| נשלח ב-10/6/2004 21:08 |
 |
| |
"דף מספר ישן" -2
... "וכן חכמי המשנה וחכמי התלמוד,לא נתעסקו אלא בדרך קבלה ובדרך אמונה,ולא הורו לדרוש ולחקור על ענין הא'לות ועל ענין שאר החכמות כלל,ואם היו יחידים שהיו בקיאין בהם לא היו מורין בהם לרבים,שלא צותה תורה להורות על אלה הדברים...אבל אם יחשוב אדם שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה,לא הקפידה תורה בכך,וכמה היו מחכמי התלמוד הקדושים,שמהם תצא תורה לישראל,שלא נתנו לבם להתבונן בענין האלקות,אלא הבינו המקראות כפשוטם,ולפי תומם חשבו כי הקדוש ברוך הוא בעל גוף ותמונה" [קונטרס הראיות לריא"ז,סנהדרין צ,א]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 23:07 |
|
| |
תתקדש,
אכן,יש בספריו ייחודיות,מההיבט האישי של מחברם.
תשומת הלב לכך,הופנתה על ידי חוקר החסידות,מ. פייקאז' בספרו "חסידות פולין" וכן במאמר מחקרי מעניין[של חוקרת אמריקאית] באחד מהגליונות האחרונים של "ארץ אחרת"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 22:38 |
|
| |
גדולתו ע"פ ספרים חסידיים אחרים הוא , ששאר ספרי החסידות נכתבו מתוך הרחבה וחצר מפואר עם עונג לרוב ,
משא"כ הספר הק' " אש קודש " כולה נכתבה בתוך להבות החרבן תחת ממטר צרות שלא נראו מעולם
אצטט כמה קטעים נבחרים
" לראות ולדעת שבנו בעצמנו אין עוד מלבדו , והכל אלוקות גם הגופניות " דרך המלך עמ' צ
הקליפה בעצמה אין לה מציאות ורק לבוש בלבד הוא " ( שם כח ע"א )
גם הנגע של הכפירה שלא וויתר על דלתי החסידים מתאר הר"ק שבעוד האב מקדש את השבת , הבן מעשן סיגריה " או קורא ספר מספרי העגבים " , או שילדיו שקועים בהחלפת דעות וחוויות " מהטינופת שקראו או ראו בבתי טיאטראות "
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 21:06 |
|
| |
ספרן ומציץ
אני ממהר להתנצל. לא היה בכוונתי להאשימכם חלילה, אלא לשתפכם בצערי. צער רב על כך שמתברר כי גדול בישראל יכול היה להחזיק בדעה שכזו, שבעיני, כמו "המיימוני האמיתי" של מסתברא, היא מינות.
אמנם, טוב לדעת את האמת, אך הפעם מחירה כבד עלי. איך אוכל להשתמש שוב בספריו האהובים של הר"ק כשאני יודע שזו היתה דעתו?
לכן כתבתי מה שכתבתי, ולא בתור ביקורת עליכם. על כל פנים, הנני מתנצל בשנית.
הספר של הליקוטים שאליו התכוונתי הוא
דרך המלך
דברי תורה שנאמרו בשבתות ויו"ט
ונתווספו מאמרים, ליקוטים ומכתבים
וכו'
ירושלים תשנ"א.
דוגמא לנפלאותיו של הר"ק (פרשת ויגש תרפט, עמ' נט והלאה):
כי באמת הלואי רק יעכב האיש לעצמו כל ניצוצי הקדושה אשר מתנוצצים בנפשו במיני התעורריות הרצון, אהבה ויראה ותשוקה. כי אז כבר היו לו דיים להתקשר על ידם בד' ועבודתו יתברך, ולא היה צריך לחזר אחר עצות ואמתלאות איך לעורר ולהלהיב ולקדש את עצמו. ועיקר החסרון הוא שעד מהרה יכבה האש והניצוץ שהתנוצץ בקרבו, עד שיש כמה פעמים שאינו מרגיש שהוא בן איזה הרגשה וניצוץ טוב, מפני שנכבו טרם נתוודעו בגופו.
סבה גדולה היא לזה, על שאין האדם בכלל מכיר מהו ניצוץ קדושה בו (!!!)
כי על פי רוב באה בלבו מין דאגה על מצבו הנמוך, ואינו חושב שדאגה זו מין התגלות קדושה היא
***
לצערי, איני יכול להקליד הכל. על המשל על העני שאינו מבין שדאגת עניותו היא סוג של עשירות. ועל כך שהוא נשאר "יושב ודומם".
ועוד יותר, על כך ש"מין יאוש עולה בו לאמר כבר רבו פגמי", והאדם נופל ליאוש עד שמאמין שאפילו מאה שנה של חיים לא יספיקו לתיקון.
"ולא ידע שגם דאגה זו ושבירת הלב זה מין התרוממות הוא... כבר עתה שכינה הקדושה בתוכו והכביכול אוחז בבגדו... אוחז ד' ואומר לו חזור בך.
והוא צריך לאמר לנפשו: אם ה' אצלי, אחזתיו ולא ארפנו! אתדבק עתה בקדושתו ית' ויקל לי לשוב ולהטהר, ובאורו ית' אסע ואלך".
יש להרחיב עוד בזה, ואולי מאוחר יותר.
רק אעיר שיש מקום השוואה למאמרו המופלא של הגרי"ד על התגלות ה' שלפני החטא ואחרי החטא, ואיני זוכר היכן, שמא ב"על התשובה". וגם שם יש התעוררות שמביאה לידי צער, והאדם צריך להפוך את הצער לשמחה ואת היאוש לתקוה ולראות בהם איתות משמים ולכן מנוף לעליה. הידיעה היא שהופכת את הרגשות האפלים לסימן משמים, להתגלות של ה' בתוך תחושת הבוץ האנושי, ואמונת התגלות זו יכולה לרומם את האדם מעלה מעלה.
אז האם עלי לוותר על דברים נפלאים כאלו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 20:49 |
|
| |
ווטו,
לא זכיתי ל"הבנת הנקרא" של הודעתך.
וכי ה"רגישים", פטורים משיעבוד ל"עובדות" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 20:24 |
|
| |
מיימוני
קודם כל , אתה יכול לומר פלגינן דיבורא ולהפריד בין ה'מינות' לכל השאר .
לגופו של עניין , למה פשיטא ליה למר שיש כאן מינות ?
לכאורה גדר המינות (להרמב"ם) הוא שמאמין וסובר שהקב"ה בעל גוף ולא שרק מצייר לעצמו תמונה מסויימת , שכן מינות היא דעה וציור הוא בסך הכל תרגיל שאדם עושה עם מוחו . אדם יכול לצייר לעצמו משהו בצורה מסויימת , מבלי שזה יסתור את מחשבתו שאין הציור משקף את הדבר כמות שהוא .
ועכ"פ , לא בא ר' קלונימוס לומר שהקב"ה הוא בעל תמונה אלא שהתיר לאחרים לצייר לעצמם זאת . אפשר לדון אם הפסק הזה נכון או לא , אבל אפילו ריח מינות אין כאן .
ובאמת אשמח לשמוע סברא למה הפסק אינו נכון (לכאו' איני מבין אפי' מה שאומר ר"ק שלדעת הרמב"ם אסור בכה"ג) .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 20:21 |
|
| |
ספרן,
האשכול [של מסתברא] מוזכר שם בהודעה הראשונה תחת ענייני הקבלה [האחרון ברשימה].
כללית, אשמח אם תעירני לגבי סידור העניינים!
לגבי הודעתך האחרונה: וכי אינך מכיר עדיין את רגישותו החזקה של רבנו המיימוני להאלהת הבלתי נודע?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 19:55 |
|
| |
מימוני,
הפעם ברצוני למחות.
בדרך כלל,אתה מקפיד על "הוו מתונים בדין"[לפעמים בהדור רב,כמו בענין שירו של פוטובר...]
אולי תוכל להראות לי,היכן בכלל הבעתי דעה,על ר"ק,מציץ ציטט קטע,ושאל מי כתב? ועניתי את השם בלבד.זה הכל.
גם מעל שולחני,לא משים ספרי הר"ק,את הראשון,קבלתי מזקני ז"ל שהיה ידידו.
אגב,מה כוונתך בספר "ליקוטיו" ?
האם ראית את דברי ר' הלל צייטלין הי"ד,לרגל הופעתו הראשונה של "חובת התלמידים"?
ממתין,במלוא הרצינות,להתנצלותך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 19:33 |
|
| |
ווטו,
תודה. אכן לכך היתה הכוונה ודיברי הריא"ז באמת מוזכרים בו,בחלקם.
וכבר עיינתי בו,מתוך שהוזכר באשכול שנעלת ,בצדק,היום.[שהרי לא ניתן לחזור בכל שאלה ל"אדם הריאשון"]
אגב,מדוע לא זוכה אשכול כזה עם עוד אחדים שכמותו,להיות מוזכר באשכול המפתחות?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 20:01 |
|
| |
בינתיים לשאלה הראשונה,
רבי קלונימוס קלמיש מפיאסעצנא הי"ד בקונטרס "בני מחשבה טובה".
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 19:54 |
|
| |
"כבר התנצל אברך לפני ואמר , אם הייתי יכול לצייר לפני איזה דמות בשעה שאני עומד לפני השי"ת בתפלה הייתי מתעורר פשוט על כל פנים כמו מי שמבקש ומתחנן לפני הכל יכול שיש בידו להושיע לי , או שהייתי מזדעזע ומרתת מן המחשבה והציור בעצמו שאני עומד לפני כסא הכבוד , אבל כיון שאסור לצייר לי שום דמות וציור ורק ידיעה יש לי שאני יודע שעומד אני לפני ד' , ידיעה שהיא בלא מחשבה, ובלא מחשבה אי אפשר לי להתעורר אם לא באה ההתעוררות מעצמה , ומכל שכן שאוכל עוד להתמיד בהרגשות התלהבות , זה אי אפשר לי כלל . ומי יודע אם לא היתה זאת גם יסוד וסיבת חטא הערב רב , שאמרו עשה לנו אלהים שילכו לפנינו , ושנראהו , רק הם הרחיקו ללכת ולבקש לא ציור מחשבה בלבד רק גם דמות בפועל , ועוד התטפשו לרצות דמות אלהי מצרים רח"ל [...]
"לכן האיש במצב כזה בראשית גידולו והתרחבות מחשבתו יסמוך את עצמו על הראב"ד ז"ל שמשיב על הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות תשובה הלכה ז' וזה לשונו : א"א ולמה קרא לזה מין כמה גדולים וטובים וכו' הלכו בזה המחשבה וכו' . ועל פי פשוט קשה להבין את דברי הראב"ד ז"ל הלא מקרא מלא הוא , כי לא ראיתם כל תמונה וכדומה . ועיין בכסף משנה שם קושייתו , ולפי הנ"ל לא שאמר הראב"ד ז"ל שיטעה האיש לאמור שיש ח"ו למעלה שום תמונה , חס מלהזכיר , אבל כנ"ל באמת ידע האיש שהשם יתברך אינו בעל שום תמונה ח"ו רק הוא הקרוץ מחומר איש מגושם בעל תמונה מצייר לו זאת , כדי שתוכל מחשבתו להאחז ולהתגל ולהתרחב , וכאשר יעזור לו ד' ותתחזק מחשבתו ותוכל לחשוב בד' מחשבה חזקה ונקיה , ודמיון ניצוץ נבואה יתגלה לו , אז התמונה והציור הגופני הזה ממילא יתבטלו , ויוכל לצייר לו בעת תפילתו שעומד לפני ד' ית' ולפני כיסא כבודו ענין כדי לשבר את האוזן וכדי לשבר המחשבה מה שיכולה לחשוב ולדמות . וגם אתה [...] בשעת הדחק צייר לך שאתה עומד לפני כסא כבודו ואתה מתפלל ומבק ממנו ית' פשוט כבן שבוכה ומתחנן מאביו רחם נא עלי אבי , כבר אי אפשר לי לסבול נדודי הגוף ועזיבת הרוח , ומן העת אשר השלכתני ממך והסתרת פניך מאתנו , מגור מסביב , ומי האיש אף בלב אבן שלא ימס בשעה שמצייר במחשבתו את הדמות הזאת , איך הוא עומד לפני כסא כבודו אש אוכלה ומתחנן על עצמו ועל בני ביתו ועל כל ישראל"
א. מי אמר ?
ב. מה דעתכם לגופו של עניין ? הכותב מחלק בין מחשבה שהבורא הוא בעל תמונה לבין ציור הבורא כבעל תמונה תוך ידיעה שאין זה כן . האם זה נכון ?
לפי דבריו זהו המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד . כלומר הרמב"ם אוסר בכה"ג . האם אכן כך ? ולמה ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 18:43 |
|
| |
מסתברא,
מה עם הלינק,של אשכולך על בעלי ההגשמה,אותו ביקש אריק,
אני מצטרף לבקשתו.
אגב,האם מופיע שם רק הריא"ז,או גם "בעלי התלמוד" עצמם,
שהרי,כמדומה,זה עיקר החידוש בדבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 18:25 |
|
| |
אכן
גם אני התכוונתי רק לפי המיימוני האמיתי.
לא לפי אלו שהאמינו באמונת המינים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 18:17 |
|
| |
מינים לפי המיימוני (האמיתי) אך לא לפי הראב"ד כפי שהעיר אריק בצדק. ויש מינים ממינים שונים ולא רק מין אחד
|
|
|
|
|
