מה שהחילונים לא מבינים

מה שהחילונים לא מבינים

מאת אבירמה גולן


כמעט מצחיק לגלות, כשמדברים עם הרב הראשי הספרדי לשעבר אליהו בקשי-דורון, כי דווקא הוא מכנה את החילונים "חופשיים". חבל שרוב החילונים, המתפתלים עם הגדרת יחסם לדת ועם סוגיית היחס שבינה לבין המדינה, לא נוטלים לעצמם את ההגדרה המצוינת הזאת. הם גם לא נוטלים לעצמם את הזכות והחובה להיאבק על זהותה של החברה הישראלית כחברה אזרחית מובהקת. רק מעטים מתעקשים לבטל את חוק הנישואים, המהווה התערבות בוטה של המדינה בחיי הפרט והכופה על הרוב טקסי נישואים וגירושים שהוא מנוכר להם, כתנאי לרישום בתעודת הזהות.

והנה, דווקא מבקשי-דורון, שכיהן אמנם בממסד הדתי-לאומי אבל בעניינים רבים מעדיף את השקפת העולם החרדי, באה היוזמה הזאת. האם החילונים מבינים בכלל מה משמעותה לגביהם ולגבי עיצוב דמותה של המדינה?

נראה שלא. חילונים רבים מתעלמים כבר מזמן מהסדרי הנישואים האורתודוקסיים, וכמו רבים בעולם המערבי מעדיפים סידורים אחרים. אפילו המדינה השלימה עם השינוי הזה ולכן היא מכירה בטקס אזרחי בחו"ל כבנישואים. אלא שגם מי שנישא בעיריית מילנו - אם ירצה להתגרש לא יירשם בתעודת הזהות כגרוש אלא אם כן נתן לאשתו גט כריתות כדין משה וישראל. הכפייה הזאת גורמת לעוד ועוד זוגות להתחמק גם מן הטקס האזרחי.

החילונים סבורים שהתחמקותם יוצרת מציאות חדשה, המבטלת את ההגמוניה הרבנית ומאפשרת לרוב הדומם לחיות כרצונו. זוהי טעות מרה. המציאות הישנה ממשיכה להתקיים ברישומי משרד הפנים. זאת ועוד, החילונים משוכנעים שעכשיו, כששינוי תפסה את מקום ש"ס ואגודת ישראל בממשלה - החרדים נוצחו, ואם כך- החילונים ניצחו.

זוהי שגיאה מרה עוד יותר. הזרם המוביל בקרב החרדים איננו מתעניין בציבור הרחב בישראל. אם היה עוד צורך בהוכחה - בקשי-דורון סיפק אותה. מצדו, שה"חופשיים" יחיו איך שהם רוצים - ובלבד שההלכה, המתייחסת לקידושין בכובד ראש, לא תבוזה עוד כפי שהיא מבוזה היום על ידי הממסד הרבני, המרבה, על פי תפישת החרדים, ממזרים בישראל. אם פירוש הדבר הפרדת הדת מהמדינה - שיהיה. לכבוד ההלכה.

מי שמוכן לעשות הכל כדי שלא ינותק הפתיל המקשר בין הממסד הרבני למדינה הם הדתיים הלאומיים, או לפחות מנהיגיהם הפוליטיים. הם הנאבקים על "דמותה היהודית של המדינה", ומוכנים לעגל כל פינה בהלכה כדי לא לוותר על חלומם האמיתי, להקים מדינת הלכה.

הכיפות הסרוגות עשו מאמצים להשתלב בכל תחומי העשייה, אבל לא זנחו את התקווה שהמדינה תהיה פחות אזרחית-דמוקרטית ויותר "יהודית". אמנם, בקרב הציבור הדתי-לאומי אפשר למצוא כמעט כל השקפה - מליברליזם סובלני בנוסח ישעיהו ליבוביץ ועד להזיה המשיחית בנוסח מתיישבי הגבעות. ועם זאת, רק בקרב הציבור הזה, על כל גוניו, מתקיים הוויכוח על זהותה התרבותית של החברה הישראלית. החילונים שותקים.

מדוע הם אינם מבינים שביטול חוק הנישואים הוא המפתח לעיצוב דמותה של ישראל האזרחית? אולי מפני שרובם מעדיפים, מתוך הרגל רע, להשאיר את הטיפול בענייני הרוח בידי הדתיים שיניחו להם לחיות את מה שהם מדמים כ"חיים הטובים"? אם כך הדבר, אין להתפלא על שאת החלל העצום שמותירים חילונים רבים בלב ילדיהם, זה שאמור להתמלא בחיפוש משמעות ובמאבק על יצירת הזהות העברית החדשה, תופסים הנ-נ-נחמנים למיניהם, רוכלי רוחניות ומשווקי נסים וקמעות.





http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=436948&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0