה תופעה חדשה בתולדות היהדות המאוחרת (פשיטא שלפני גילוי הקבלה, לא ידעו קבלה, אני מדבר מאז שהקבלה התאזרחה ביהדות) לפני המאה שנים האחרונות הרי כל "גדול" התהדר בידע רב מקיפי גם בקבלה ובמחקר, ובלי זה לא הי' נחשב כ"גדול" (צא וראה, הבית יוסף והרמ"א הרדב"ז והמהר"ל הלבוש, המהרש"א הב"ח הט"ז המג"א הפני יהושע, וכן רובם), ואח"כ כל גדולי ליטא עד להגר"א והגר"א בכללם ותלמידיו ותלמידים הראשונים של וולוזין. ואח"כ בדורות שלאחריהם צמחו גדולים בליטא שכנראה לא הכירו את הקבלה. ויש הרבה הוכחות לדבר. (אני מסתפק על ידיעת ר' חיים בריסקר בקבלה, אם כי הבריסקאים טוענים לי שיש כתבי יד של ר' חיים על ע"ח, אך כשאני אראה אותם, אאמין, ובוודאי בנו הגרי"ז, ואילו הגרי"ד מבוסטון הבין וידע היטב).

(ואם לא ידעו קבלה, התפארו בידיעת מחקר, אך תורה הלכתית נטו כמתואר באיש הלכה ובאמונה ובטחון של החזו"א - לא ראיתי בדרך כלל, אם כי יש בוודאי יוצאים מן הכלל)

והנה גם בעלי עצכ"ח - מכחישי קבלה, אך בכ"ז מתפארים ברוחב אופקיהם בתחומי המחשבה של המו"נ וכו'.