| נשלח ב-15/6/2004 14:28 |
 |
| |
למה חכמים לא למדו ענייני מידות ברצינות?
לא נשכח ממני שהרמב"ם עסק בדרך האמצע, ושחז"ל גם נתנו כמה אמרות בענייני מידות.
לא נשכח ממני שר' ישראל ניסה להחדיר לימוד מוסר.
אבל מה שברור, מה שנקרא "לומדס" חיובית, כוונתי זו היורדת לעומק העניין ולא נשארת בניסוח והגדרות שטחיות, זאת לא ראיתי עדיין במידות.
לא מצאתי הגדרה, לא לאהבה, לא לשנאה, לא לכעס ולא ליהירות או גאווה.
למה?
הן תכלית האדם המוסרי, יותר מאשר לצאת ידי חובת התורה, הוא לצאת ידי חובת הדרך ארץ שקדמה לתורה. מתי יהיה לנו "רבינו חיים הלוי" על מידות, אולי לא יהיה?
למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 13:19 |
|
| |
הריא"ז בקונטרס הראיות לפרק חלק, טוען שעניני אמונות ודעות אינם תופסים מקום חשוב אצל חז"ל, וראיתו מהאריכות הגדולה בדיני מוקצה, לעומת אי האזכור של 'דיני' הגשמה. האם ניתן להחיל את טיעונו של הריא"ז גם על שלמות המידות?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 09:16 |
|
| |
אראל
מה שכתבת, מבחינתי היא לא התשובה אלא השאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 08:23 |
|
| |
"נראה שאי-אפשר לצאת ידי חובה בענין חובות הלב, רק אם יסדר ספר לעצמו בלימודים הדרושים לו בזה, בין הפרטיים ואפי' הכוללים ג"כ יותר יבין ע"י מה שיחדש בהם מרוחו, ומי שהוא כבר באופן זה של הדעת, שיכול להעריך מערכה שכלית בעצמו, אי-אפשר לו לבוא אל השלמות אם לא יעבוד בשכלו בזה" (הראי"ה קוק, מוסר אביך: )
פרק ג בספר זה עוסק קצת בהגדרות של מידות, אולם לא בצורה מסודרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 07:32 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | הוקפץ עקב שאלה שעלתה לי ונידונה כבר באשכול זה:
האם בחז"ל ניתן למצוא מושג דומה לתיקון המידות? האם ניתן למצוא סדר חינוכי בסגנון המוסר? אני מכיר את הברייתא של ר' פנחס בן יאיר, אבל האם זו באמת המשמעות שם? האם הם סברו, כפי שרואים בתקופת הראשונים, שקיימת מערכת של מידות, שהיא או תשתית למצוות, או להיפך, תכליתן שלמצוות.
|
|
לא נכנס לישיבה מי שלא תוכו כברו, מספיק לדעתי אבל יש הרבה מאוד מוסר מידות בחז"ל שהם ממש מצדם עקרי תורה, למשל מי זוכה לתורה וכו' מי לא זוכה לתשובה עשרים וארבע וכו'
כל ספר שערי תשובה בנויה על חז"לים, ביקורת חז"ל על משה רבינו על כעס שמשכחת את התורה,
יש אלפי דוגמאות בחז"ל לגבי מידות, זה לא חידוש של הראשונים או הפילוסופים בוודאי לא מי המוסרניקים החדשים במאות האחרונות,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2011 21:02 |
|
| |
הוקפץ עקב שאלה שעלתה לי ונידונה כבר באשכול זה:
האם בחז"ל ניתן למצוא מושג דומה לתיקון המידות? האם ניתן למצוא סדר חינוכי בסגנון המוסר? אני מכיר את הברייתא של ר' פנחס בן יאיר, אבל האם זו באמת המשמעות שם? האם הם סברו, כפי שרואים בתקופת הראשונים, שקיימת מערכת של מידות, שהיא או תשתית למצוות, או להיפך, תכליתן שלמצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 16:07 |
|
| |
סוח"ב,
שבירת הכעס היא היא הרחבת ההיגיון, שאל"כ הרי רק תשמש השבירה אך למידה אחרת כמו הגאוה. רק הרחבת ההיגיון [אם המילולי ואם התת-מילולי], תאפשר המסת הכעס בצורה הראויה.
הסיפור שהבאת [כמו עוד סיפורים וידוע זה של החתול המלצר] מבטא שיש מרחק בין עיסוק אינטלקטואלי "וידעת" עד להפנמת ציורו החי הנוטל את הבחירה להתנגד למסקנות ההיגיון "והשבות". אך חלק זה הוא מכלל שימוש תלמידי חכמים ולא כלימוד מילולי שאך הוא האפשרי במתכונת וירטואלית!
[כבר הובאו דברי הרג"נ ז"ל שבעצם אין מחלוקת בין המצדדים שהתכלית להשכיל לבין המצדדים שהיא לציית, כי הציות הטהור והאמיתי הוא הבא מתוך הפנמת החכמה -למשל שאין לכעוס- עד כדי החדרתה "בכל עצמותיי" המתבטאת ביישומה הטבעי.]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 15:44 |
|
| |
סיפור מעניין, ולאחריו אגיב לענייננו.
ראש כולל חשוב שתורה וגדולה התאחדו על שולחנו, טבעו ספינותיו בים ורכושו שכולו היה מושקע בהם, צלל לבלתי שוב. התספקו תלמידיו ובני משפחתו האיך יביאו את הדבר לידיעתו, חשבו וחשבו וכך עשו.
אחד התלמידים ניגש לרבו - ראש הכולל, ושאלו לפירוש האמרה "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". ענהו ראש הכולל באריכות, והתלמיד שב למקומו. לאחר מספר דקות שב אותו תלמיד, "בכל זאת" אמר "לא הבנתי". האריך ראש הכולל יותר, והתלמיד שב למקומו. ושוב חלילה התלמיד בא וראש הכולל בכל פעם שהתלמיד שב מאריך בהסברים ובמשלים ובכל הגיון מסביר את הדבר, שצריך האדם לשמוח עם כל מה שקורהו. כבש התלמיד את עיניו לארץ ואמר לו "רבי, אתה יכול לשמוח". התעלף ראש הכולל.........
התלמוד והרעיון סביב המידות חשובים הם, אולם עיקר וכל עבודת המידות היא "ברובד הנמוך" כך קראת לזה, "שבירת המידות".
איני מדוע נאמר כי שבירת המידות היא הרובד הנמוך, אדרבה ואדרבה, הרובד הגבוהה ביותר הוא שאדם שולט בעצמו וברוחו, ברגעים בו הוא עומד בנסיון המידה עליה הוא עובד.
אין ספק העיון סביב כל מידה חשוב הוא, אולם התוצאה היא הקובעת כאן, "שבירת המידות" עד כדי כך שהאדם לא יכעס, אולם זה בא מתוך שבירת הכעס ולא הרחבת ההגיון.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 15:27 |
|
| |
מבחן
ברכות על המינוי למנהל משנה
נקווה שכעת תהיה עדנה לאסכולה הפסיכולוגית
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 15:00 |
|
| |
יוני 
סוחר
אם תבין שכעס בא מטעות בחישוב, גם תטען שלא חשוב להבין מה הטעות?
והאמת שזה כך!
בהזדמנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 14:31 |
|
| |
אבל,הרב דסלר,מצא לנחוץ להאמין ב"חכמה בגויים",והעתיק,תוך שינויים קלים,מספרו של דייל קארנג'י-ראה מכתב מאליהו ד',עמ'244[העירני תתקדש]
אגב,מהר"ד יפה המשגיח מכפ"ח,שמעתי,שהרב דסלר המליץ לעיין בספר אחר של הנ"ל-"אל דאגה".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 14:17 |
|
| |
סוחר
כתבת - יתכן שניתן למצא הגדרות בהבנת הרעיון, מהו כעס ממה הוא נגזר ומדוע הוא כה חמור, אולם למעשה צריך פשוט להתאפק ולא לכעוס
מה שכתבת הוא הרובד הנמוך בעניני מידות, ומתאים לדוגלים בשיטת "שבירת המידות"
הדרגות הגבוהות יותר הוא להגיע למצב שבו אינך כלל כועס ולזה צריך האדם
או אמונה גבוהה שבגללה רואה את כל הקורה איתו מגזירת שמים וכו'
או תובנה עמוקה בנפש האדם שיעזור לו להבין {למשל} שהמעשה שחבירו עשה נגדו נובע מצרכים וחסכים אצלו ולכן אין סיבה לכעוס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 13:57 |
|
| |
ההסבר הוא פשוט עד למאד.
להבדיל ממידות, כאשר האדם לומד תורה, תמיד ישנה הבנה מזווית ראיה שונה על העניין הנלמד, כל חלקיק של הבנה יכול לשנות את פניה של הסוגיא הנלמדת. הסוגיות גם במדה והמדובר במצוות ובעניינים שאינם קשורים למעשה, אבל תאורטית השינוי הוא למעשה. נשמע קצת סותר, אבל כלמדנים וודאי תמצאו את ההבדל שבין הלכה למעשה (ציצית תפילין שבת וכו') לבין הלכה שהיא תאורטית מעשית (קרבנות, או בחו"ל מצוות הקשורות בארץ).
גם בהבנות הגמרא שאינם ממש למעשה, האתגר שעומד בפני הלמדן הוא למצא נפקא מינה ל"למעשה".
לעומת זאת במידות, שאדם יעדן את מידותיו אין נפקה מינה בלמעשה. יתכן שניתן למצא הגדרות בהבנת הרעיון, מהו כעס ממה הוא נגזר ומדוע הוא כה חמור, אולם למעשה צריך פשוט להתאפק ולא לכעוס. כל הבנה שהיא לא תשנה כלום בלמעשה, לכן לא נמצא את התורע'ס הגדולים סביב המידות, אלא מוסר וחיזוק לעבודת המידות.
קראתי פעם את ספרו של "דייל קרנגי" כיצד תרכוש ידידים והשפעה, לאחר שקראתי את הפרק הראשון לקחתי בידי עפרון, וסימנתי כל פרק משפט אחד שחז"ל אמרו באבות, ובמקום לכתוב מאה ואחת מילים, כתבו זאת בצורה מופשטת מובנת קצרה וקליטה.
לדוגמא: הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, קרנגי מקדיש לזה מאות מילים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 12:39 |
|
| |
קשה להאמין כך על החזון איש, הוא ידע לומר איני יודע, ולא היה צריך להצדיק את אי הידיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 12:33 |
|
| |
שמעתי פעם בשם החזו"א שככל שמעמיקים להבין ולהגדיר את הנפש לעומקה ככה מתגברת התסבוכת בנפש
אני לא זוכר כרגע מקורות להתנגדות רבנים לפסיכולוגיה (מעבר לפסיכולוגיה החינוכית שהיא שטחית יותר)
אבל מקובל לומר שהחסידות קמה היות והיהדות היתה קרה והלכתית מדי לטעמם, ובחסידות יש כידוע הרבה פסיכולוגיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 12:26 |
|
| |
דברים שקיבלתי מ"איקה"
נדמה לי שכבר הערתי על כך בהרבה מהאשכולות
אם תעיין בהגדרת הרמב"ם בחלק המתעורר בשמונה פרקים, תמצא הגדרה מדויקת ביותר לתכונות חסרות או יתרות שבנפש האדם.
מתוך הגדרתו למתעורר, הוא מציין תכונות והיפוכן. כשהוא מקדים הסבר לפעולות "בחירת דבר אחד או התרחק ממנו והוא מתחיל "והכעס והרצון" (הפחד והגבורה, אכזריות ורחמנות והאהבה והשנאה –
הכעס מבטא לדעתי את אי הסכמתו של האדם לדבר מה, או בלשון אחר האדם כועס מפני שאינו רוצה בדבר המסויים בגינו הוא כועס,,,זה שורש הכעס, ממנו נובעת גם עומק הגאווה בין היתר,
הרצון המוזכר ברשימת התכונות, הוא במובן "היפוכו של הכעס" , כלומר "התפייסות", "ירידה מן הכעס" מה שנקרא "להתרצות"
ותגובתי:
תודה תודה
אבל אני מחפש הגדרה למידה עצמה, למשל כמו כעס = התקוממות, לחץ = ההילחצות בין תמונה ריאלית לדמיונית, וכו.
ותגובתה:
אי הסכמה מעוררת התקוממות
ה"בריחה מהדבר"
התנועתיות היא מה שמיחד את הרצון, עצם העובדה שאדם יכול לנוע מהדבר שאינו רוצה בו.
זו בכל אופן הגדרתו של הרמב"ם, והוא מציינו במפורש.
|
|
|
|
|
