חטא המרגלים.

לא הפלסתינאים, יהרסו את המדינה,- רק "המרגלים" שבתוכנו.

ציטוטים מהספר האיש על החומה חלק ב

לספר ישנה הסכמה מהגרי"ש אליישיב שליט"א

 

על מצב הביטחון בעת ההיא:

"אין מבטח על כל דרכיה, גם במסיבי העיר מגור ופחד, מסביבה שודדים ומרצחים. וכי יחפוץ איש ישמעאלי לעדות גאוה וגאון, לא יחשוך בעד תאות לבו גם מרכוב על היהודי האומלל. כל רוקו וקיאו לא ימצאם די לו, בהתעברו על יהודי ההולך מנגדו לרוק בפניו".

"מסופר, כי אל רבי זונדל סלנטר, רבה הראשון של ירושלים וחותנו של רבי שמואל סלנט, נטפל פעם ערבי בעל גוף, ואילצו לשאתו על כתפיו עד לביתו. רבי זונדל עשה כחפצו, מבלי שמישהו ההין להגן עליו מזעמו של הפרא הישמעאלי".

מה הוא מצא כאן בהגיעו לירושלים?

"כפי שהוא מעיד בעצמו, לן ארבעה לילות עם אשתו תחת כיפת השמים בתוך חצר סגורה, ורק ביום שישי אחה"צ קיבל דירה בלתי מטויחת שאליה הוא נכנס לגור.

דעת מרן זיע"א על יישוב ארה"ק

"...הלכנו לרבי יוסף חיים להפרד. שהינו אצלו זמן רב, והוא דיבר בלהט ובהתלהבות על הצורך ביישוב ארץ ישראל ע"י החרדים. כשדיבר דברים אלו, הוא נתלהט כולו באש קודש ועיניו נוצצו כזיקים עד שנפלה עלינו אימה וחרדה מדבריו החוצבים...".

 

שקולה ישיבת אר"י נגד כל המצוות...

"...אחרי מוסף סרנו לביתו של רבי חיים זוננפלד... רבי - פניתי אליו - אצלנו בהונגריה אומרים שכב' הרב אויבו ומתנגדו של הישוב החדש בארץ ישראל. דברים אלה הוציאו את רבי חיים משלוותו והוא הפסיק את דיבורי, ואמר לי בהתרגשות ניכרת: חס וחלילה - האם נעלמו ממני דברי הספרי "שקולה ישיבת ארץ ישראל נגד כל המצוות"; או מה שאמרו חז"ל "חביבה לי כת קטנה בא"י מסנהדרין שבחו"ל".      

כמה וכמה פעמים בקשתי וצויתי להגיד ליהודים החרדים בחו"ל, שכל מי שסיפק בידו לעלות לארץ ישראל ואינו עולה,  עתיד ליתן את הדין...        

אני נלחם רק נגד הרוח האנטי דתית של ההתיישבות החדשה, כי הארץ הקדושה צריכה להבנות בקדושה... אמרתי לד"ר ווייצמן: אם "מפני חטאנו גלינו מארצנו", איך הוא מתאר לעצמו שיבה לארץ וגאולתה מחדש בלי תורה ובלי אמונה...       

- יש אומרים, העירותי כאילו כדי לקנטרו, ודוקא בשם הרב, שיהודי דתי אסור לו לעלות לארץ ישראל.     הזדקף רבי חיים וקולו נעשה יותר צלול ותקיף, והכריז: "חס וחלילה, דוקא היהודים הדתיים מחוייבים לעלות ולבנות את הארץ על טהרת הקודש, כי הארץ מחכה להם שיגאלוה משוממותה". ועל האחרים, המשיך רבי חיים, כתוב "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" - מקודם תהיה הגאולה ואחר כך יחזרו החוטאים בתשובה, ואני מאמין שכל חלוץ המשתתף בבנין הארץ, תעמוד לו זכות ארץ ישראל שיזכה לחזור בתשובה. הלא גם אלה שעלו מבבל בימי עזרא ונחמיה לא היו צדיקים גמורים, כמסופר בספרי הקודש  שחללו        את         השבתות          והמועדים,          ובכל          זאת    נבנה בית המקדש על ידם וחזרו  בתשובה...".

הגידו ליהודים: "חיסלו עסקיכם ועלו לארץ"!

"כשבאו לקבל ברכת פרידה, לפני שובם לארצם, שאלוהו חברי המשלחת, מה עליהם למסור בשמו לקהלת קלויזנבורג הגדולה. קם מורנו מכסאו, וכדרכו בשעה של התרגשות, השעין כפות ידיו על שולחנו ואמר: "הגידו לכל היהודים בקלויזנבורג ובגלילותיה... כי עתה הוא הזמן לחסל את העסקים ולעלות מיד לארץ ישראל, ואין לחכות יותר".

קורא לכל החרדים לעלות לארץ ישראל

"כשביקר אצלו המנהיג האגודאי ד"ר יצחק ברויאר ושיחתם נסבה על ענין ישוב א"י, אמר לו מורנו שלאור התנכרותם של חלק מאחינו לישוב א"י, נתחוור לו הפירוש על התפלה שאנו אומרים: "ומפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", שקשה לכאורה מהו כפל הלשון? אלא הכונה כנראה, שבתחילה גלינו מארצנו בעל כרחנו ע"י הנכרים הצוררים, ואח"כ נתרחקנו בעצמנו מעל אדמתנו - כלומר ההתרחקות מאדמתנו באה מעצמנו אחרי שגלינו מארצנו".

באחד המכתבים הוא כותב בין השאר:

"לראות את המושבות החדשות - שטחים שהשממה והריקנות שלטו בהם במשך דורות רבים, לבשו חיים ופריחה, ובכל מקום גנות ופרדסים מוריקים ומלבלבים מלוא העין - האם יתכן לא לראות את יד ההשגחה העליונה בכל זה. עלינו לעסוק בישוב הארץ תוך בטחון בהשי"ת שנתן לנו את תורתו הקדושה, ובודאי שאם נשמור לה אמונים, נזכה לשבת כאן לבטח ונהיה תמיד לחן ולחסד ולרחמים, כי מלאכיו יצוה וכו'".

זכות יישוב ארה"ק תשפיע על החילונים

"וכל אימת שהיה מדבר על המושבות החדשות שנתכוננו ביהודה והגליל, היה מתמלא גיל ושמחה, כי לא היתה אצלו שמחה כשמחת בנין הארץ והפרחת שממותיה. ואם כי כואב ומיצר היה על שחלק מהמושבות אינו נבנה ע"י שומרי תורה, לא פסק מלהאמין שאעפ"כ יש לשמוח ולברך על כל ישוב יהודי שמוקם ונבנה. וכשהיו קובלים לפניו על אלה מבוני הארץ שבעטו בתורת משה ובמצוותיה, ונדבקו רק במצות ישוב הארץ, ואפילו מוסרים נפשם עליה - היה מנחמם ואומר: אני מקוה שתעמוד להם זכות ישוב הארץ שהם מקיימים במסירות נפשם, שיחזרו בתשובה, ועוד ישובו אל חיק התורה והאמונה".

סלו סלו המסילה - מצוה שבגופו

"בשנת תרפ"ה נרכש כל השטח של גבעות "נוה שאנן" (היא גבעת רם), ע"י קבוצה של יהודים חרדים מותיקי ירושלים. כששמע מפי אחד מנכדיו שהיה בין החברים, שעומדים לקיים טקס הנחת אבן הפינה, הביע את רצונו  להשתתף בחגיגה זו. עד קצה שכונת שערי חסד נסעו בכרכרה, ומשם התחילו לטפס במעלה הגבעה. מרוב התרגשות ושמחה כאילו ניתרו רגלי הישיש על האדמה, בקפצם בקלות על הסלעים שכיסו את כל הגבעה. כשהגיעו למעלה ההר שעליו עמדה לקום שכונת "נוה  שאנן,   שאל  מורנו   את ראשי החברה על תוואי הגישה לשכונה, ומשהצביעו על כוון התוואי, הכריז מיד שכל אחד יסקל 53 אבנים כמנין "אבן", לקיים מה שנאמר: "סלו סלו המסילה סקלו מאבן", וגם הוא בעצמו שהיה אז בגיל ע"ה, התכופף והתחיל לסקל אבנים. מיד הקיפה רוח ההתלהבות את קהל החוגגים, ולא עברה שעה מרובה עד שסוקל והוכן שביל גישה אל המקום שעליו עמדה לקום השכונה".

בעל מלאכה בא"י, עדיף על רב בחו"ל...

נכדו של מרן הגרי"ח שאלו האם לצאת לחו"ל לקבל שם משרת רבנות שהציעו לו, וכך יוכל גם ללמוד ללא טירדת הפרנסה. "תקע מורנו עינים של חבה בנכדו ואמר לו: - בני, איך האלט אז זיין אין ארץ ישראל א בעל מלאכה, איז העכער וויא אין חו"ל אפילו א רב זיין". (לדעתי, עדיף להיות בעל מלאכה בארץ ישראל, מאשר להיות רב בחו"ל). וההצעה ירדה מעל הפרק".

בפרעות, מסכן נפשו להפגין נוכחות יהודית

"בפרוע פרעות בישראל בשנת תר"פ, והיציאה מפתח הבית היתה כרוכה בסכנת נפשות בפועל ממש, ורבינו זיע"א קבל עליו מאתמול ליום זה מצוות "מוהל" בברית מילה, לא הועילו כל תחנוני בני הבית והוא הלך עטוף בטלית ותפילין לברית המילה לבדו, מביתו דרך שער שכם, המקום המסוכן ביותר, עד למקום הברית.     "שאלתי את רבינו: "אמנם שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, אבל היכא דשכיח היזקא שאני"? והוא השיב לי: "אי, הם לא יעשו לי רעה", ועל שאלתי השניה: מדוע בחר דרך "שער שכם" המסוכן, ולא דרך "שער יפו" המסוכן פחות? השיב: - מה? וכי נפקיר את רובע שער שכם? הלא אם אנו נפחד ללכת ברחוב זה, יחשבו הם שבאמת הצליחו לגרש אותנו מהרובע, לא, זה לא! - אסור לנו לוותר מפני הפחד על שום רובע ושום פנה בירושלים".

מעודד להישאר בעיר העתיקה בפרעות תרפ"ט

"ושח רבי הלל שלזינגר, כי בעת למדו בבחרותו בישיבת "תורת חיים", שהיתה ברחוב הגיא שער שכם, פרצו מאורעות תרפ"ט, ורבים מהיהודים עזבו את העיר העתיקה ועברו לעיר החדשה. אמו ע"ה, שחרדה לשלום בנה יחידה, פנתה אל מורנו והביעה את משאלתה שבנה יעבור לאחת הישיבות בעיר אשר מחוץ לחומות. ניחמה מורנו והבטיחה, כי לא יאונה לבנה כל רע, אם ישאר בישיבה זו. וראויה מצוה זו, של שמירת הישוב בעיר הקודש שבין החומות, שתגן על אלה שמוסרים נפשם עליה.

השבח הגדול ביותר שנשתבח בו

"בסיום פרק זה יאים ונאים דברי עצמו שכתב: "אין בי לא תורה ולא חכמה ולא ידעתי בי שום מעלה, כי אם שזכיתי ברחמי שמים לישב בעיה"ק ת"ו...".   

ובצוואתו ביקש שלא יגידו עליו שום שבחים, אלא "חבל על א אלטען ארץ ישראל איד" (חבל על יהודי זקן מארץ ישראל"). כי היה זה לדידיה המעולה שבשבחים - הפך ביה והפך ביה דכולה ביה!...".

 

_________________

תוקן על ידי מרדכיציון ב- 24/07/2009 10:43:40

מדינה פלסטינית תתפוצץ לנו בפנים !!

קישור ישיר, לעלון "למען ציון", בו יש מובאות מחז"ל וגדולי הדורות בענין חטא המרגלים
מעניין מאוד!!
 
 http://www.ladaat.net/siteimages/fl_4a449664c12c7.pdf

לפי השפת אמת-
 הם לא רצו להכנס לארץ- בגלל ביטול תורה, במדבר היה- אוכל חינם- מים חינם- שמלתם לא בלתה, ולא הנעליים,
תנאיים אידיאלים ללמוד בלי דאגות פרנסה  ובטחון- עמוד אש עמוד ענן, חיים על הנס.

בארץ אמרו המרגלים- זו פריה- חברה ! בשביל פירות טובים ויבול טוב צריכים לעבודענבים צריכים לבצור!
אדמה צריכים לחרוש  ולעדור- לקצור- ולאסוף! בקיצור לעבוד- ותורה מה תהיה עליה,? לא נכנסים לארץ, ביטיל תיירה- והכל לשם שמיים.

דברי הרב טייכטאל ב"אם הבנים שמחה" הם ממש דברי הזוהר במקום:
 

זוהר פרשת שלח לך דף קנח עמוד א

לב העמק-
אתה צודק, לא ציינתי זאת אבל מדובר בסיכום של שיחה של ר"ש שקופ שנמצאה במקרה אצל תלמיד שלו לאחר שנפטר. הסיכום הובא בשיעור בנושא בישיבתנו. לא ידוע לי מי התלמיד ומה רמת הדיוק של הדברים וכו' אבל מ"מ התוכן העיקרי ברור, והוא הפוך מדבריהם של אחרים שהבאתי, וזה העיקר.



------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה

לפי דעתי המרגלים חטאו בשקר, ולא רק בהערכות מוטעות:
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/mrglim2.html

אפשר ללמוד מסדר הדברים בפרשה על מהות חטא הלשון

בתחילה לא הוציאו את דיבת הארץ רעה אלא תיארו מצבה.זבת חלב ודבש כלומר טובה היא, אבל יש בעיה לא נוכל לכבשה

*אסור לדבר בשבחו של אדם שמתוך שבחו אתה בא לגנותו"(מהזיכרון)

מה למדנו שאין האדם משבח את חברו סתם, ואם אין סיבה נראית לעין, סביר להניח הוא שכונתו לסיים בגנות. (תורת הנגיעות?)

וזה אכן מה שקרה ברגע שראו שנוצר ספק , התחילו להוציא את דיבת הארץ רעה.

ולכך כל האמצעים כשרים גוזמאות ופרשנויות וכו'

ועוד למדנו כמה קל מקבלים בני האדם לשון הרע הרי המרגלים סתרו את עצמם מינה וביה מצד אחד ארץ אוכלת וכו' ומצד שני כל העם אנשי מידות, האנשים שם בריאים חזקים.

וגם הרי עדות זו "עדות כבושה היא " והוי צריכים לשאול אותם מדוע לא ספרתם עד שקם כלב וכו'.
אלא ללמדך כח לשון הרע, שאין כמעט אדם הניצול ממנה.

שבוע טוב



תוקן על ידי - קעלעמר - 13/06/2004 1:49:37

שלמה

מהיכן הכתב יד מהגר"ש שקאפ, והאם ניתן לראותו בשלמותו ?

על פניו דבריו נראים כלא מתאימים לאומרם, אם לא היית מביא מקור לכל פרוש, הייתי משער שפרוש זה לקוח מאדם שאינו מנסה להעמיק חקר בדברים...ולא יתכן.

מס' מקורות מתוך עבודה שפעם הגשתי. מעניין הוא שלא זו בלבד שהם שונים אלא שחלקם ממש הפוכים ב180 מעלות.
ולהשומע ינעם.



כי מי לנו גדול ממרגלים אשר הפס' העיד עליהם שאנשים כשרים היו ואעפ"כ יען שהיתה נגיעת הנשיאות טמונה בקרבם… שהיו יראים שאם יבואו לא"י יאבדו נשיאותם, מאסו בארץ חמדה והתעו אחרים עמהם… יען שהמרגלים היו משוחדים בנגיעה שהיתה טמונה בליבם, כמו כן הוא בזמנינו, אפילו רבנים ורביים וחסידים – לזה יש רבנות טובה, ולזה אדמורו"ת טובה, ולזה עסק טוב או פאבריק (בית חרושת) טוב או משרה טובה עם סיפוק גדול, אשר מורא עולה על ראשם – אם ילכו לא"י יתרופף מצבם…ואנשים כאלו המה משוחדים ע"י הנגיעה הזו הטמונה עמוק בלבם, עד שאינם יודעים בעצמם שהנגיעה דוברת מליבם…
(אם הבנים שמחה לר' יששכר טייכטל)

דמה היתה סיבת המרגלים שנסעו מדרך האמת, הוא מפני שלא הלכו לרגל את א"י על צד הקדושה והרוחניים וכמו שאמרו חז"ל 'אוירא דא"י מחכים' ועוד כאלו 'עשר קדושות הן', ולא על צד זה הלכו, אלא רצו תיכף ליהנות מגשמיות של א"י, ארץ זבת חלב ודבש, אבל שזה יהיה העיקר זה אינו, בזה בלבד לא די לנפש הישראלי, כי העיקר הוא הרוחני. ולכן נפלו בטעות מאוס כזה, ובאו ואמרו ארץ אוכלת יושביה היא, וגם עוד דברים שהיצר הרע הטעם. ואלו הכוונות היו גם לבני גד ובני ראובן, דלא היה בהם שום צד רוחני, רק הם היו מאוד מגושמים…
(ר"ש שקופ, מכתב יד)

חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום…ובעוונותינו הרבים רבים הם החוטאים חטא גדול של "וימאסו בארץ חמדה", גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה… המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים… מה חזק כח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה. הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם… וכפי שבארנו תיקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק ע"י בנין ירושלים והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" וכו' בסייעתא דשמיא
(קול התור לר' הלל משקלוב תלמיד הגר"א)

והמרגלים היו במדרגה גבוהה מאוד ולא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות…הלא זה אפשר לקיום גם ע"י התורה ומצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית…וא"כ כל מצווה ומצווה שמקיים בדיבור או במעשה גשמי יכול הוא לקיימה ברוחניות בחינת מחשבה… וכדוגמת שאמרו באברהם 'קיים אברהם את כל התורה כולה עד שלא ניתנה', ואי אפשר לומר שקיים כל התורה בפועל ממש… אלא שקיים אותם ברוחניות שהמשיך כל האורות עליונים הנמשכים ע"י המצוות. וכמו כן היו סבורים המרגלים שיקיימו כל המצוות ברוחניות, דהיינו בבחינת עולם המחשבה וע"כ לא רצו להכנס לא"י. אך באמת היו מוטעים שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא…
(רש"ז מלאדי, ליקוטי תורה)

אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היה בבחינת ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הן ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכין בבחינת אבות ותולדןת מרישין ועד רגלין כמו שאומרים על דורותינו עקבא
דמשיחא… ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ היה מדריגה אחר מדריגה והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר היה להם התגלות כבודו יתברך כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה לנשמה לרדת למטה. ובעל כרחו אדם נברא. אבל היה להם לבטל עצמם ולעשות רצון הבורא יתברך. ולהבין מאמר חכמינו ז"ל 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא' וכו'…
(רי"ל מגור, שפת אמת)

ועל פי זה יש לומר, שהמרגלים שלקחו מפרי הארץ גם כן כוונו בהם להסיר לבבותיהם של ישראל מן הארץ, כי עיקר תכליתם לעבוד את ה' ולזה דרושה הגברת השכל, ולפי טבע הארץ תתגבר התאווה. וי"ל שזה מה שאמרו "כי חזק הוא ממנו" כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, שחשבו כיון שבחירת הטוב והרע נתן הקב"ה לבני אדם הרי זה כביכול סילק רשותו מזה ואמרו שלפי תגבורת הגופני שבארץ אי אפשר כלל שיבחרו בטוב והקב"ה סילק רשותו מזה כביכול. אבל שקר הדבר, כי ודאי הקב"ה הוא מושל בלב, כמו שכתוב "כי הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל", ובידו להשיב לבות שובבים שכן גזר בחכמתו העליונה שיטו רצונם לחפוץ עבודתו, ועיקר קדושת הארץ כך היא, שכל מה שיתגבר בה הגוף יוסיף השכל אומץ, רק בבחירה הדבר תלוי.
(חבש פאר למרן הרב קוק)

ישנה תופעה של אהבה לקניינים הרוחניים של האומה, והתנכרות לקנייניה החומריים, לארץ ולבסיסי החיים האחרים המרכיבים את מלכות ישראל… המרגלים היו אחוזי פחד מפני הצפוי לעם עם הכניסה לארץ. הם חששו מסיבוכים שונים כלכליים וצבאיים, שעלולים להביא לתמוטת הבנין הרוחני של האומה וקישורה לתורה… אין להתעלם מכך, ועם כל זה אין להתחכם על רצון ה'. ה' ציווה להכנס לארץ, והוא ודאי מכיר את הסיכונים הטמונים בצורת חיים חדשה זו. ודאי שבמדבר, כשאוכלים מן ונהנים מזיו השכינה, הרבה יותר נעים וקל להיות דבקים בה', אבל זו אינה התכלית האלוקית, אלא המטרה היא בנין מלכות ה' הארצית, עם כל הסיבוכים הצפויים בדרך, על אף המחיר הרוחני שיש לשלם על כך. יש כאן העמדה של עילוי היחידים מול עילוי האומה, חשבון פרטי מול חשבון
כללי…
( טל חרמון, הרב שלמה אבינר)



------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה

רו"ד ,
אם כך .

אישציפ,
לא התכוונתי כלל לחלוק... . להיפך.

רציתי רק להראות את חתירתו של משה לאובייקטיביות ומנגד את נפילת המרגלים לסובייקטיביות.

רוח דרומית

כיוונת לדעת גדולים
הרמב"ן ובעל העקידה נחלקו האם חטאם היה שהוסיפו פרשנות לעובדות שראו והשל"ה פירש שחטאם היה בזה שלא הוסיפו פרשנות מספקת

אין לראות מחלוקת בין מה שנכתב בשם השם משמואל לבין דעותיהם של הראשונים, שזהו הבדל ידוע בין סגנונם של הראשונים {ימי הביניים} לבין השיטה החסידית שראתה עצמה כפרשנית לנסתר שבדברי הראשונים

רו"ד ,
אין בדבריך כדי לחלוק על טענתי ...

הוצאת דיבת הארץ היא בדיוק השלב בו יוצאים נמהגדרות ראליות על המצב בארץ (כולל "אפס כי עז העם ... עמלק יושב בארץ הנגב וכו'" שהם דברים שאמנם נתבקשו ממשה לתאר [אולי המילה "אפס" כבר מרמזת על הבאות...) הבעיה מתחילה כשמגיעם לתאורים שמקורם בהתרשמות אישית
כדוגמת "ארץ אוכלת יושביה" , שם כבר אין מקום לסברה נגדית ראלית , שהרי כבר הוכרע ע"י התרים מה טיבה "האמיתי" של הארץ ...
וכמאמר העם , "לך תוכיח שאין לך אחות"