| נשלח ב-16/6/2004 19:00 |
 |
| |
קיום הלכות המבוססת על ידע מדעי מוטעה
בעקבות דיון שנהלתי עם קעלעמר בתיבה האישית, שלחתי לו את ההודעה דלהלן, והוא הסכים שאפרסמה בפורום לזיכוי הרבים:
קעלעמר
כעת אני מבין מהי שאלתך. אתה שואל כיצד אדם שומר תורה ומצוות צריך לנהוג הלכה למעשה כאשר מתברר לו שהידע המדעי של חז"ל, עליהם הם התבססו כאשר הם פסקו הלכות - היה מוטעה. ובכן זהו אכן נושא שדורש אשכול ודיון נרחב, ולכן אציין רק כמה נקודות עקריות בקצרה:
לא תמיד ברור שאכן ההלכה הייתה מבוססת על הידע המדעי. לא, כמובן שאינני מתכוון לכך שלחז"ל היו כביכול "טעמים נסתרים על פי הקבלה" (*), אלא כוונתי היא שלפעמים ייתכן וההסבר המדעי הוא רק הסבר פורמלי, או שמדובר על סברה של דורות מאוחרים יותר.
לדוגמה, במקרה הקלאסי של הכינים שכביכול אינן פרות ורבות. הרי מקור ההלכה הוא בברייתא, ושם יש מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. בברייתא עצמה לא מבואר כלל הטעם של האוסרים ושל המתירים. רק כ200 שנים יותר מאוחר באים האמוראים ומבארים את הטעם. כך שלמעשה בתור חוקר אין זה מסתבר בעיני שאכן האמוראים ידעו את הטעם של הברייתא, אלא ייתכן בהחלט ומדובר על השערה בלבד של האמוראים, ואין שום ראיה לכך שאכן התנאים סבור כמותם.
יתר על כן, בירושלמי ישנו טעם אחר לחלוטין להלכה זו. כך שקשה מאוד לומר שלאמוראים בתלמוד הבבלי הייתה מסורת אמיתית לטעם ההיתר. כאמור, מסתבר יותר לומר שמדובר על סברה של האמוראים.
לגבי הטעם האמיתי של המתירים [בית הלל], נראה לי שהואיל ובתקופה הקדומה הלכות שבת ובעיקר דיני ל"ט מלאכות לא היו מוגדרות באופן מוחלט (**), לפיכך ייתכן והתנאים לא ראו בהריגת בעל חי קטן ככינה דבר שנכלל בגדר של "מלאכה" ולכן הם הרשו לעצמם לפסוק להלכה שאין זה נחשב כחילול שבת. רק בדורות מאוחרים יותר, בהם ההלכה עברה תהליך של סטאנדרטיזציה (***), האמוראים נאלצו לתרץ את ההיתר של הריגת כינה באופן שיתאם להלכה כפי שהם עצמם הכירו אותה.
ברם, ברור שלא בכל מקרה ניתן לומר כך. כלומר שלכל הלכה שחז"ל פסקו היו טעמים לא-פורמליים. בהחלט סביר לומר שברוב ההלכות אכן הפסיקה הייתה מבוססת על ידע מדעי מוטעה. בהרבה מקרים הפוסקים עצמם מתמודדים עם כך, וזאת על ידי הטענה של "שינוי הטבעים" (****).
אין זה רלוונטי לדיון שלנו האם אכן מדובר על "שינוי בטבע" או שחז"ל פשוט טעו [את דעתי האישית אתה כבר מכיר], העיקר הוא שכעת ההלכה מבוססת על הידע המדעי ה"אמיתי", כלומר של ימינו. כל למשל במקרה של הכינה ישנם פוסקים, כגון הרב עובדיה, שאומרים שאכן יש להחמיר ולאסור את הדבר.
לגבי אותם מקרים בהם הפוסקים מסרבים לשנות את ההלכה, אזי קיימת האפשרות לסמוך על דעת הפוסקים [כגון בעל 'ספר החינוך] שסבורים שיש ללכת אחרי בית דין גם כאשר יודעים שהם טועים. הדבר אמנם שנוי במחלוקת ראשונים, אולם ישנה בהחלט סברה חזקה מאוד לצדד כדעת הסוברים כך, שהרי אם לא כן אזי כל מוסד ההלכה יתמוטט.
כמובן שאני מסכים לכך שלכתחילה על ההלכה להתחשב בידע המדעי האקטואלי, אולם כאשר בדיעבד הדבר לא נעשה, יש לקיים את ההלכה כדי לשמור על הסדר הטוב.
---
(*) שהרי הקבלה כידוע התפתחה בשלב הרבה יותר מאוחר בהיסטוריה, ואכמ"ל.
(**) ראה בספרו של י"ד גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, הפרק שדן בהתפתחות ל"ט מלאכות.
(***) ראה בספרו הנ"ל של גילת, בפרק הדן בנושא הסטנדרטיזציה של ההלכה [וכן לגבי השיעורים בהלכה].
(****) ראה בהרחבה בספרו של הרב נריה גוטל "השתנות הטבעים בהלכה" בו הוא מביא מקרים רבים מאוד בהם הפוסקים שינו את ההלכה לפי הידע המדעי של זמנם.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 16/06/2004 19:04:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2018 14:51 |
|
| |
עוד בנושא הידע היום מול ההלכה באשכול "קיצור תולדות החרדיות".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2018 13:42 |
|
| |
האיסורים של החז'א בשנות ה50 המדינה הצעירה סבלה מחוסר חמור במזון ובעיקר בשר.- הועלתה הצעה ליבא בקר מהודו עם כל הסממנים הכשרים הדרושים בשם זבו' . החז'א אסר כי אין לנו מסורה על השחיטה. בליטא לא הכירו את הזבו מספרים כי הרב אייזיק הרצוג תלש את שערותיו מרוב תיסכול..
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2018 12:30 |
|
| |
מואדיב
פחי יצחק (למפורנטי) אוסר בכינה. איני יודע האם גם יקל
ידוע גם החוז"א לגבי טריפות שהשתנו הטבעיים ואנו פוסקים לפי מה שהיה ב "2000 של תורה". איני חושב שאדם שלא האמין באבולוציה יכול לומר זאת ולדעתי כוונתו שמה שפסקו אז - פסקו ואת מי מעניינת המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2018 11:43 |
|
| |
רש'י מסביר זאת יפה במס' ביצה. כוחה של התירה עדיף. כי לאסור אין כל בעיה אומרים אסור ואין צורך לנמק. אבל להתיר- להקל- צריכים הסבר מפורט מדויק ומעמיק להיות מוכן לכל אלו שיעטו על הקולא הזו. מי צריך את הכאב ראש הזה להקל? שיגידו עליו שהוא רפורמי ח'ו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2018 11:12 |
|
| |
.
אם כבר הדיון שב, אני רוצה לחדד משהו:
שאלת סמכותם של חכמים בקביעת ההלכה.
ניקח כדוגמא, שוב, את שאלת הכינים.
האם כאשר הותרה הריגתן בשבת, והותרה עם הנימוק בצד, כאשר מתברר שהנימוק בטל, יתבטל ההיתר, או שמא קביעתם של חכמים היא-היא שקובעת?
ואם כינים זה קל, משום שתמיד נוכל להחמיר היום ולאסור הריגת כינים בשבת - וכפי שיטתו של הרב קאפח זצ"ל, מה נעשה לגבי קולא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2018 17:25 |
|
| |
רב צעיר היה אחד מחכמינו הגדולים וחבל שנעלם ולא הותיר אחריו כתובת מייל לקשר. אם הוא שומע או רואה, אשמח אם יכתוב אלי לכתובת המפורסמת שלי
אשר לנושא של האשכול, הוא חשוב ביותר. וכפי שציינו מואדיב ואחרים, באיזו מידה תלויה הלכה בעובדה ובבירור עובדה.
ומה עושים כאשר נשתנו העובדות? ומה עושים כאשר הידע השתנה?
האם מערכת משפטית או הלכתית יכולה לשאת שינויים רבים מדי בלי לאבד אמון? ולאידך גיסא (צד שני) האם מערכת יכולה לשרוד בלי להתחשב בתגליות?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2018 11:28 |
|
| |
כי אין דבר כזה. העניין עם הכינים מתורץ כבר, שמדובר בסוג אחר של כינים . ואדרבא, האם המידע לא מכיר היום בתופעת כינים וחרקים כגון הרימות הנולדים מעיפוש?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 08:06 |
|
| |
הרב הירש מתעלם כמעט (לא לגמרי כי מזכיר את הגמ' בפסחים, הנוגעת להלכה) מהבעיה מרכזית שהינה הוראה להלכה ע"פ מידע שהיוםן יודוע שהוא טעת מציאותית
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2012 22:41 |
|
| |
| קעלעמר כתב: |  | | עכבר שהוא חציו אדמה תסכים איתי
שלא היתה זו הלכה קדומה אלא חדשה שבאה על שולחן הנשאל,
ואני יכול לצייר לי דוקא סיטוציה דומה בזמננו
הרב בודק את השואל אתה בטוח שיש כזה דבר? במו עיניך ראית?
לא יענה, כולם חושבים כך וגם היה כתוב בעיתונים,
לטעמי הרב (לפחות אילו שאני מכיר) היה אומר כך: קודם כל נחמיר על עצמינו מספק .שנית נשלח שליח (הרב דונר פנוי!)
שיבדוק את הענין וכו'
שלך
|
|
ר' שמשון רפאל הירש, אגרת לר' פנחס ווכסלר, סיון-תמוז תרל"ו (נדפס על ידי דר. מרדכי ברויאר בהמעין, 1976); ז"ל
ועוד כתב מכתנ"י, איך לנהוג עם התלמידים כשימצאו בדברי חז"ל דברים שאינם מסכימים עם חכמות החיצוניות הנהוגות בזמנינו, וכמדומה לי שמכתנ"י [התכוון] עם חכמות הטבעיות בפרט, אשר עלו בזמנינו עשר מעלות בסולם הידיעה בערכם לדורות הקדומים. ואם זה כונת מכתנ"י יש לפנינו דרך סלולה להציל רגלי התלמידים מאבני נגף, והיא לענ"ד דרך האמת. חדא, שלא למנוע התלמידים מהכנס בחדרי המדעים האלה, אדרבא, ללמדם דרכי לימודים האלה בדרך מספיק ומחכים, משום שרק ההמון שאינם יודעים ומבינים דרכי החכמות האלה מאמינים לכל הדברים אשר בהם מתפארים בני דורנו, כאילו נעשה דור דעה דור הזה, וכל טבע הדברים בשמים ובארץ נגלה לחכמי הזמן ומרום גבהות שיאם משפילים לראות על כל דורות עולם שהיו לפניהם. אכן היודע ומבין דרך הלמודים האלה הוא יודע ומבין שודאי התפארת הגדולה לחכמי הזמן בדברים הרבה המנוסים בנסיון והאמיתים במדה ומשקל ומנין, אשר נגלו לחוקרי הזמן והיו מכוסים לדורות שלפנינו. אכן כל השערות והבנינים אשר יבנו על יסוד ההקדמות האלה רובם אינם כי אם השערות מסופקות מאוד וכל יום ויום מוליד השערה אחרת, ומה שהיום ישבחו ויפארו כאלו היא האמת אשר אין לסור ממנה, כעת למחר הוא מסופק וניכר ביטולו, וכולן שונות זו מזו ואין להם יסוד נכון להשען עליהם. וכן יש דברים בספרי אומות קדמונים, אשר זה חמשים או מאה שנים כדברי שחוק ושקר נדמו לחכמי הדור, והיום הגיעו להבין כי קצת אמת נמצא בהם, ויש דברי חכמה שהיו ידועים לדורות הישנים ונאבדו מידיעת אחרונים. אם כן, אם נמצאו דברים בספרי הקדמונים המתנגד[ים] להשערות חכמי זמנינו, אין לגזור במהרה שהם שקר ועם אלה האמת היא וודאי.
אכן מה שנראה לענ"ד ההנהגה הראשית שצריך כל לומד דברי חז"ל לשית נגד עיניו הוא זה: חכמי דת האלקי' ומקבלי ומוסרי ומורי תורותיו חוקיו מצותיו ומשפטיו היו חז"ל, ולא חכמי הטבע, וההנדסה והתכונה והרפואה ביחוד, רק לפי הצריך להם לידיעת ושמירת ועשית התורה, ולא מצינו שנמסרו להם ידיעות האלה מסיני. וכמו היום הזה, כל מי שאין אחת מידיעות האלה אומנותו ביחוד, למשל בעל דת ודין לענין כולם, והמהנדס לענין טבע הדומם והצומח והחי והמבדבר, וכן התוכן, ומה גם אפי' חכם טבע הדומם לענין הצומח וכו', חכם טבע הצומח לענין השאר, כל אחד ואחד אין לבקש ממנו להיות חוקר האמת ויודע בדרישת נפשו אלא בשדה אומנותו ביחוד, וכל שאר המדעים די לו ותפארת למו אם ידע את אשר מורים חכמי המדעים בענינים האלה ונתקבל לאמת בזמנו ובדורו. ולא זה בלבד אלא אפי' במה שהוא אומנות חכם וחכם, אי אפשר לו וגם לא יבוקש ממנו שידע הכול ע"י חקירתו ונסיונו בעצמו, אלא רוב ידיעותיו נשענין על חקירת אחרים, ואם הם שגגו אין לתלות אשם בו, ודי לו ושבח ותפארת אם יש באמתחת חכמתו ל אשר מוסכם לאמת בזמנו ובמקומו ודורו, ואין חסרון כלל לגודל חכמתו אם בדור אחר ימצאו במקצת דבריו אשר האמין וקבל על הגדת וחקירת אחרים היו נשענים על קנה רצוץ. כן חז"ל בדברים וענינים האלה. גדוליהם ידעו כל החכמות והמדעים כפי אשר מוסכם היה בזמניהם לאמת, ועמדו בזה בשוה על במתי החכמה והמדע עם כל שאר גדולי החכמים באו"ה אשר חכמתם והגדתם נתקבלו למפורסמות בדורותם.
הגע בעצמך, אם למשל חכם כחכם הומבאלד היה בזמנם, אף הלך למרחקי הארץ לדרוש ולחקור על טבע הבריות, והיה מספר בתשובתו שנמצאו במדינה רחוקה מעבר לים דמות אדם הצומח מן הארץ, או נמצאו עכברים אשר נתהוו מעפר ועדין נראים עכברים חצים חי וחצים עודם עפר וכיוצא, ונתקבלו דברים אלה בקרב העולם לאמת, הנבקש מחז"ל שלא ידברו בחכמת התורה על דברים אלה, מה משפט בריות כאלה לענין או"ה וטומאה וטהרה, אם לא שמו לדרך פעמיהם ללכת למרחקים ולדרוש אם אמת שנמצא בריות כזה כפי המפורסם בעולם? ואם כפי ראות עינינו היום דברים האלה בדויים נחשבים, וכי הקולר תלוי בחז"ל אשר בזמניהם היה זה במוסכמות אצל חכמי הטבע? וכן היה באמת, דברים אלה נמצאו בספרי פליניוס, אשר חי בזמן החורבן ברומי ואסף וקבץ לתוך ספרי טבע הדברים אשר חבר כל אשר היה מפורסם ומקובל בזמנו בחכמת הטבע. וכל מי שקורא בב"ק באגדה: שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים, ימלא שחוק פיהו, ובפליניוס נמצאו דברים אלה מלה במלה, וז"ל: אומרים ששדרה של אדם לאחר שנים קצובים נתהפך לנחש, אלא שחז"ל נשתמשו בו לתלות בו דבר מוסר. וכן לענ"ד ברור, כל דבר המתמיה כזה שנמצא בדברי חז"ל כשנחקור ונדרוש נצמא שהיה כבר מפורסם ומקובל לאמת בקרב חכמים בזמנים הללו. ומצינו שחז"ל בעצמם ובכבודם שמו חכמת או"ה בדברים הטבעיים שוה בשוה עם חכמתם, ובשאלתם עם מי האמת בענין מה שנחלקו חכמי או"ה עם חכמתם לא סמכו על קבלה שהיתה בידם אלא על סברא. ולא עוד, אלא שנתנו כבוד לדעת חכמי או"ה לאמר שנראה דבריהם מדברינו, כמו בהלוך החמה ביום ובלילה בפ' מי שהיה בפסחים, שחכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי או"ה אומרים: ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, ואמר רבי: ונראה דבריהן מדברינו. וזה לענ"ד הוכחה ברורה למה שאמרנו. עכ"ל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2012 14:42 |
|
| |
אחוז גבוה מההלכות בטעות יסודן. נחקקו לשעתן הטעות הראשונה היתה שאי אפשר לבטלם,
טיני חושב שה' הוא שנתן את המסגרת הזו לנו לטעות לסבול ולהשתעשע.יש לי דעה חיובית על ה'. אני לא חושד בו .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2012 14:07 |
|
| |
רוב הכותבים כאן יצאו מההנחה שיש (גם בפרטי ההלכות) אמת הלכתית, כוונת התורה משמים ולכן שאל קעלמער, בצדק, שכפי הנראה אחוז גבוה מההלכה הנקוטה בידנו הינה טעות. אבל אם אין אמת כזו וה' נתן מסגרת ש"ישחקו" בתוכה הבעיה שהרוב טעות אינה מתעוררת
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2012 12:42 |
|
| |
דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה. ואידך פירושה הוא, זיל גמור."
הפרוש הנכון של המאמר הזה, הוא בפיסוקו הנכון.
דעלך סני לחברך -לא תעביד! זו היא כל התורה כולה. ואידך פירושה הוא, זיל גמור."
אמר לו הלל אם אתה רוצה לדעת מה היא הקנה מידה למעשיך, אם הם טובים או רעים, מה שאתה רואה שחבריך עושה וזה לא מוצא חן בעייניך, אל תעשה את זה.
וכפי שמקס גילה כאן ברבים, מה שהיה ידוע, לכל אדם יש את התובנה של בצלם אלוקים- ואת כל אדם ה', חנן ו חונן דעת.
עד שבאים אנשים ומבלבלים לו את הערכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2012 23:48 |
|
| |
העברה מהאשכול הנעול שהצליח לשעמם את עצכח דווקא ברגע שהובאו דבריו המעניינים של רם 28 :
"הדיבורים על ״הנאה זמנית״ לעומת ״הנאה נצחית״ מיועדים לילדים ולעמי ארצות. האדם הבוגר והמחונך מבין שערך המעשים איננו בהנאה שאתה מקבל בתור שכר, ולא בסבל שאתה מקבל בתור עונש, אלא בהנאה ובסבל שבמעשים עצמם, כלומר בעשיית הדברים הנכונים או באי עשייתם.
כך זה גם בתורת המוסר של אריסטו. אריסטו הבחין בין סגנון החיים הנמוכים המכוון לטובות חיצוניות (הנאה, כבוד), ובין סגנון החיים הגבוהים שתכליתו היא בעצמו, לעשות את המעשים הנכונים. והוא זיהה, כמוך, את החיים הגבוהים עם החיים על פי השכל. החיים התבוניים. האדם שחי על פי השכל, כתב אריסטו, חי חיים ״אלוקיים״. כוונתו הייתה שבכך האדם מידמה לאלוקים (במידת האפשר). אין לזה קשר לעונש או לשכר חיצוניים.
שכר מצווה, מצווה. ושכר עבירה, עבירה.
דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה. ואידך פירושה הוא, זיל גמור."
כך כתב רם 28
ועל כך שאלתי את רם:
אולי תדגים מה זה נקרא לחיות לפי השכל?
הרי למשל לפי השכל לא כדאי לתרום לזולת(ונעזוב את שלח לחמך על פני המים).אנשים תורמים על פי הרגש ולא השכל.
2. מה עם רוב בני האדם (ההמון)שלא נחנו בתבונה אבל הם סבורים בטעות שיש להם תבונה -אתה משווה את אריסטו אליהם?הרי הם בודאי יכשלו עם התבונה שלהם שאינה תבונה אלא טפשות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 17:57 |
|
| |
מואדיב
כבר מזמן עסקתי בנושא זה, כלומר כיצד על ההלכה להתמודד עם גילויים של טעות מדעית בפסיקה של חז"ל. לפי הבנתי יש כמה גישות לנושא זה:
1. חז"ל צדקו, ואילו המדענים של ימינו טועים ומטעים(כויפרים!). ולכן אין לשנות את ההלכה.
2. חז"ל לא טעו בהלכה, אלא הם רק נתנו טעם פורמלי לפסיקה שלהם על פי הידע של אז. אולם למעשה הייתה לפסיקה טעם נסתר אחר. ולפיכך אין לשנות את ההלכה.
3. חז"ל לא טעו, אלא מה שהם אמרו היה אמת בזמנם, אלא שה"טבע" השתנה מאז. לפיכך יש לשנות את ההלכה.
4. חז"ל אכן טעו, הידע המדעי של זמנם לא היה שלם, ולכן יש לשנות את ההלכה.
גישה מס' 4 בדרך כלל אינה שכיחה בעולם ההלכה, אלא רק גישות 1 - 3. הבעיה היא שמעולם לא נתקלתי בפוסק שנוקט גישה אחת עקיבה. ברור שיש סתירה בין הגישות, שהרי אם נוקטים בגישות מס' 1 ו 3, משמעו של דבר הוא שהפסיקה של חז"ל אכן הייתה מבוססת על ידע מדעי; ואילו לפי גישה מס' 2 חז"ל לא הסתמכו על הידע המדעי של זמנם בפסיקה. רק הגר"א הוא עקיב בשיטתו (מס' 2) אולם, לצערי הרב, אינני מאמין בגישה זו.
אישית אני נבוך מאוד כיצד יש לנהוג, ולכן אני בוחר בברירת מחדל של בעל ספר החינוך. [ולמרבה האירוניה מדובר על פוסק אנונימי שאת שמו אין אנו יודעים]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 17:49 |
|
| |
מואדיב,
בכונה לא השתמשתי בדוגמת כינים,משתי סיבות
א) בגלל טיעונך.
ב)כי זה היה משבץ אותי ל"דעת אמת" (לא שזה יעזור לי הרבה )
ולגוף הענין אתה מודה בצדק שיש משמעות קריטית כלשונך לעובדות,
מדוע עלי להניח שזה לא המציאות בכנים,
(בכלל רמזתי על כך לעיל, הרי התורה ניתנה והתלבשה על העובדות,
נאמר לא תבשל גדי בחלב אימו הרי ברור לכל שצריך לצאת לשדה לשאול את הרועה מהו גדי ואת החלבן מהו חלב,
לשבת בבית ולומר גדי זה כל חיה שמקפצת על שתים ונוחתת על ארבע, זה לא רציני. ובכונה נקטתי דוגמא שלא מופיעה בחז"ל כדי להמחיש את הבעיה בפשטותה.)
נכון שבכינים נתנו הסברים אחרים כפי שכתב רב צעיר,
אבל בבבלי משמע שזו הסיבה וזה לא כי חכמים חפשו צידוק להלכה ישנה, שהרי גם אם לא היתה הלכה קדומה ניתן להסיק שמכיון שאין הכינים תולדה רגילה של הורים אלא מן הזיעה,
אינם חיים ומותר יהיה להורגם בשבת,
וכך כל התורה כולה בנויה,עכבר שהוא חציו אדמה תסכים איתי
שלא היתה זו הלכה קדומה אלא חדשה שבאה על שולחן הנשאל,
ואני יכול לצייר לי דוקא סיטוציה דומה בזמננו
הרב בודק את השואל אתה בטוח שיש כזה דבר? במו עיניך ראית?
לא יענה, כולם חושבים כך וגם היה כתוב בעיתונים,
לטעמי הרב (לפחות אילו שאני מכיר) היה אומר כך: קודם כל נחמיר על עצמינו מספק .שנית נשלח שליח (הרב דונר פנוי!)
שיבדוק את הענין וכו'
שלך
|
|
|
|
|
|
