| נשלח ב-16/6/2004 13:10 |
 |
| |
ספרים עם תובנות פסיכולוגיות עמוקות
ישנם אנשים שבשבילם הדרך הטובה ביותר להעמיק בנפש הם על ידי שילוב תובנות פסיכולגיות בתוך סיפור
בזמן האחרון עלה פעמים רבות בפורום הענין של פסיכולוגיה ותורת הנפש
בעקבות כך ראיתי לנכון לערוך רשימה של ספרים/רומאנים שבהם יש שילוב מוצלח של סיפור טוב עם תובנות מעמיקות
(חלק מהספרים קראתי לפני שנים).
***רשימה***
הנזיר וגולדמנד - מערכת יחסים בין חברים האחד אנליטי וסגפן והשני אומן ונהנתן
אינטמיות של חניף קוריישי - אדם שמחפש חופש ושקט
זרים קרובים של ג.מייד - מערכות יחסים בין זוגות בעלי אופי שונה ומוקצן
סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז - תובנות ממבט של ילד על חייהם של דור המיסדים במדינה
ציפורים מתות בסתר - חייו ולבטיו של כומר עם בני משפחה לא ממושמעת
ישנם עוד רבים אתם מוזמנים להמשיך את הרשימה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 16:33 |
|
| |
מצד אחד יש ספר חובה בתחום
מצד שני הוא מאד קשה להשגה. זהו אולי הספר בהא הידיעה בתחום הפסיכו' שנכתב על ידי בר סמכא, אלא שהוא יותר מאמרים לציבור מאשר פסיכו' 'טכנית מקצועית'.
הספר הוא מהיחידים העוסקים בגישה ההומניסטית על פי גישתו של ק. רוג'רס, גישה מאד 'יהודית' שעם מות נציגה בארץ, המחבר ז"ל -כמעט ואין לה יותר אחיזה בשדה.
מדובר על הספר 'מעיין מתגבר ושמו אדם' של פרופ' ר' יעקב יהושע פרנקל ז"ל, צאצא לרעבעס, ראש החוג לפסיכ' בבר אילן. דמות יקרה שאש חסידית דלקה בנשמתה - וחבל על דאבדין.
מי שישיג את הספר יווכח בדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 23:13 |
|
| |
 מצורף קובץ
אלברט איינשטיין וידידים ג.ר.
אינשטיין וקולגות
הדמויות מופיעות כשרק פלג גופן העליון גלוי. אצל שתי הדמויות התחתונות רואים ידיים, ואילו אצל שלושת העליונים גם את זה לא רואים. עם זאת מעניין להיווכח כי הדמויות אינן קפואות או נעדרות הבעה. יחסית למדענים ישנן אמוציות לא מעטות בחלל האויר.
התחושה היא של קבוצה, כולם יחסית קרובים ועומדים בנינוחות של אנשים שחשים נוח זה במחיצת זה. התחושה היא של היכרות דלת מתחים. אך כאמור, ההבעה שעל פניהם מבדלת כל אחד מהם לתוך עולם משל עצמו. הקשר והזיקה ביניהם, אינה מוגדשת, אך עולמם הפנימי מוקרן על פניהם.
ונתחיל במזוקן העומד בצד שמאל, הוא שונה מעט מן היתר, דמותו סמכותית משהו, חליפתו פחות כהה ויחד עם אלומת האור שנחה עליו הוא נראה קצת כמו סנטה קלאוס, שביקר אצל הספר. דמותו פטרונית, משקיפה בסלחנות על מה שקורה לבני התמותה. הטיפוס לידו הוא מעין ניגוד מושלם, נמוך עליז, הבעת של חיוך קונדסי על פניו. ולידו איינשטיין, הבעה נוגה של רצינות מהולה בסבל מעודן משוכה על פניו. כל האחרים (למעט הסב המעודן היושב) מתייחסים למה שקורה ויוצרים קשר עין עם המצלמה, רק איינשטיין שלנו שקוע לו בעולם משל עצמו. פיסית הוא גם מרוחק מעט מן השניים שלידו, והוא מעט מחוץ למסגרת התמונה. לא שייך, לא מתבלט, לא מתייחס גם לאחרים.
וכאן אנו מגיעים לשני התחתונים. אין ספק כי הקשיש היושב בצד ימין של התמונה הוא מעין דמות מרכזית, ראשית הוא יושב יחסית במרכז התמונה, ושנית רוב הנוכחים מפנים קלות חלק מגופם כלפיו, כך נראה שהוא משמש מעין ציר, או דמות אב ליתר. תחושה זו מתעצמת כתוצאה מעניבת הפרפר וזאת לעומת העניבות הרגילות של היתר. על פניו הבעה של טוב לב מעודן, ועיניו העמוקות והצלולות משקיפות על מרחקים לא נגמרים. הוא נראה כאיש חזון, שמנותק מעט מכאן ועכשיו. הוא ואיינשטיין הם היחידים שמתנקים כמעט לגמרי מן הסיטואציה העכשווית; איינשטיין מתנתק פנימה, בעוד שהסב הדור הפנים מתנתק אל המרחקים בהם הוא צופה. ידיו משולבות באצבעות רפויות על בירכו, מה שמחזק את הרושם של אדם שלא יוצר קשר עם הסביבה; מוחו במקום אחר (עיניים), ונפשו שלוה בתוך עצמה ( אצבעות).
וכאן אנו מגיעים לדמות המפתיעה, אם לא המשונה הישובה לצידו. ראשית כל כולו מכוון כלפי הקשיש שלצידו, מה שמראה שהאיש חשוב לו והוא מפיק ממנו יחס מאוד חזק. עם זאת הבעת פניו משונה ביותר ומהווה מעין מזיגה של נוכלות וערמומיות יחד עם נחישות. הערמומיות באה לביטוי בעקמומיות של פיו ובמבט הצידי של עיניו. והנחישות באה לביטוי באגרוף של ידו הימנית שמופנה כלפי הקשיש שלידו.
דמות מלאת סתירות, מן הסתם לא דמות נעימה במיוחד. ועם זאת, הוא לא אדם שמסתיר דברים במיוחד, הכל גלוי ומוחצן ולעיני המצלמה.
סך הכל חמש דמויות, די מנותקות זו מזו, הציר המרכזי שלהן הוא הסב הישוב בצד ימין של התמונה. כולם רגועים דיים וחסרי מתחים דיים, כדי לאפשר לרגשותיהם ולעולמם הפנימי לשחק על פניהם בצורה די חופשית
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2004 23:48 |
|
| |
בעניין סופרים 'חוזרים בשאלה', יש להוסיף לרשימה את דב אלבוים. ככל הידוע לי הואה הוציא עד עתה שני ספרים, הראשון מביניהם 'זמן אלול' הוא הטוב שבהם לטעמי. לא מדובר בספר מריר אלא בחויה אותנטית של בחור ישיבה קטנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2004 02:38 |
|
| |
עוד הערה:
גם הספר של אוספנסקי אמנם עוסק בחיפוש, אולם גם הוא בהקשרים מיסטיים-פילוסופיים-מטםפיסיים, ולא תובנות פסיכולוגיות במובן המקובל.
הבדל בין שני הספרים הוא שפירסיג אמנם יכול להיקרא ספרות, אולם אוספנסקי הוא ספר לימוד תיאורטי. על כן להכניסו לרשימה דומה עליי כהכנסת ספר של פרויד, או אדלר, לרשימת ספרות עם תובנות פסיכולוגיות.
כפי הזכור לי 'פגישות עם אנשים מיוחדים', שנכתב ע"י גורדייף עצמו, קרוב יותר להגדרות של 'ספרות' וגם 'תובנות פסיכולוגיות'.
קושיא חזקה עליי: ראיתי פעם סרט (מגוחך למדיי, שלא היה בו מאומה פרט לאווירה עם צלילי מדבר וגמלים) 'חיפוש אחר המופלא'. אם כן, הם כנראה חשבו שיש שם עלילה, ולכן כנראה שזוהי ספרות. אני מחכה לסרט רב המכר 'ביקורת התבונה הטהורה' (או: עלילות עמנואל איש קניגסברג).
וצלע"ג  
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2004 23:17 |
|
| |
1. לענ"ד הספר של פירסיג אינו עוסק בפסיכולוגיה אלא בפילוסופיה. ישנו שם חיפוש פנימי, אולם מטרתו היא בירור מושגים וגישות.
2. כעת קראתי 'תעתועי מורגן', של אן טיילר. ספר נפלא, ויש בו כמה תיאורים מרתקים ומדהימים של דמות שקשה להחליט האם היא טרגית או קומית. לשיפוטכם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2004 21:57 |
|
| |
מומלץ החיפוש אחר המופלא.של אוספנסקי .על חייו אצל גורדיף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2004 11:06 |
|
| |
אם אפשר להוסיף גם ספרי חול:
ספריו של ארוין יאלום, פסיכולוג יהודי אמריקאי. ובעיקר את ספרו "כשניטשה בכה". שאר הספרים שלו קצת פחות טובים.
גם הספר המפורסם "זן ואמנות אחזקת האופנוע" של רוברט פירסיג, הוא בהחלט ספר חשוב. הספר השני שלו "ליילה" הוא קצת שונה אבל מוסיף המון נופך.
הייתי מאוד ממליץ על הספר "A Separate Peace" - John Knowls.
"מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים".
הספרים של ד"ר מיכה אנקורי:
מרומי רקיעים ותחתיות שאול
וזה היער אין לו סוף
הלב והמעיין
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2004 14:14 |
|
| |
רב צעיר
טוב מאוחר מאף פעם. אכן שמעתי בראיון מפורש מפיו.
-------------------------------
"חיי שלמה מימון" של שלמה מימון.
למרות כמה אי דיוקים בעיתים, ספר חשוב על תקופת ראשית החסידות.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2004 12:07 |
|
| |
נשלח בטעות פעמיים
תוקן על ידי - רמ_במזל - 07/09/2004 12:12:13
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2004 12:06 |
|
| |
א. ספריו של יעקב וסרמן, אך בעיקר הטרילוגיה:
1. פרשת מאוריציוס,
2. אטצל אנדרגסט,
3. הווייתו השלישית של יוסף קירקהובן.
ב. למבינים, עולה על כולנה ש"י עגנון, כפי שציין בצדק רב"צ.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2004 15:48 |
|
| |
לאור ההתענינות בנושא של חוזרים בשאלה כעת בפורום, אולי כדאי לערוך רשימה של ספרים שכתבו חוזרים בשאלה על חייהם שלהם וסביבתם.
רשימה לפי מחברים
חיים גארדה
יצחק בשביס זינגר
יהודית רותם
משה לאופר
ישראל סגל
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 09:41 |
|
| |
קלעמר
לעיל ציטטת את דברי בשביס זינגר בנוגע ל'מסילת ישרים'. האם אתה בטוח שהוא זה שאמר זאת בראיון ? למיטב זכרוני זוהי שורה שמופיעה בספר 'החוזר בתשובה' שם הגיבור אומר זאת. [אם כי כמובן ייתכן שאין סתירה והוא פשוט שם בפיו של הגיבור את מילותיו הוא]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 07:16 |
|
| |
מה חשוב בספר?
שיהנה אותי!
|
|
|
|
|
