| נשלח ב-7/6/2004 13:51 |
|
| |
ר' אהרן לוריא עם פירוש חדש בתשובה מאהבה
ראיתי זאת באחד המכתבים בספרו "עבודת פנים". כמי שמכיר את מעט יותר ממעט את העולם הזה, הדברים מדהימים בנכונותם.
ישנם כאלו החוטאים מאהבה - אהבת עולם הזה, וישנם את החוטאים מיראה - מפחדים הם שמפספסים משהו.
החוטא מיראה, נכלל בגדר של חוטא שטחי, הכתם הנפשי אותה תיצור העבירה בנפשו, אינו עמוק מידי. קל למרקו. נכון הדבר כי עדיין תלוי הדבר בחומרת העבירה, אולם העיקרון המנחה ביהדות הוא כוונת החוטא. החוטא מיראה, כוונתו אינה העבירה, כוונתו היא לא לפספס. העבירה היא בדרך אגב, משהו מעין אינו מתכוון.
החוטא מאהבה, נכלל בגדר של חוטא עמקן, הכתם הנפשי אותה תיצור העבירה בנפשו, עמוק ביותר. כוונתו היא - עבירה.
נגדיר את זה יותר חזק, כאשר אדם חוטא עבירה קלה, אולם כוונתו היא להתענג על העבירה, פשוטו כמשמעו. אין הנעשה בעולם העבירות מעניין אותו, הוא פשוט רוצה להנות מעבירה זו. אדם זה, עם שתיית כוס קפה, יכול להרחיק את עצמו עשרת מונים יותר מהחוטא מיראה.
מצינו בדבריו של ר' שלמה מקרלין "העצבות אינה עבירה אולם מביאה היא לעבירות הגרועות ביותר, השמחה אינה מצווה אולם הדרך למצוות עוברת דרכה". (הנוסח אינו מדוייק).
כן באהבת ויראת העולם הזה. האוהב את הבלי העוה"ז, עצם אהבתו מביאתו לדרך אשר תוצאותיה מי ישורנו. אולם ה"ירא" אינו אלא ירא (מהיכיתיתי אויף זיינע עבירות).
פירוש זה יוכל להאיר את עיניהם של מי שאינם מבינים מדוע החסידים שמו לנס את הפרישות מהנאת העולם הזה.
פירושו של ר' אהרן לוריא, מדהימים ומביישים כאחד. מדהימים הם ברעיון בהבנה העמוקה שהיתה לו לר' אהרן ז"ל. ומביישים הם, כל מי שהבאתי לפניו רעיון זה, (ביניהם הרבה נהנתנים ואנשי העולם הזה - ואני ביניהם), בתחילה חלק על הדברים, ולאט לאט כבש עיניים, ובעל כרחו ענה "אמן".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2004 09:22 |
|
| |
ייתכן שזהו תורף עניין היראה והאהבה, כאשר אדם שמרוצה עם מה שיש לו, והנאתו בעולם היא פשוטה כמשמעה ואינו מחפש דווקא הנאות שהאופנה מכתיבה, הוא בגדר החוטא מאהבה. ואדם החוטא בגלל שמרגיש חסר, חושש שיפספס משהו, זה מגיע כי אינו מרוצה ממה שיש לו, והוא הוא החוטא מיראה.
בלי להכנס כעת לנושא הנאה המותרת הלכתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 17:07 |
|
| |
מבקש.
אהבת אדם לעצמו הוא חלק בלתי נפרד מעצמו, אים הוא חוטא הוא בא למסקנה שהעבירה תתן לו את מה שחסר לו, אולי החטא הראשון עוד לפני שהוא יודע "איך זה מרגיש" יש משהו בדבריך, אבל גם לפני החטא הוא מתאר לעצמו "שרע" זה לא יהיה... אחת מעיר הסרטים אמרה פעם -אים לפני שתי חטאים אני בוחרת בזה שלא התנסתי בו מעולם-

|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:56 |
|
| |
אהבת האדם לעצמו מסמא את עינו, והוא משוכנע שזה בגלל אהבה. אבל במבט קצת יותר מעמיק, קצת יותר חושב,
מה? מה? מה אתה חוטא? מה אתה מפחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:43 |
|
| |
למבקשים'' אני לא חושב שיש מישהו שחוטא מתוך "יראת הפיסוס" אים אדם חוטא זה מתוך אהבתו לעצמו. מהיכן הוא יודע מה לא שווה לפספס מתוך הנסיון שלו מה הוא אוהב.א"ל אני אוהב לא לפספס. חוץ מזה גם ע"פ תורת החסידות עצמה חוטא מאהבה עדיף לאין שעור על חוטא מיראה,גם מבחינת העברה עצמה וגם מבחינת התיקון, כי בעומק בכל דבר בעולם נמצא אורו של הקב"ה אלא שהוא בהסתר גדול, ואהבה זה אחדות שהוא מתאחד עם הדבר שהוא אוהב, וכל הבריאה ענינה תקון האחד, נמצא שבאמת בעומק הוא עוסק בתיקון, אלא שהקדים את הזמן או שכונתו עדיין לא מברורת כראוי, אבל היראה ענינה פרוד, הרחקה, כי לדבר שממנו מפחדים לא מתקרבים, אבל ביראה זה כאלו הוא מבקש מקום לעצמו ובתיקון, לא בקלות יכיר את מקומו החדש, והדברים עתקים בכל ספרי החסידות,
תוקן על ידי - שדמשחת - 10/06/2004 15:50:33
תוקן על ידי - שדמשחת - 10/06/2004 15:52:44
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 11:25 |
|
| |
ר' אהרן לוריא היה חסיד סלונים
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 10:05 |
|
| |
נושא האשכול קצת גלש.
הדגש שלי היה על עניין היראה והאהבה, עד כמה נכון כי הרחוב היום רובו הוא מיראה, מפחדים לפספס, אוי ואבוי אם תחלוף הנאה לידי ולא אהנה משהו הימנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 11:05 |
|
| |
מי הוא רבי אהרן לוריא? לאיזה חצר הוא השתייך?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 20:21 |
|
| |
נמצאתם כולכם חוטאים לאמת הכתובה.
לא הכרתי את ר' אהרן לוריא, את שמעו לא שמעתי, וגם על ספרו לא עברתי, אך עם זאת ובהסתמך על הציטוטים שמעלה מבקש החכמה (במידה שאפשר לכנות ציטוטים, כאשר הוא חוזר כל הזמן על המנטרה של החומר אינו לפני וכדו'), אני מרשה לעצמי להניח שבדבריו לא היתה הכוונה לכוס קפה או גביע של גלידה.
הכוונה היתה לעבירות של ממש, הנעשים על בסיס של מומר לתיאבון, שבמקרים מסויימים תשובתו קשה אף מזו של אותו המכעיס, כי יקשה עליו להגיע למצב שבו יעיד עליו היודע תעלומות .... באותו מקום באותו אשה ובאותו זמן וכו' כמובא ברמב"ם הלכות תשובה ועוד.
גם דבריו של האדמו"ר מסלונים (זה מירושלים?) נאמרו כנראה באוירה דבדיחותא, וגם כך במידה מסויימת מוטב היו ולא נאמרו כלל.
בואו ונסכים על דבר אחד, שאנו באי הפורום גולשי האינטרנט שאינו נמנה בהכרח על תרי"ג מצוות ומיצוי רצון ה' ויראיו, איננו אוחזים בדרגה של גביע גלידה או כוס קפה משובח, אשר על כן בואו ונרד לספירה בה אנו עומדים, נדון בתחומים הקשורים במישרין להנהגתינו אנו, ולא נהיה מן אלו שחכמתם קודמת ליראתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 13:59 |
|
| |
הבא בתור
חבל שלא ירדתי לסוף דברי - ותקפת.
שיטתו של ר'אהרן לוריא אין ספק כי נוצקה ע"י מבינים קצת יותר ממני וממך ומעוד מספר אנשים.
ועדיין בדעתי אעמוד, ציטוט כזה או אחר לא היו משנים את דעתו של ר' אהרן ודעתם של רבותיו.
עיינתי באשכול אליו הופנתי, ובכן, קלטה עיני אחד הכותבים על פרו ורבו כי הותר בשר תאווה, ובכן תיקון קטן, במקורות היהדות מובא כי כל ההיתר הוא ע"מ לגרום לבני אנוש לקיים מצווה זו, ואילו לא הייתה התאווה, לא היו הדורות נבנים עוד ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:51 |
|
| |
יפה דרש מר תוהה_וחושב, ניתן למצוא הרבה היתרים להרבה דברים שסירחון הצד הרע נודף מהם, ובכל זאת ההיתרים ברי תוקף הם. שכחתם כי גם בתוך הטוב יש לאדם בחירה בטוב או בטוב יותר.
ולך מסתברא, תודה רבה, ציינתי כי הדברים נכתבים ע"פ וכנראה שטעיתי. שוב, תודה
ולעניין דרכו של ר' ישמעאל ודרכו של רשב"י, אמנם אין חז"ל זה אל מול עיני כעת, אולם לדעתי ירידה לעומק של אמרה זו תעלה בפנינו המציאות השונה המציאות האמיתית.
מדוע ציינו זאת חכמים, אם דבר זה הוא כה פשוט מדוע היו חכמים זקוקים לגלות לנו סוד גלוי זה. (זוכרים משהו בקשר לאדם נשך כלב) עצם אמירת חז"ל מעידה כי אמנם הדרך הטבעית להגיע להבנה ולאמונה אמיתיים בעבודת ה', היא הפרישה מהנאותיה, כל אחד לפי דרגתו.
כן וכן, הרבה ניסו כר' ישמעאל ועלתה להם, אומרים לנו חז"ל אל תזלזלו במבקשי ה' אף אם הם כר' ישמעאל, אבל מכאן ועד להפוך את זה לדרך העיקרית הדרך ארוכה.
אמנם הפרישה מהנאות בעולם הזה, מורכבת היא. וכשם שציינתי בתחילת האשכול לעניין של אהבה ויראה, כי עם כוס קפה רווי הנאה יכול האדם לרדת מטה יותר מהעושה עבירה מתוך יראה. כשם שכך, כן הפרישה, יכול אדם לפרוש מהנאה כל שהיא בעולם הזה, ועדיין אין פרישה זו דומה לפרישתו של זול שבזולים, שפורש במשהו קל אבל עושה זאת כי את ה' הוא אוהב. פרישה זו תביאתו קצת יותר ממה שתביא פרישת האחר.
ושוב הדברים מורכבים, ועדיין הנני מלבנם, ובקרוב אי"ה אפתח אשכול מיוחד לנושא זה, אולם למען לא אהיה עושה מלאכתי בפורום קלה ובלתי חושבת, אעשה זאת אך בקרוב.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:24 |
|
| |
סיפור טוב בעניין הגלידה.
הרבי מסלאנים שליטא השתתף פעם בחתונה. לידו בשולחן המכובדים ישב ראש ישיבה אשר למדנותו הביאתו לשם. במהלך החתונה הגישו גלידה למכובדים, אמר ראש הישיבה לרבי "ממש א מחיה שיש היום הכל עם הכשר".
הפטיר הרבי "זהו הכשר עוד מזמן הרמב"ם, שכותב, ניתן להיות נבל ברשות התורה".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 02:13 |
|
| |
מסתברא
צודק בהארתך על היין והגלידה.
רק להעיר שביין יש גם קצת רכישת ידע,
לא רק עינוג גרידא.כידוע לי"י
ואולי גם תחושה שאתה יושב, כסרטאר, ופוקו, בביסטרו צרפתי , ומתענג על כוס יין. ומעמיק בתאוריות פילוסופיות.
יש מין סטראוטיפ כזה על הפילוסופים הצרפתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 01:55 |
|
| |
מסתברא
ויין ישמח לבב אנוש
חמרי וריחני פקחין
כל המתיישב ביינו יש בו מדעת ע' זקנים
כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו
או דילמא
עד ארבעים מיכלי מעלי, מארבעים מישתי מעלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2004 20:39 |
|
| |
חכמה,
בזכרוני להיפוך, שברמב"ן עה"ת שולל הנאה ממין ומגנה אותה. ובאגרת הקדש שאינו לרמב"ן ובטעות יוחסה אליו משבח מעשה זה ואכמ"ל.
בכלל לא הבנתי השבח בין תענוג על יין משובח לבין תענוג מגלידה. יש כאן אריסטקרוטיה מסויימת ליהנות מיין צרפתי משובח ולא מליקוק גלידה זול. אך בעומק, כמה שקוע אדם ביין טוב ומשובח, וכמה הגלידה היא דרך אגב.
|
|
|
|
|