התרגשות גדולה היתה השבוע בנמל בן-גוריון. לרגע מתוק אחד חזר הצבע ללחייהם החיוורות של פקידי הסוכנות. צלילים של מבצע אנטבה עמדו באוויר ומשק כנפי היסטוריה שהזכיר את ימי מבצע עזרא ונחמיה משה ושלמה. חתני השמחה, נעמה נהרי וחמשת ילדיה, נראו נבוכים בעליל נוכח תשומת הלב הרבה שהורעפה עליהם ותיכף גם אתם תבינו מדוע. אפילו השאלה מי ישלם את הקנס בסך 250$ שחברת 'אל-על' הטילה על בני המשפחה בגין מטען חורג לא יכלה להעיב על צהלתם של העסקנים שכרכרו סביבם. כל מה שחסר היתה שירת 'הבאנו שלום עליכם' וכמה מעגלי הורה סוערים.
לפי עיתון 'הארץ' הסוכנות היהודית עזרה לבני המשפחה לברוח מידי הסאטמרים. לברוח ממש, לא פחות. בכלי התקשורת הוצגו פרטים עוצרי נשימה על מהלך מבצע החילוץ המסובך והמורכב. הדרמה החלה עוד בשלב ההכנות למבצע המסעיר. ילדי המשפחה התלבשו בבגדים רגילים כדי לא לעורר את חשדם של השכנים. הם אף לקחו אתם ילקוטים כבכל יום. בדרך המתין להם רכב סמוי שהסיע אותם ישירות למשרדי הסוכנות (היהודית, לא הביון המרכזית) מקום בו המתינו להם כל המסמכים הנחוצים. משם, בנוהל שמזכיר הברחת עריקים סובייטים בימי המלחמה הקרה, הוסעו בני המשפחה הישר למטוס הממתין. המתח העילאי התפוגג רק כאשר נשקו גלגלי המטוס לאספלט של ארץ הקודש. ''המשימה הוכתרה בהצלחה'', בישר בגאווה מיכאל לנדסברג, ראש שליחי הסוכנות בצפון אמריקה.
נשמע כמו מותחן פעולה בינוני וכמוהו קיימת אפשרות סבירה שהתיאור הזה מצוץ מהאצבע.
אנטומיה של בלוף
במונסי, מרכזם של חסידי סאטמר, קראו, שמעו והרימו גבות בתימהון. אפילו סטיבן ברנרדו המפקח הלא יהודי בבית הספר המקומי התקשה להבין במה מדובר. ''מעולם לא שמעתי על משפחות שבאות עם סיפור של ''תעזרו לנו לצאת מפה''.
ממה בדיוק חולצו בני משפחת נהרי? לטענת ה'ג'רוזלם פוסט' הובאו בני משפחת נהרי בכפיה מתימן למרכזם של חסידי סאטמר בעיר מונסי. שם, טוען העיתון, ''הוחזקו למעשה כבני ערובה''.
אבל נעמי נהרי מספרת סיפור שונה לחלוטין. ''היה לי טוב שם'', היא אומרת בשיחה ל''שופרניוז'', ''דאגו לנו לאוכל, היתה פרנסה טובה הילדים היו מאושרים'' (ראה ראיון נפרד).
גם ליחיאל נהרי בנה בן ה- 23 שנותר במונסי אין מושג מאיפה צץ סיפור החילוץ הדרמטי. ''אנחנו חופשיים כאן לעשות מה שאנחנו רוצים ואנשי סאטמר עוזרים לנו המון. איש לא ניסה למנוע בעדנו לנסוע''. דברים דומים סיפרה גם מזל, אחותו בת ה – 20.
כששאלנו את הרב יצחק חיים פריינד ראש ארגון 'הועד להצלת יהודי תימן' שהביא את משפחת נהרי למונסי לפני שש שנים הוא לא ידע עם לצחוק או לבכות. כבר 15 שנה שהוא מעורה בהבאת יהודים מתימן לארה''ב אבל סיפור 'כה מרושע' כהגדרתו, עוד לא שמע. ''עקרונית הועד לא מטפל בכלל במשפחות. אנחנו מביאים לארה''ב בני נוער שמשתתפים בתוכנית לימודים בת ארבע שנים לאחריה הם נשלחים חזרה לתימן כדי לחזק את הקהילה היהודית המקומית. כזה היה דפוס הפעולה של חסידות סאטמר גם בהונגריה ארגנטינה ומקומות נוספים בעולם''.
''המקרה של משפחת נהרי היה מיוחד'', מספר פריינד, ''ביקשו מאתנו לנסות ולהוציא את כל בני המשפחה כמחווה הומניטארית משום שהאימא היתה חשופה לסכנה לאחר שהעלילו עליה שהיא מוכרת אלכוהול [תימן היא מדינה אסלאמית בו אסור על פי חוק למכור משקאות חריפים]. להשיג אשרות כניסה למשפחה בת 10 נפשות זה לא דבר פשוט. בסופו של דבר הצלחנו להסדיר את כניסתם לארה''ב בויזה מיוחדת של עובדי דת''. אנשי סאטמר קיבלו יפה את בני המשפחה. לאב סעדיה סידרו עבודה כמשגיח כשרות והם אף חיתנו את אחד הילדים בישראל.
אתם מוחקים את זהותם התרבותית של התימנים?
''אדרבא, יש להם בתי כנסת ומקומות לימוד בדיוק לפי מורשת תימן. אנחנו מכבדים את המסורת שלהם ועוזרים להם לשמר אותה. אנחנו מאמינים במתן צדקה והצדקה שלנו היא לעזור ליהודים בארצות מצוקה''.
למה אתם מלמדים אותם לדבר באידיש?
''כי מדובר באנשים שרוצים להתערות בקהילת סאטמר ואצלנו שפת האידיש חיונית כמו אנגלית או כמו עברית לאנשים שחיים בארץ ישראל''.
אומרים שלקחתם להם את הדרכונים?
''למה שנעשה דבר כזה? היחידים שלקחו את הדרכונים של משפחת נהרי היו אנשי הסוכנות כשסידרו את כניסתם לישראל''.
ויזה של ''עובדי דת''
בני משפחת נהרי אינם אזרחי ארה''ב, אין להם גרין קארד והם מתגוררים בארה''ב באמצעות אשרת כניסה מיוחדת הניתנת לעובדי דת. דבר זה מהווה מקור תמידי לבעיות בירוקרטיות שהחמירו מאז פיגוע מגדל התאומים כשרשויות ההגירה האמריקאים הקשו את תנאי הויזה לתושבי מדינות ערב בכלל ולאזרחי תימן בפרט.
כאשר ביקשה נעמי נהרי לבקר בישראל את אמה המבוגרת התעורר חשש שלאחר שתעזוב את תחומי ארה''ב לא תורשה לשוב. ''לפני שנה היה לנו סיפור דומה'', מספר פריינד, ''משפחה תימנית מקהילת סאטמר הגיעה לביקור בישראל אך שלטונות ארה''ב סירבו לאשר להם ויזה. בסוף לא הייתה להם ברירה אלא לחזור לתימן ורק משם, לאחר המתנה מייגעת של חצי שנה, הצליחו לארגן להם אשרת כניסה חדשה''.
גם כשסעדיה נהרי עצמו רצה לבקר בקנדה לצורך עבודתו הזהירו אותו השלטונות שהוא עלול להסתבך. ''כדי למנוע בעיות פנינו מראש לקונסוליה האמריקנית במונטריאול וביקשנו הבהרות. הקונסול השיב לנו שבתנאים הקיימים אין אישורי ויזה אוטומטים, מי שיוצא לא בהכרח יוכל לחזור'' (תוכן ההתכתבות הקונסולרי מצוי בידי ''שופר ניוז'').
אין דרך חזרה
אנשי הסוכנות היהודית נכנסו לתמונה אחרי שנעמי פנתה לעזרתו של אדם המתמחה בנושאי הגירה. בסוכנות הסכימו לממן את טיסתה אך הסבירו לה שהיא תתקשה לשוב לארה''ב הן בגלל קשיי הויזה האמריקאית והן בגלל שהיא תיכנס ארצה כעולה חדש ולא כתייר. למרות זאת החליטה נעמי לקחת את הסיכון ולהגיע ארצה. הילדים הקטנים שלא רצו להיפרד ממנה הצטרפו אף הם.
רק כשהגיעו לארץ נוכחו בני המשפחה לגלות כי הם הפכו לכלי משחק ביריבות הממושכת בין אנשי הסוכנות לחסידות סאטמר. סיפורם של בני משפחת נהרי מעלה יותר משמץ של תמיהה על חוסר הביקורתיות בה מאמצת התקשורת סיפורים מהסוג הזה. הסוכנות מכל מקום השיגה את מטרתה: גם קצת תקשורת מפרגנת, גם דימוי ההרואי, גם השמיצה את הסאטמרים השנואים ואפילו הצליחה להעלות מאמריקה ששה יהודים. בקיצור יהיה מה להציג בכינוס השנתי הקרוב. עכשיו נותר רק לדאוג ל- 5,999,994 היהודים הנותרים.
שופר ניוז.
נשלח ב-8/6/2004 17:12
"אל ישקרו עלי ועל כל העולם... לא לקחו לי כלום"
להגיע אל נעמה נהרי זה מבצע הרבה יותר מסובך מזה שאנשי ה''סוכנות'' התהדרו בו. היא קיבלה דירה קטנה במרכז הקליטה באשקלון, אך רק הניחה שם את מיטלטליה ובעצם נמצאת רוב הזמן, אצל אמא החולה במרכז הקליטה ''אושיות'' שברחובות. גם בעזרת מתווכים לא הצלחנו לשכנע אותה לדבר. ''היא אינה רוצה בכותרות. לא הכינו אותה לחשיפה התקשורתית, שאין לה סיבה-אמרו מכריה. לבסוף הפתענו אותה באמצעות הטלפון, והרי השיחה לפניכם:
שלום נעמה נהרי. ברוכה הבאה.
תודה רבה. ה' ישמור אתכם.
בפעם הראשונה בישראל?
כן.
עם כמה ילדים באת?
הגעתי עם חמישה ילדים. שלוש בנות ושני בנים. הבעל ושאר הילדים נשארו באמריקה.
למה שאר המשפחה לא באה?
אני באתי כי לא ראיתי כבר 12 שנה את אמא שלי. שמעתי שהיא לא מרגישה טוב אז באתי. לקחתי איתי את הילדים הקטנים.
ולמה לא באת כל הזמן מישהו לקח לך את הפספורטים?
לא לקחו שום דבר. חס ושלום. לא לקחו כלום. אל ישקרו עלי ועל כל העולם... לא לקחו לי כלום. רק אני באתי עכשיו בגלל אמא שלי. לא לקחו לי כלום, לא את הילדים, לא פספורטים לא כלום.
אז למה באת עם הסוכנות?
הלכתי לכל מיני מקומות אולי עשרים פעם. בכיתי. אמרתי להם תגידו לי איך אני יכולה ללכת לבקר את אמא שלי? הם אמרו לי שאם אני אסע לא אוכל לחזור. גם הבעל שלי הלך, גם הבן שלי. הלכתי לכל המטפלים האשכנזים. לכל הרבנים. אמרתי שאני לא רוצה לעשות עליה, אבל תעזרו לי שאני אוכל לראות את האימא החולה שלי.
ובכלל לא רצית לעשות ''עליה''?
לא. אבל הם אמרו לי אל תיסעי כי אם תיסעי לא תוכלי לחזור.
למה הם אמרו את זה בגלל שאין לך ויזה אמריקאית?
כן. אין לי ויזה אמריקאית.
אז איך חיית כל הזמן באמריקה?
אני מחכה שמונה שנים כבר לניירות אבל לא נתנו עד עכשיו ויזה. אז לקחתי את הילדים הקטנים ועשיתי ''עליה''.
ושאר הילדים?
נשארו שם. יש לנו בעזרת ה' 12. שניים נולדו באמריקה. ילדה וילד.
ואת מתכוונת להישאר כאן?
מה אני אעשה, אם אני יבוא בלי ויזה לא יתנו לי להיכנס...
אז מה יהיה עם בעלך ושאר הילדים?
מה אני יכולה לעשות. אם הוא ירצה לבוא יבוא ואם לא ירצה יישאר שם.. מה אני יעשה...
חשבת לחזור דרך...תימן?
אמרו לי שאני לא יוכל לקבל ויזה גם מתימן.
בארה''ב היה לך טוב, היית מרוצה?
בטח היה טוב. הם עזרו לי בבתי ספר, אוכל היה הרבה, פרנסה הרבה. הילדים שלי אהבו להיות שם. בטח שזה טוב.
ואם יסדרו לך ויזה את חוזרת לשם?
זה תלוי בבעל שלי ובילדים. אם הם ירצו לבוא לכאן אני לא אחזור.
בסוכנות אמרו שהצילו אותך מהסאטמרים...
חס ושלום. אני לא דיברתי כלום. אני אמרתי לאנשי הסוכנות שאני לא רוצה שיצלמו אותי, לא באה בשביל שידברו עלי. אני באה בשביל לראות את אמא שלי..אני לא דברתי עם הסוכנות ולא עם אף אחד.
אבל פנית לסוכנות באמריקה
לא. אני לא הלכתי לסוכנות. אני דברתי עם מישהו שלוקח את כל היהודים התימנים, טלפנתי אליו לפני שמונה ימים. הוא שלח לי מישהו והלכתי איתם. הבעל שלי כועס. הילדים שלי בוכים אבל מה אני יכולה לעשות...
יש סיכוי שתחזרי?
אני לא יודעת. אני אדבר עם הבעל והילדים. אם יש לי ויזה אני באה.
איך תדברי עם בעלך והילדים, ב..אידיש?
הילדים שלי יודעים אידיש, אני קצת. הילדים והילדות יודעים אידיש ואינגליש..למה אידיש לא טוב? אידיש טוב, אינגליש טוב עברית טוב. כל השפות טוב...
שופר ניוז
נשלח ב-8/6/2004 17:35
הסוכנות: "הסיפור אמיתי"
דנה אפרתי
יהושוע ינקלביץ, דובר הסוכנות היהודית לענייני חו''ל, מתעקש על נכונות פרטי הסיפור: ''הסיפור אמיתי. חסידי סאטמר התנכלו לבני משפחת נהרי וניסו למנוע את עלייתם ארצה''. הם סיפרו להם שכאן בארץ ירחיקו אותם מהדת ויאכילו אותם טרף ''.
אבל בני המשפחה מכחישים?
''מה חשבת שהם יעשו? אל תשכח שחלק מהמשפחה נותרו שם והיא לא רוצה להסתכסך אתם. חוץ מזה אני לא בטוח כמה בני המשפחה מבינים את העולם הפתוח. אין להם ניסיון עם עיתונאים וכלי תקשורת ''.
אתה חושב שמשפחת נהרי הגיעו למונסי בעל כורחה?
''אנחנו לא הכתובת המתאימה לשאלה''.
יש לכם הוכחות לכך שחסידי סאטמר ניסו למנוע מהם להגיע ארצה?
''עובדה שרק מחצית מבני המשפחה הגיעו''.
אבל זה בגלל שמעמדם החוקי בארה''ב טרם הוסדר, הם לא רוצים להיתקע כאן.
''תראה, לסוכנות יש מנדט להעלות כל יהודי שחפץ בכך לארץ הקודש. אני לא נכנס למניעים הפנימיים שלהם. ביקשו שנעזור אז עזרנו. לא חשבנו שיצא מזה כזה סיפור בתקשורת.