| נשלח ב-15/6/2004 11:18 |
 |
| |
טאי זקס והפלות
טי-זקס הינה הפרעה בחילוף החומרים בגוף האדם. המחלה מועברת בתורשה, היא גורמת להרס של מערכת העצבים אצל הילד הרך. הילד הנפגע נראה בריא לחלוטין עד להגיעו לגיל ששה חודשים בערך. עם הופעת הסימנים הראשונים של המחלה מתחילה התדרדרות כללית ומהירה. הילד מאבד את כישוריו הגופניים, הוא מפסיק לזחול או להסתובב, הוא מאבד את כושר הראיה ואת היכולת לתפוס דברים בידיו ולהחזיק בהם.
עם התקדמות המחלה יאבד הילד גם את יכולתו לאכול ואפילו את כושרו לחייך.פיגור שכלי מופיע ומן קצר לאחר התחלת המחלה.
המחלה גורמת במאה אחוז המקרים למוות!
המחלה מועברת בתורשה. אם שני ההורים הם נושאי הגן (הגורם התורשתי) לטי-זקס, קיים סיכון של 25% שהילד שיוולד יהיה חולה במחלה זאת. כאשר רק אחד מבני הזוג הינו נושא הגן לטי-זקס, אין חשש שהילד יהיה חולה במחלה זאת. במקרה כזה קיימת אמנם אפשרות של 50% שהילד יהיה נושא הגן לטי-זקס, אבל הוא עצמו יהיה בריא, בדומה להורה נושא הגן לטי-זקס.
הדרך היחידה להמנע מהולדת ילד חולה להורים נשאים היא בדיקת דם מוקדמת באבחון טרום לידתי.
שאלתי היא, האם במקרה שמתגלה שהעובר חולה, ולכן אין לו סיכוי לחגוג את יום הולדתו החמישי האם ניתן לבצע הפלה כדי לחסוך טראומות מיותרות מהילד ומשפחתו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2004 19:15 |
|
| |
התשוקה לתינוק מושלם
מאת תמרה טראובמן
בישראל מתבצעות יותר בדיקות הריון מבכל מקום אחר במערב. זאת קידמה קטלנית
הרופא החליק את מכשיר האולטרה סאונד בתנועות מעגליות על בטנה של נ"כ. הוא פיטפט בעליצות, היא מספרת, ותיאר את העובר הגדל ברחמה. "הנה העיניים. ואת רואה, זה הלב, יפה, יפה". ואז הוא השתתק. "אהממממ, יש בעיה", הוא מלמל בשקט. נ', תל אביבית בת 27 העתידה להיות אמא לראשונה בחייה, הרגישה משותקת. "כאילו כל הפחדים שכל השבועות האלה שיכנעתי את עצמי שנובעים רק מחרדה אישית שלי פתאום באמת מתגשמים", היא מתארת. ואז הסביר הרופא מהי הבעיה שאבחן: "זה בן, אבל הבולבול שלו מאוד קטן".
אחרי בדיקה חוזרת התקשה הרופא להגיע לדיאגנוזה חותכת. נ': "אחר כך הוא אמר שאולי זאת בת, בסוף הוא הגיע למסקנה שזה זכר. הוא אמר שלא נראה שזה קשור למחלה, אבל המליץ, ליתר ביטחון, להפסיק את ההריון. מה שהוא אמר לי בעצם זה להפיל את התינוק רק בגלל שיש לו זין קטן". כרגע נ' (השם המלא שמור במערכת) עוד בראשית הריונה ועודנה מתלבטת אם להפיל.
"זין קטן" הוא רק אחת הסיבות שבגללן מציעים רופאים בישראל לאמהות להיפטר מהעוברים שלהן, והם מציעים זאת ליותר מעשר נשים ביום בממוצע. לפי נתוני משרד הבריאות מבוצעות מדי שנה בישראל כ-3,400 הפסקות הריון בגלל מום גופני בעובר, שהן כחמישית מכלל ההפלות הנעשות במסגרת החוק. ב-1997 נעשו 2,800 הפלות בגלל מום גופני של העובר. ב-2002 כבר עלה מספרן ל-3,396, עליה של כ-20% תוך חמש שנים.
האינפלציה בהפסקות הריון-בגלל-מום בישראל היא תולדה של מגוון בדיקות ההריון העצום המוצע כיום בבתי החולים, החל מבדיקות למחלות קשות שגורמות סבל ומוות בינקות, כמו טיי-זקס, דרך מחלות שיש להן טיפול מתקדם כמו גושה וסיסטיק פיברוזיס (אפילו עד גיל 40), ועד בדיקות מצבים שאולי לא ניתן כלל להגדירם כמחלה, כמו שפה שסועה ועקרות (לטענת כמה גנטיקאים, בדרך גם נמצאות בדיקות לנטייה לאלכוהוליזם וסכיזופרניה). עם שלל הטכנולוגיות הגנטיות שמתפתחות בקצב מהיר, מעולם לא היתה התשוקה להשגת "תינוק מושלם" קרובה יותר למימוש - ובישראל במיוחד.
"במדינת ישראל נעשות יותר בדיקות הריון מכל מקום אחר בעולם המערבי, ובדיקות גנטיות שלא נעשות בשום מקום אחר. בהתאם לנקודת מבטו של הפרשן, ניתן להגדיר את הגישה ששלטת פה כמתירנית ומתקדמת, או כרצחנית וסלקטיווית בצורה מבהילה", אומרת יעל השילוני-דולב, שגמרה באחרונה מחקר רחב היקף וראשון מסוגו בנושא.
עד כמה המתירנות וההתקדמות מובילות בארץ לסלקטיוויות מבהילה, ניתן ללמוד מהשוואה שמצטטת השילוני-דולב בין תפישת עולמם של היועצים הגנטיים הישראלים לעמיתיהם בגרמניה ובארה"ב (לפי מחקר שערכה החוקרת האמריקאית ד"ר דורותי ורץ). באילו מקרים ידגישו היועצים הגנטיים את ההיבטים השליליים של מחלה, כדי שזוג יירתע ויעדיף להפסיק את ההריון בלי שהיועץ יציע זאת ישירות? במקרה של עובר שאובחן עם תסמונת דאון, למשל, אמרו 13% מהיועצים האמריקאים שינסו להשפיע על ההורים להפסיק את ההריון, לעומת 23% מהגרמנים - ו-73% מהישראלים. ועל השאלה מה יעשו במקרה שיוכלו לאבחן עובר בעל סיכוי גבוה להתמכר לאכוהול, אמרו 10% מהיועצים האמריקאים שיעודדו הפלה, לעומת 3% מהגרמנים - ו-43% מהישראלים.
תפישת עולם מקיפה
המחקר של השילוני-דולב נעשה במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בסוציולוגיה, בהנחיית פרופ' יהודה שנהב ופרופ' חיים חזן מאוניברסיטת תל אביב. היא לא הסתפקה בבדיקת המצב בישראל והשוותה את השימוש בטכנולוגיות גנטיות בהריון לגרמניה. ההשוואה, היא אומרת, איפשרה לפתוח חרך הצצה אל עבר המדרון האתי החלקלק הנפרש באמצעות חידושים גנטיים. למותר לציין מה נמצא בסופו של מדרון זה, אבל השילוני-דולב ממהרת להבהיר: "זו לא השבחת גזע, בשום פנים ואופן לא. חשוב להפריד בין מניעים אישיים ומשפחתיים לבין המניעים של המדינה. כאשר הורים מחליטים להפסיק הריון רצוי הם בטח לא עושים את זה מתוך מחשבה על הגזע היהודי. גם בהקשר של המדינה לא צריך להגיע לטרמינולוגיה הבעייתית הזאת. עוד הרבה לפני זה אפשר לראות, למשל, שזה פשוט זול למדינה".
גרמניה וישראל התבררו כתמונות ראי הופכיות, שתי חברות קיצוניות. אחת, הישראלית, חסרת סובלנות לנכים ומעודדת הפלה במקרה של הסיכוי הקטן ביותר למום גנטי; האחרת, הגרמנית, כמו מתעקשת לקבל לתוכה אנשים עם מוגבלויות. שעה שבישראל יש לא מעט שמסתכלים על אשה שלא הולכת לבדיקות ההריון המקובלות כעל פרימיטיווית, ועל אשה שלא רוצה להפיל עובר עם פגם כעל "משוגעת" - בגרמניה כלל לא נהוגות מרבית הבדיקות הקיימות אצלנו. עצם ביצוען טעון בבעייתיות מוסרית, והרופאים הגרמנים מתייחסים בהערצה לנשים שיולדות תינוקות עם פגמים מולדים.
השילוני-דולב ערכה סקר בקרב 295 יועצים גנטיים בישראל ובגרמניה. 13% מהישראלים הסכימו ש"מטרת הייעוץ הגנטי היא להפחית את מספר הגנים הרעים באוכלוסייה". בגרמניה אף לא אחד מהרופאים הסכים עם טענה זו, שכמו נלקחה היישר מדפיהן של תורות להשבחת גזע. 61% מהיועצים הגנטיים בגרמניה סברו ש"הנכים מעשירים את החברה"; בישראל רק 40%.
כך הציגה יועצת גנטית, העובדת ביחידה גנטית של אחד מבתי החולים הגדולים בישראל, את עבודתה בפני השילוני-דולב: "מטרת הייעוץ הגנטי היא למנוע לידת ילדים עם מומים מולדים, אם זה מה שההורים בוחרים. כיצד אנחנו עושים זאת? על ידי הפלות. ישר מהתחלה תפקידנו הוא להוביל אנשים להפלות. זה עשוי להישמע אכזרי, אבל זה הג'וב שלנו, מעצם הגדרתו. אם אני מתנגדת להפלות, או שאכפת לי יותר מדי מהעובר, לא הייתי יכולה לבצע את העבודה הזאת. בכל אופן, אני חושבת שעדיף לעובר שלא ייוולד עם מחלה גנטית".
"בגרמניה", אומרת השילוני-דולב, "המדינה, ובעיקר הממסד הרפואי, מגבילים מאוד את השימוש בגנטיקה ופריון. בישראל, באופן כללי, היועצים לא מאמינים בלקיחת שום סיכון. הבדיקות הגנטיות מעודדות על ידי המדינה והמערכת הרפואית".
אז היום הגרמנים הם המוסריים ואנחנו הנאצים?
"זו מסקנה פרובוקטיווית מתבקשת אבל לא נכונה. אצל הגרמנים יש ריאקציה חריפה לזוועות העבר, שמובילה אותם לצדקנות ששמה את הדגש על הטוב החברתי הכללי ולא על הפרט והמשפחה. בצורתה הקיצונית, גישה כזאת מאוד בעייתית. הגישה הגרמנית לוקה ברומנטיזציה ואידיאליזם נוקשה, שמתעלם מהרמה האמיתית של חיי האדם ודבק בעקרונות מופשטים שנשמעים נורא צודקים. אבל החיים הרבה יותר מורכבים מעקרון שנשמע צודק".
להשילוני-דולב חשוב שהדברים לא יוצגו ככתב אשמה נגד היועצים הגנטיים הישראלים. התופעה, לדבריה, הרבה יותר רחבה. הגנטיקאים משקפים תפישת עולם שלמה שלעיצובה שותפים המסורת היהודית, הממסד הרפואי והממסד המשפטי, תפישה שהפכה את ישראל למובילה בעידוד להפלות סלקטיוויות.
"יש הבדל אדיר בקרב היועצים הגנטיים, בינם לבין עצמם", היא אומרת. "אחד היועצים בישראל אמר לי: 'אני לא חושב שאנשים כמוני וכמוך צריכים לממן את הילדים המפגרים שייוולדו לדתיים. אם הם רוצים ללדת אותם, שיממנו אותם'. זאת עמדה מאוד לא מקובלת בעולם המערבי ושאותי אישית מזעזעת. הוא הצדיק את זה באומרו שהוא רופא ילדים ואין סבל יותר נורא מלראות ילד שמבקש את מותו או הורים שמבקשים לא לטפל בילד. אבל היתה גם יועצת גנטית, שהיתה אחת הכי פחות 'רצחניות', שאמרה שהסיבה לכך היא בדיוק זה שהיא רופאת ילדים ויודעת כמה ערך ומשמעות יש לילדים חולים רבים, וכמה לא בקלות אפשר להגיד שהילדים האלה לא רצויים".
ללא דיון מוסרי
שלא במפתיע גילתה השילוני-דולב ששם המשחק, אחד מהם לפחות, הוא כסף. אינטרסים כלכליים הם מהגורמים הראשיים המקדמים את השימוש בבדיקות בישראל. "המכונים הגנטיים הגדולים מרוויחים הרבה כסף על כל בדיקה גנטית, ויש פה אינטרס כספי מובהק".
כפי שבגרמניה המדינה אינה מממנת את הבדיקות הגנטיות, גם בישראל נמצאות רובן מחוץ לסל הבריאות. אך המשמעות של "מחוץ לסל הבריאות" שונה בתכלית בשתי המדינות. בעוד שטיפול שאינו ממומן על ידי המדינה נתפש בגרמניה כמשהו לא ממש חשוב, הרי שבישראל, עקב חדלונו של הסל, מקובל ואף רצוי להשתמש בטיפולים שנמצאים מחוצה לו. יועצים גרמנים סיפרו להשילוני-דולב שהם אפילו לא יציעו את הבדיקות למטופלות בגלל האווירה הכללית שמתנגדת לבדיקות ובגלל שהם ייחשדו בבצע כסף. "לפציינטים בגרמניה נראה מאוד מוזר שמציעים להם שירות שנמצא מחוץ לסל הבריאות".
בישראל המצב הפוך: המכונים הגנטיים מפרסמים את הבדיקות בכל אמצעי התקשורת, לשמחת כל הצדדים, נבדקים ובודקים גם יחד. "המכונים האלה מכניסים כסף גם למכון וגם לבית החולים. זה מאפשר להם להשיג תקציבי מחקר, להשיג עוד עובדים. יש לזה משמעות כלכלית אדירה". סל הבדיקות הגנטיות המקובל, הכולל שש בדיקות בסיסיות, עולה כ-1,400 שקל, אולם נשים ישראליות רבות עוברות יותר מעשר בדיקות גנטיות, לצד שלוש בדיקות אולטרה סאונד ל"סריקת מערכות" ובדיקת אולטרה סאונד ל"שקיפות עורפית" ובדיקת מי שפיר (לא רק בנות 35 ומעלה).
המסקנה המתבקשת מהמחקר פשוטה: ישראל מעודדת ילודה, אבל של ילדים בריאים. המדינה תעניק את כל המשאבים הדרושים לאשה כדי להפיל עובר בעל חריגות גנטית, אך לא תספק את הצרכים הבסיסיים הדרושים לאדם בעל מוגבלות לחיים בכבוד. "התפישה הרווחת היא שהיה צריך להרוג אותם לפני שהם נולדו", אומרת השילוני-דולב.
הסיבות ליחס הזה בישראל מתחילות כבר ביהדות, היא אומרת, שבה "יש סטריאוטיפיזציה מאוד שלילית של נכים. הנכים מוזכרים במצוות מסוימות כפגומים. אין שום גלוריפקציה של נכות. בנצרות זה ההיפך, בסבל יש משהו שמקרב אותך לאלוהים".
חייו של נכה נחשבים כה גרועים, היא מדגישה, עד שבית המשפט העליון החליט שמוטב כלל לא לחיותם. "בג"ץ בישראל קיבל ב-1985 את הטענה של 'הולדה בעוולה', לפיה אי-קיום עדיף על קיום בפגם או בחולי". מדובר בהורים שתבעו יועץ גנטי שנכשל לאבחן מום מולד בעובר וכתוצאה מכך נולד ילד שסבל מנכות קשה. "ניתן, כמו שעשו בבתי משפט אחרים בעולם, לפצות הורים וילדים על טעות באבחון רפואי בלי להגיע לטענה מרחיקת הלכת שבה בית המשפט העליון קובע שיש חיים שאינם ראויים לחיותם".
גם הקלות שבה מתבצעות הפלות סלקטיוויות בישראל מושפעת מהמסורת היהודית. "לפי היהדות, צובר העובר את מעמדו בהדרגה ובכל מקרה חיי האם קודמים לשלו. לעומת זאת לפי העמדה הקתולית, מתחילים ה'חיים' ברגע ההפריה. במאבק הזכויות, העובר ואמו הם שווי ערך. אם יש סכנה לחיי האם והעובר יכול לחיות, חייו יהיו שווים לשלה".
סיבה אחרת לגישה הישראלית היא ההתלהבות שבה אנו מאמצים כל חידוש טכנולוגי. ישראל היא "חברה חובבת טכנולוגיה בצורה חריגה ובלתי ביקורתית בעליל", כהגדרתה של השילוני-דולב. כל התפתחות מדעית נתפשת באופן אוטומטי כ"התקדמות" וכמעט שלא נשמעים קולות ביקורתיים. לעומת זאת באירופה התפתח שיח ביקורתי כלפי המדע והרפואה, ובגרמניה בפרט יש חוסר אמון חריף במדע - פעם היה זה הפחד מפצצת האטום, היום זה הפחד מהנדסה גנטית.
איך מתבטא ההבדל הזה ביחס לעוברים?
"במדינת ישראל כמעט אין זכויות לעוברים. לעומת זאת בגרמניה יש חוקי הגנה דרקוניים וקיצוניים. החוק הגרמני מגן על העובר מרגע ההפריה, ואוסר על הרבה טכנולוגיות פריון חדישות בגלל המעמד והזכות להגנה המוענקים לדבר הפצפון הזה. במדינת ישראל לא מתייחסים לעובר בשום אופן כאל 'חיים'. בכלל מדינת ישראל מאוד לא ביקורתית ביחס לטכנולוגיות פריון. טיפולי הפריה ממומנים בלי סוף, ללא מחשבה על המחיר לבריאות האשה, או לעתידו של הילד".
היעדר הדיון המוסרי בחברה הישראלית, היא אומרת, "זה הדבר שהוא חמור ועצוב בעיני ואומר דברים מאוד קשים על היחס שלנו לחריגים, לנכים. מצד שני אני גם לא חושבת שהייתי מאחלת לעצמי לחיות בחברה שבה צריך ללדת ילדים חולים כדי שהאומה תהיה מוסרית יותר. האם יש שביל ביניים? אין על זה תשובה פשוטה, אבל ההתחלה היא שיהיה איזשהו דיון מוסרי ושנדע איפה אנחנו עומדים. וכשבחורה הולכת לייעוץ אולי יהיו לה קצת יותר כלים. למשל, בגרמניה נהוג להפנות אמהות שהילד שלהן הוא, נניח, חירש לקבוצות תמיכה ולארגונים לילדים מהסוג הזה. יש אפשרות לבחירה יותר מושכלת. ובישראל זה לא כל כך קורה.
"אני לא באה מעמדה מוסרנית", היא מסכמת. "אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון. אבל זה שבישראל השימוש בבדיקות הריון עובר בלי שום שאלה מוסרית, זה מה שמטריד אותי. יש פה אמון טוטאלי במדע מחד ומאידך חוסר קבלה של מוגבלויות, נכויות, ותפישה שהם עול על החברה וצריך להרוג אותם לפני שהם נולדים. לפני כמה שנים צבי ינאי אמר בתוכנית 'פופוליטיקה': 'המדינה צריכה לחייב הפלות של ילדים עם תסמונת דאון'. אני רק התחלתי אז את הדוקטורט. הייתי בטוחה שהארץ תרעש. חשבתי שלפחות הורים לילדים נכים יגידו משהו. לא היה כלום. זה עבר כאילו לא היה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 09:58 |
|
| |
אמשלום
לא כל כך הבנתי את שני הצדדים, ולכן אבהיר את עמדתי, למרות שסבורני שכבר עשיתי זאת בעבר.
יש מצוה מהתורה להתפלל. ומצוה זו מכוונת נגד הפן האקזיסטנציאלי המהותי לאדם, שהינו החי המתפלל.
אין נוסח קבוע לתפילה, אך אפשר שהיא צריכה לכלול שלושה מרכיבים. הודאה, שבח, בקשה.
חז"ל תיקנו תפילת 18 ברכות (ואחר כך הוסיפו עליה את ברכת המינים, כידוע) כיון שלא כל אדם מוצא בקלות את הלשון להתפלל.
תפילת 18 עצמה מורכבת משלושה חלקים, הראשון "אבות", והשלישי מ"מודים" הם קבועים, אך הברכות האמצעיות יש בהן מקום לכל אחד להוסיף בקשות משלו. זה דין הגמרא (והמשנה ברורה ביקש למנוע זאת).
במשך הדורות התווספו נוסחאות שונות, עד שאפילו התחנון, שהוא אבי אבות הבקשה הפרטית, קיבל נוסח משלו ושינה את תפקידו לגמרי.
התחנון, לדעתי, הוא המקום שהשאירו חז"ל לכל אדם לנסח דברים פרטיים אל ה', כדי שלא יוכל להסתמך על נוסחאות שחיברו אחרים, אלא ימצא את ביטויו הפרטי המיוחד.
כיצד צריך אדם לנהוג למעשה?
יש חובה להתפלל את התפילות שתיקנו חכמים. כלומר תפילות 18 בנוסח שתיקנו חכמים, עם האפשרות להוסיף משלנו כאמור לעיל.
יש חובה להוסיף נוסח פרטי בכל תפילה, והוא התחנון.
כאשר אדם מבקש לדבר עם ה', בכל זמן ונסיבות אחרים, למשל לאחר הפלה, לא תמיד קל לו למצוא את הלשון המתאימה לכך. אין זה פסול בעיני שישתמש בלשונות שתוקנו בידי אחרים, אך לפחות שיעשה זאת מהמניע הנכון. כלומר, שייעזר בנוסח הזה אך ידע שאין בו קדושה מיוחדת, וזו בחירתו.
הרי בכל הדורות אומרים עם ישראל תהלים שמיוחסים לדוד המלך, ומוצאים טעם בכל מזמור לפי הצורך הפרטי של כל אחד ואחד.
ובוודאי שצריך להיזהר שלא לחשוב שהניסוח המילולי הוא עיקר, והניקוד עיקר, וכל אלו פועלים באופן תיאורגי-מגי, שזה בעיני קרוב לעבודה זרה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 07:58 |
|
| |
מיימוני,
כתבת: "אמנם איני תומך ברעיון של חיבור תפילות עבור אחרים..."
האם מחבר אתה תפילות עבור עצמך שחרית מנחה וערבית, או שמא הינך "משתמש" בתפילות שחיברו אחרים?
אני כמובן שותפה מלאה לרצונך שכל איש ואישה ימצאו מסילות משלהם אל א-להים, אבל שוחה אני ב(או שמא כנגד) זרם אחר, לא?!
(אני מתנצלת על הסטת הדיון, לא לכך כיוונתי בהבאת התפילה מלכתחילה, אבל אם אנחנו כבר כאן אז...)
תוקן על ידי - אמשלום - 23/06/2004 7:58:59
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 18:20 |
|
| |
שחרית,
בהחלט, כי כלל אינני מסוגל לשפוט בן אדם באשר הוא אדם מהיכן התחילה נקודת בחירתו ובכלל עד כמה חופשית בחירתו וכמה בחר את תוצאת שיפוטי השלילי נאישי. מאידך אי שפיטת עצם הנושא היא התחמקות מהאמת כאשר הינה כשמה - מוחלטת!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 18:17 |
|
| |
וטו
אני מצטרף להשגתה של אמשלום ולתיקון שלך.
רק מי שעברה הפלה או מי שליבו קרוב אצל מי שעברה הפלה יכול להעריך את הצער הגדול.
אמנם איני תומך ברעיון של חיבור תפילות עבור אחרים, וראוי שכל אחד ימצא את מסילתו הפרטית בשיחה עם האלקים, אך נוסח כזה בוודאי יקל על מי שרוצה לשפוך את ליבו/ה והמילים נעתקו ממנו/ה.
שחרית
אינני בא לשפוט שום אדם. אך אנו מאמינים, ויש טוענים שהם יודעים, מה ה' רוצה ושהוא גילה לנו זאת בתורתו. לפי תורה זו אנו מכריעים ואומרים מתי הפלה רצויה ומומלצת ומתי היא אסורה, למרות כל הכאב והצער - שאיננו יכולים לדעתו אלא כשמועה.
יתכן שהפוסקים בשאלה זו טועים, אך הם אמורים לכוון להבין את האמת שה' נתן לנו בכל הכלים שיש לנו, וביראת שמים.
יתכן שזה לא מספיק. אבל לא לכל הבעיות יש פתרון קל. ראי מה דינו של ממזר, שעליו נאמר - בגמרא - שהקב"ה צריך לפייסו, וכבר היה על זה דיון בפורום.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 18:06 |
|
| |
אם מקובל עליך שיש מקרים מוצדקים ויש מקרים לא מוצדקים, אולי יהיה מקובל בעיניך גם שלא לנו לשפוט אישה עד שנגיע למקומה (בתקווה שלעולם לא נגיע למצב כזה) ולהשאיר את השיפוט בידי זה שבידו כולנו מסורים ??
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 17:59 |
|
| |
שחרית,
כמובן שהתכוונתי על מקרים שאינה מוצדקת ולכן יאות המשל המפיונרי.
אמשלום,
תודה על העדכון!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 23:07 |
|
| |
ווטו,
כאשר מדובר בהפלה עצמונית (כך, אמשלום, לא הפלה טבעית), איני רואה סיבה למה לא לומר דבר תפילה.
הלוא מצאנו שיש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
לגבי הפלה מתוך בחירה, איני יודעת האם מאחורי הפרגוד שמעת שהדבר מנוגד לרצונו של זה שהתפילה מיועדת אליו.
עלי מקובל שהצור תמים פועלו, וכי במקרים שבהם הפלה היא מוצדקת, הדבר הוא לרצון נמען התפילות.
איני יודעת אם שביעות רצון נגרמת למי שאמר והיה העולם מכך שנערה שעוד לא מלאו לה י"ב שנים תביא לעולם צאצא שאותו הרתה כתוצאה מאונס של קרוב משפחה.
אמנם רוב מקרי ההפלה אינם כה מובהקים כמקרה שהובא לעיל, אבל אין החלטות קלות על ביצוע הפלה. ההשוואת תחינתה של אישה שנקלעה למצב שבו נאלצה להפיל לתפילת הרוצח המפיונרי אינה במקומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 17:03 |
|
| |
ווטו,
אני מצטערת שלא הבהרתי את הדברים: "הפלה מבחירה" (לענ"ד)נקראית כך, גם כאשר היא (הם!) עושים זאת אחרי שהבדיקות הוכיחו שהילד/ה יחלה בטאי זקס, והרב אישר זאת מבחינה הלכתית. "הפלה טבעית", הוא מצב, שמסיבה כלשהיא, ללא התערבות כירורגית, העובר מת ברחמה של האשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 16:03 |
|
| |
אמשלום,
מבלי לשפוט אדם ומצבו כאשר היא מבצעת הפלה מתוך בחירה, אך לומר תפילה כאשר הדבר נוגד את רצון מי שאליו מתפללים, אין זה מברך אלא מנאץ וכתיקון ברכה מיוחדת לאכילת חזיר וכד' [חוץ מברכת "מתיר אסורים"]. נצייר לעצמנו לו היה הסנדק המפיונרי ממלמל תפילה לפני ביצוע הרצח האלגנטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 14:35 |
|
| |
במסגרת הדיון ההלכתי בשאלת ההפלות, חשבתי כי ראוי להדגיש את הכאב והסבל שעוברים ההורים, כאשר הם נדרשים לשאלה באופן אישי.
בשנים האחרונות מתפתחת יצירה ליטורגית יהודית, שמטרתה לענות על הצרכים של נשים (וגברים), בתחומים שונים, בעיקר בתחום מעגל החיים המשפחתי, שעד זמננו, כמעט ולא היתה בהם "נגיעה" לסידור התפילה. רבות מבין מחברות הטקסים והתפילות הן נשים (אורתודוכסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות), ויצירותיהן מתפרסמות לעיתים גם ברחבי הרשת. (אתר מיוחד לעניין זה הוא - www.ritualwell.org(
בשיוטי שלי ברשת, מצאתי את התפילה הבאה, המיועדת להיאמר ע"י אשה שעברה הפלה (בין אם מבחירה, ובין אם באופן טבעי)
בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת-ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. חָנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד.
ביום _____ בשבת, ___ בחודש ______, שנת ______ לבריאת העולם, _____ בחודש _____ שנת _____ לספירה,
החזרתי לידיך הנאמנות את ניצן החיים, אשר הפקדת בי לזמן כה קצר.
עובר זה יכול היה להיות ילדי [בכורי], ואני אבלה ובוכיה על עזיבתו את גופי המגן לאחר _______ שבועות בלבד.
רציתי להיות לו לאם, לקיים בו את דבריך:
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ.
אך הוא לא יַגוּר בְּאָהָלִי עוֹלָמִים ולא יַחַסֶה בְּסֵתֶר כְּנָפַי.
אלהי, אתה יָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע, ואתה תִּשְׁמֹר חֹלֵל אַיָּלוֹת, אבל אותי לא שָׁמָרְתָ ועוּבָּרִי כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל, וַיִּבְרַח כַּצֵּל, וְלֹא יַעֲמוֹד וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי, בְּשָׂרִי עָלָי יִכְאָב וְנַפְשִׁי עָלָי תֶּאֱבָל.
מה שיכול היה להיות שמחה ואושר הפך לעצב ואובדן.
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנו.
ואני באבלי מקיימת דבריך: הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל-תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל-תִּדֹּם בַּת-עֵינֵךְ, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל-נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ.
ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל-תַּחֲנוּנַי, בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ-עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה. מַהֵר עֲנֵנִי ה' כָּלְתָה רוּחִי אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ-זוּ אֵלֵךְ כִּי-אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי. לְמַעַן-שִׁמְךָ ה' תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי.
בצער רב ובכאב גדול אני מקבלת את גזרתך בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיָּן הָאֱמֶת.
פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת, לַלְּבָנָה אָמַרְתָ שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, ולנו הבטחת שאנו עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ.
לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי-אַתָּה אֱלוֹהָי, רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר, וִיְקוּיָם בִּי הכתוב: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. אז יִמָּלֵא שְׂחֹק פִּי וּלְשׁוֹנִי רִנָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=358
שלא נדע צער ומכאוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 22:19 |
|
| |
אי אפשר לומר "טיי זקס" ותסמונת דאון בנשימה אחת. טיי זקס היא מחלה שהתינוק הלוקה בה צפוי לשלוש-ארבע שנות חיים של סבל. ללוקה בתסמונת דאון לא יהיו חיים קלים, אבל הוא יכול להאריך ימים, ולעיתים הפיגור שלו יהיה קל יחסית.
תוקן על ידי - זריחת_עץ - 17/06/2004 22:23:19
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 23:54 |
|
| |
כמה כיך לראות את העולם בשחור לבן. אני מכיר מקרוב זוג חרדי שיש להם ילד חולה טיי זקס. ישנם עדיין הרבה זוגות שלא עושים את הבדיקה מטעמים שונים (שמרנות, חוסר ידע, פזיזות ועוד...) כמו כן, מה יעשו כל אותם זוגות שהתחתנו לפני עשר שנים והם נשאים?
והאם תמליץ על זוג מאוהבים ללכת לבדיקה טרום נישואים? בדיקה שאולי תפריד ביניהם או תגרום להם לבטל את המצווה הראשונה?
|
|
|
|
|
