מהן הנסיבות המצדיקות ביטול/עיכוב שידוך?

הערת אגב - צריך להיות כלל פשוט: מי שנושא בסיכון הוא המחליט ולא כל מיני נשמות טובות ה"יועצות" ובעצם לוחצות

נכון. יש דוגמאות הפוכות.

אבל התופעה הזאת, של התלבטויות קשות מאוד בתקופת האירוסין, אין בה כדי לשקף את מציאות החיים האמיתית של אחרי החתונה.

הוי אומר, יכול להיות שהאירוסין הוא זמן מאושר והנישואין יהיו סיוט, וכן להפך. 

וזו בעצם הסיבה שאמרו להתחתן בכל מקרה.

ירוחםשמ - הציניות אינה במקומה לטעמי, כל מי שעובר מערכת של שידוכים יודע עד כמה הדברים מכוונים משמים , עד כמה אין כללי התנהגות רציונלים, ולכן החיבור בין נשמות שעושה הקב"ה זה ההגדרה המדויקת גם לאנשי רציונליזם טהור.

מואדיב - כמדומה שלא הבנת את הנקודה, הענין הוא שההתלבטויות בין ארוסין לחתונה אינם משקפות מציאות אמיתית, הכרתי הרבה אנשים, ואני לא מגזים, שסבלו מאוד בתקופה הזאת ובתור זוגות נשואים הם מאושרים מאוד, בכיות שעה לפני החופה ולבטים קשים בין שני בני הזוג, גם בפגישה האחרונה ולאחריה, אינם סיפורים נדירים, הדיו יכלה והם לא יכלו.

על כן, כאשר קבעו את החתונה בכל מקרה גם כשהזוג לא רוצה, ממילא הסבל והלבטים יורדים באופן משמעותי, וממילא ניתן לזוג הזדמנות שניה, אמיתית ומציאותית יותר, לבנות את היחסים ביניהם באופן נכון ומאושר.

זה לא שהפכת בתולה לגרושה שאסורה לכהן, אלא הפכת מבוטלת שידוך עזובה ומושפלת לאישה נשואה ומאושרת.  מנסיון. 

ותתנו לו לבורא עולם לעשות את העבודה ולחבר בין הנשמות

אל תסמכו רק עליו- אתם צריכים לעזור לו הרבה, בלי העזרה שלכם הוא לא יצליח.

"יש כאלה שכאשר צאצאיהם באים בקשר שידוכין הם מפרסמים שהם התארסו, ענין זה נובע מעם הארצות

מיימוני

<את ודאי צודקת, וזה מה שבאתי לומר בראשית דברי, למנוע בילבול בין שני השימושים השונים של המילה "אירוסין", איני יודע אם החומרה היתרה שנקשרה לשידוכים היא בגלל שטעו בדין וחשבו שהאירוסין של היום הם מעין אירוסי הגמרא. אמנם אין זה מסתבר לי. זו טעות שקשה לטעות בה>.

מלקוטי שיחות ש"פ תצא תשל"ט:

"יש כאלה שכאשר צאצאיהם באים בקשר שידוכין הם מפרסמים שהם התארסו, ענין זה נובע מעם הארצות, שכן באירוסין הם נעשים איש ואשה לכל הדברים, ובכללם לדיני נפשות, משא"כ כאן נקבע בין הצדדים הסכם ותנאים-כפי שמקובל לומר בישראל-שאמנם יש בו מחוייבות מסויימות כפי המפורט בהם, אבל לא מעבר לזה. השימוש במושג "אירוסין" אף עלול, במקרים מיוחדים, ליצור טעות אצל יהודים הרחוקים לעת עתה מענייני תומ"צ, כאילו מדובר בקשר של אירוסין ממש, לפי משמעותו האמיתית...".
 
ותמיהני, כיצד יהודים הרחוקים מענייני תומ"צ, ושאינם יודעים על המושג אירוסין בהלכה, וכל שהם יודעים הוא, שמשמעותה של "התארסו"  היא שבני הזוג החליטו להנשא, יחשבו שבאירוסין הם נעשים איש ואשה לכל הדברים, ובכללם לדיני נפשות?

אריסה- 
בשביל למנוע מצבים כאלה, כמו שאת עוברת, (ע"פ הנתונים שהצגת , שהוא לא מסביר למה הוא ביטל) לכן קיים המנגנון הזה בחברה החרדית של איסור לבטל שידוך, ולא מבחינה הלכתית אלא כאקסיומה חברתית, עד כדי שהאדמו"ר מגור אומר שעדיף להתחתן ולהתגרש מאשר לבטל.

הסיבה לכך, לעניות דעתי, משום שההתלבטויות שצעירים וצעירות חרדים עוברים בזמן האירוסין הם קשות מאוד, וברובא דרובא של המקרים הם אינם אמתיות ואינם משקפות את המציאות של חיים כזוג נשוי, ולולי המסגרת המחייבת של איסור ביטול שידוך אזי לא שבקת חיים לכל חתונה. 

המדד למוצלחות המערכת החברתית החרדית בתחום הזה הוא האושר של זוגות נשואים, וכמדומני שבזה אין לנו במה להתבייש.

ואגב הדיון על גברים ונשים מטריף אותי- למה בחורה לא אמורה לדעת (בשלב מתקדם של השידוך) שהבחור עבר משבר נפשי? בלי לידה זה לא חוזר? למה בחורה חייבת לספר ובחור לא? שניהם חייבים לספר כי זה נוגע לעתיד. ואם יש התאמה ואהבה השידוך יקום למרות הסיפור. דיכאון אחרי לידה קורה לאחוז גבוה מאוד של נשים בלי קשר לעברן. ובנשים חרדיות- זה יכול לקרות בלידה שמינית, אחרי שכל הלידות לא גרמו דיכאון. אין קשר בין זה ובין עניינים שצריך לספר עליהם בשידוך, כמו משבר נפשי בגיל ההתבגרות. גם כך הבחורים מסתירים יותר בעיות ובנות יותר מספרות, למה להחריף את הבעיה?