ארבע מיתות בית דין

ישנם ארבע מיתות בי"ד והם: סקילה שריפה הרג וחנק

נושא זה טעון בירור והנה כמה שאלות

מה המשמעות של כל אחד מהמיתות

האם כל ההבדל הוא רק במידת הכאב שמצטרפת למוות ?

האם ישנו מכנה משותף בין כל העבירות שיש עליהם את אותו העונש ?

טויב ,
אנסה לפרט קצת יותר ...
-------------------
אזהרה מכיל חשיבה עצמית , לא בהכרח מתאים לתפיסות פוליטיות ודתיות שונות ומשונות כל הקורא עושה זאת על דעת עצמו ואחריותו האישית בלבד (אם משהו טעון הסבר אשתדל להסביר...)
--------------------------
לעצם הענין
א. צריך להבין משמעות מעשה ביאה .
ב. משמעות קשרי משפחה שונים .

ההגדרות הן שכליות פילוסופיות (אמממ , לא בדיוק המילה המקובלת לפילוסופיה)
בשביל זה צריך להקדים ליסודות הקדמונים של האדם/בריאה .

האדם בשלימות מורכב מזכר ונקבה .

הזכר ענינו השפעה (אני מדבר במובן הפיסי הכי פשוט [ויש שיאמרו גם גס ...]) והנקבה קבלה .

ההשפעה פונה במפנים החוצה , והקבלה מבחוץ פנימה . (סתם הגדרה מכוננת שאשתמש בה בהמשך , אין בה חידוש מיוחד)
כדי להשפיע (=מעשה ביאה) יש הכרח להיות במובן מה מחוץ/מעל למציאות אליה משפיעים . (זהירות אני מדבר שכלית-הלכתית , ולא פוליטית וכד', אז לא לערב ענינים שלא ממין הענין בתומ"ר)

עכשיו לגופם של דברים :
לכל אדם באשר הוא (אמממממ , אולי למשובטים ו/או ילדי מבחנה לא ) יש אב ואם , שהם הם הבסיסים מהם התגבשה/קורצה מציאותו .

ולכן אם אדם בא על אמו , כיון שממנה תשתית ישותו הרי שכדי להוא עליה, עליו לצאת מיסוד ישותו , וממילא עונשו סקילה. (בדומה למה שביארתי בראשית האשכול , עיי"ש)
וכן בנוגע לאשת האב , שאף שהיא עצמה אינה אמו היא משויכת ל"מוסד המכונן" שלו (אביו ) ולכן נושא אדם את אנוסת ומפותת אביו שאינה אשת אביו , כלומר אין לה שיוך מעוגן לאביו . (כמבואר בתחילת פרק יא ביבמות )

וכן אצל כלה , היות והיא מיוחסת/משויכת לבן , שלא רובד קיומי עצמי המובדל מהאב ומכונן עליו , אם האב "נכנס" למקומו של הבן ובא על אשתו , הרי שיעקר את יסוד קיומו כאב , וחייב סקילה . (וחכמי לב יבינו...)

לעומת זאת הבא על אשה ובתה ( שיש תשע אפשרויות לזה בפועל , כפי מה שהביא לב העמק מהרמב"ם) לא יוצא ממקומו , אלא נכנס פנימה אל מקום שמחוץ למסגרת הקיומית שלו , שהרי הבת מיוסדת על קיום אמה , או לחילופין כדי לבוא אל האם עליו לצאת ממקומו הראשון המיוחס לביתה .
ולכן העונש הוא שריפה . (לפי מה שביארתי בראשית האשכול)

(אל בת כהן שזינתה אתייחס אחרי אשת איש רגילה)

באשת איש אין חריגה מעצם הקיום כבשאר המקרים , אלא ביאה אל אשה שמהותית יכולה להיות מותרת לאיש , אבל בשל "מקרי העולם" ורצונה ורצון בעלה , מיוחסת לסתם איש אחר מהעולם.

לכן בביאה אליה יש פגיעה "רק" במימד הקדושה והיחוס שיוצרת הדעת האנושית (שהיא היא היוצרת את קשר האישות) ועונשה חנק.

אלא שבבת כהן בשל היותה מיוסדת על הכהונה , שענינה קדושת הגוף , "סתם זנות" הופך להיות "את אביה היא מחללת" שהרי עצם גופה מיוסד על קדושה (לפי שהיא בת כהן) , ולכן עונשה שריפה. (ראו למשל בקדשים ותרומה שנטמאו שגם הם חייבים שריפה)
זהו באופן כללי , מקוה שאנשים יתיחסו לזה בזהירות ובאופן מופשט כפי הראוי , ולא יגררו להבלים פוליטים . (ומי שלא הבין את הדברים גם טוב...)
ומכ"מ צריך זהירות בדברים האלו , ומעיקר הדין אין ראוי לפרסמם כלל , ומקוה אני שלא אידון ברותחין על מה שכתבתי ...
בברכה .
נ.ב. 1. עיקר נושא עריות מבואר במסכת יבמות , ניסיתי רק לתת סקירה רעיונית ולא הכי מחייבת שתבאר ממקצת החכמה המסתתרת מאחרי הדברים .
2. מי שהבין יסודות הדברים האלו יוכל להגיע להבנות אמיתיות על המושגים המובאים בקבלה "אבא ואמא" וכד'. וגם לבקר אותם באופן הגיוני ומושכל , מתוך עיגון במערכת התורה הנגלית , ואם יש אחד מאלף שיקרא ויבין , דיי.
ושוב אחזור ואבקש להיזהר בדברים , ולנהוג בהם בכובד ראש , בתומ"ר .



תוקן על ידי - אישציפור - 23/06/2004 10:04:28

בשביל להרחיב את הדיון ראיתי לנכון להעתיק את לשונו של הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה

הלכה ג. העריות שיש בהן מיתת בית דין--מהן שמיתתן בסקילה, ומהן שמיתתן בשריפה, ומהן בחנק. ואלו שמיתתן בסקילה--הבא על אמו, ועל אשת אביו, ועל אשת בנו והיא הנקראת כלתו, והשוכב עם זכר, והשוכב עם בהמה, והאישה המביאה את הבהמה עליה.

הלכה ד. ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה--הבא על בת אשתו בחיי אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה, ועל אם אשתו, ועל אם אימה, ועל אם אביה, והבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו.

הלכה ה. אין לך ערווה בחנק, אלא אשת איש בלבד

בשביל להתחיל בביאור הסוגיא אתייחס כעת רק לעריות שהם בין איש לאשה ולא משכב זכור ובהמה וכו'

לפי מה שכתב הרמב"ם כל הקבוצה של העריות שהם בשריפה הם קרובים של אשת הבועל או נכדיו שלו ואילו כל הקבוצה שעונשם בסקילה הם קרובים של הבועל עצמו {וזה כולל גם קרובות ע"י נישואין כגון אשת אביו}

הרב הירש בפרושו לפרשת קדושים כותב ביאור מעניין לעונש שריפה וז"ל באש ישרפו וכו' עונש זה נקבע רק לעריות האמורות כאן וכו עוד לבת כהן שזינתה, הלשון האופינית לו היא "זימה" כבר אמרנו שלשון זימה מציינת ביחוד חושניות של זנות ודרך זו של שריפה פוגעת פגיעת מוות במרכז החושניות וכו' עכ"ל ובמקום אחר הוסיף וכתב שזימה מלשון זמם שהיא להגות בדבר ולהרהר בו, ומכאן הוראת זימה הרהורי עבירה – חושניות והתמסרות למחשבת זנות.

מדבריו מבואר שישנם שתי קבוצות בעריות הקבוצה הראשונה היא כשהמעשה נעשה עם סטייה כמטו עם אימו או כנגד הטבע כגון בהמה ואילו עונשם בסקילה, קבוצה שניה הם אלו שלמעשה עצמו מתווסף מצב של זמם – הרהור חושני וע"ז נענשין בשריפה

עדיין הדברים צריכים עוד ביאור אבל לפחות כיוון יש פה...

לב היקר

הגדרותיך מתייחסים יותר להיבט המעשי, מאשר למשמעות שהחברה נותנת ע"י עונשים אלה. ולמשל בשריפה, תמצאם בתיעוב גדול וכשנעשה עם הגוף זה בולט עוד יותר, שאנו רואים בשריפת הגוף את התיעוב שנעשה עמה.

אי"צ אשה ובתה, שונה משאר עריות במובן שהוא מוסיף שיבוש על שיבוש. השיבוש הראשון קרבת משפחה שאינה מייעדת שניים מהם לזיווג, וב' שהוא לוקח קרבה מב' דורות, ואכמ"ל, כי יש תחושה פשוטה לחש שאשה ובתה זה תיעוב גדול בהרבה אף מבא על אמו ששם אולי העיוות גדול יותר אך התיעוב גדול כאן. יש כאן ריבוי תאווה תוך רמיסה כפולה בערכי האישות. [ובת כהן יש כאן חילול כהונה, ויש כאן תיעוב יותר מאשר עיוות].

מייציץ,
עד כמה שזה נראה לי , לא ניכר קשר ישיר בין הקטגוריות שנתת , ובין העונשים .

להלן הרשימה לטובת הציבור :
נסקלין: הבא על האם ,
אשת האב,
כלה ,
זכור ,
בהמה,
אשה המביאה את הבהמה .
נשרפין: הבא על אשה ובתה ,
בת כהן שזינתה .
נהרגין : (לא שייך בעריות)
נחנקין : הבא על אשת איש .
זוממי בת כהן ובועלה . (קשור לעריות , אם כי לא לגמרי)

לעיונכם .
נ.ב. דומני שעדיף להתייחס לכל העבירות ולא רק לעריות .
עי"ז ניתן יהיה להבין יותר גם את משמעות מעשה העריות . (אמנם אמרו חכמים "אין דורשין" אבל דומני שאם נישמר בלשון , ממילא הדברים יובנו רק לחכם המבין מדעתו )

לכאורה ההבחנה היא בין עריות מלידה (אם , אחות , בת וכו' ) לבין עריות שעל ידי קידושין או ביאה (אחות אשתו , חמותו , כלתו , אשת אחיו וכו') .

לב העמק ,
סלח לי אבל לא הבנתי את ההבחנות שעשית בין סוגי העריות .
אשמח אם תוכל לפרש את קבוצות העריות , ואיך זה מתפרש לשיטתך .
בתומ"ר.

בהלכות איסורי ביאה מצינו שישנו חלוקה ברורה באלו מהעריות יש עונש סקילה או שריפה

כל העריות ששייכים בקירבה לאשה, במקרה שהבעל יעבור על אחת מהן דינו בשריפה

כל העריות שהם בקירבה לאדם עצמו העובר עליהן נענש בסקילה

אשת איש בחנק

ושאר כל העריות בכרת

האם לפי אחד מההסברים שניתנו כאן באשכול על הארבע מיתות בי"ד אפשר לפרש ולהבין את החלוקה בין העריות ועונשם ?

בהמשך לכיוון שהתחלתם

שריפה - כילוי של אבר {שהנשמה תלויה בו}

סקילה - ריסוק אברים והוצאתם מכלל שימוש

חנק - מניעה של צורך חיוני לפעילות האברים

הרג - הפרדה בין אברים וביטול מציאות של גוף

לפי"ז ההתיחסות לחומר וקל לגבי עונשים אלו אינו כלל ברמת הכאב וכד' אלא הוא נגזר מרמת האובדן הישירה שנגרמת לאברים החיוניים.


יהוסף

נדמה לי שהבנתי את העומק הטמון בדבריך, ולענ"ד המחלוקת בין הפרוש שלך למה שכתבתי אני, אינו רק בפרשנות לנושא זה אלא זהו הבדל בגישה

אני משער שהנך בקיא בחלוקה של חפצא וגברא וכל המסתעף מזה וכבר נכתב ע"ז בעבר בפורום, וא"כ הייתי אומר שאתה נתת פרוש של "גברא" לנושא ואני נתתי פרוש של חפצא ודוק'