| נשלח ב-14/6/2004 00:57 |
 |
| |
תופעות לוואי לעיסוק בחכמה
מעבר למה שכתוב שיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ישנו לדעתי סוג נוסף של תופעות לוואי למרבים בעיון והחכמה,
ככל שאדם מורגל בעיון ובחכמה נוצר ניתוק מסוים בינו לבין עולם המעשה שיכול לגרום לכמה וכמה בעיות
בשביל לא להגרר להפשטה ולהכללות ראוי לחלק בין סוגי הלומדים אבל מכיוון שרבים הם אסתפק לעת עתה בחלוקה בין שנים שנידונו רבות כאן בפורום, והם: הלומד ההגיוני והלומד המהותי {ובלשון של הרב מיכאל אברהם בין הלומד האנליטי לבין הלומד הסינטתי}
כל תרבות העולם מיוסדת ומורכבת משכל ורגש במינונים שונים,
אדם שגדל ולמד מהחיים עצמם הוא גדל ומתפתח בקירבה למה שקורה בעולם ולכן הוא מתאים את עצמו מהרגע הראשון לדברים בעולם שמתאימים לו
אבל אדם שמתפתח במנותק מההווי של העולם רמות האיזון שקיימות בטבע אינם חלים עליו והוא מפתח איזונים לא כתוצאה מנסיון ותחושה אלא מתוך לימוד והכרה שכלית, והוא יכול להתפתח בצורה שבבא היום כשירצה להתחבר להווי העולם בין עם זה בתחום העשייה בין עם בתחום התקשורת עם האנשים הוא עשוי לגלות שכמה מהדברים הפשוטים ביותר נמצאים אצלו במידה שלא תאפשר לו חיים בהרמוניה עם הסביבה והעולם
יכול להיות שבדוגמא של שכל ורגש קצת עיממתי את הנקודה המרכזית שאני בא להעלות לכן אומר אותו שוב בקצרה
ככל שהאדם גדל ומתפתח רחוק מהטבע על אף שהוא מחכים את עצמו בהבנת העולם הקושי אח"כ להתחבר לעולם רק תגדל
וא"כ נשאלת השאלה מה היא מטרת הלימוד בעולם, והאם בסופו של דבר האדם שלומד לא מקריב את עצמו קרבן על מזבח החכמה עצמה ???
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 00:06 |
|
| |
הנקודה עליה הצביע לב העמק, של התנתקות מעולם המעשה על ידי העיסוק בחכמה, נראית לי חשובה מאוד. תחושתי היא, שרבים מאוד מהלומדים בישיבות ובכוללים, מתנתקים בהגיונם לגמרי מעולם המעשה, ומסקנותיהם רחוקות פעמים רבות מהמציאות בשטח. תופעה זו מוצאת את מקומה גם בשיחות מוסר רבות, המדברות גבוהה גבוהה ללא קשר למציאות. ניתן לשמוע שיחות מוסר רבות על ההבדל בין חכמת יוון לחכמת התורה, דברים שאין להם שחר, בעיקר משום שהאומרם מדבר מהרהורי ליבו, ומעולם לא חשב לבודקם בשטח.
הציון של איש ציפור מתאים מאוד לנושא, היות וההרגל לדון ברעיונות מופשטים, נובע מכך שהורגלו ללימוד שאינו נוגע למעשה. בלימוד כזה ניתן לעסוק יומם ולילה בדברים מופשטים לגמרי. יכול תלמיד ישיבה ללמוד מסכת בבא קמא שנה שלימה בעיון רב, ובסופה כשתגיע אליו שאלה בדיני נזיקין, לא ידע כלל בין ימינו לשמאלו, איך לגשת לבירור ההלכתי. ועל זה דרשה הגמ' "לעושיהם".
כמדומני שבגמ' ניתן לראות דוגמאות רבות להתרחקות מעיסוק בדברים שאינם נוגעים למעשה. עצם העובדה שלא עסקו בסדרי זרעים וטהרות מוכיחה ג"כ עובדה זו. והעיסוק בסדר קדשים נבע ככל הנראה מהעקרון של "ונשלמה פרים שפתינו".
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 12:21 |
|
| |
בהחלט יכול להרחיק .
אני חושב שעל זה מתבססת המימרא של רבא .
ההכרה שחכם עלול לפתח תכונות לא אנושיות כתוצאה מהריחוק הזה מהטבע (באופן כללי) , ומזה האנושי בפרט .
יתירה מזו דומני שיש במימרא הזו השקפה שלימה בנוגע לחכמה , ומקומה הראוי באדם .
(חכמה ראויה היא כזו שקשורה אל יראת ה' , וממילא גם אל המציאות הטבעית והאנושית )
מקוה שכוונת דברי יותר ברורה כעת ...
יום נעים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 12:07 |
|
| |
איש ציפור
הנושא שהעלת מאוד מענין אהל איך הוא קשור לנושא שכתבתי עליו
האם לדעתך עיסוק רב בחכמה לא מרחיק את האדם קצת מחוויות אנושיות ומהאנשים בעולם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 09:54 |
|
| |
לב העמק ,
הא לך ציטוט :
ברכות יז.
"מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים . שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט (!!!) באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין , שנאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" לעושים לא נאמר אלא לעושיהם , לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה , וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ."
אמנם המאמר הזה ראוי לביאור ארוך , אבל לדעתי יש בו כמה חידושים מדהימים (ביחס לחכם בין ימינו) :
1. הגדרת לשמה , באופן כזה .
2. ניתוח פסיכולוגי של האדם החכם .
3. הסבר משמעות יראת ה' .
4. הקשר בין ההסבר הזה , למציאות הלכה למעשה . (תשובה ומעשים טובים ...)
דרוש וקבל שכר
יום נעים .
|
|
|
|
|
