ד

לשון הפסקי תשובות, בסימן ר"צ אות א: "וללמוד למבחן או להכין שיעור לשבת לצורך ימות החול, מותר, ואין בזה משום 'הכנה', כיוון שבעצם הלימוד יש לו תועלת גם בשבת. וכן כל דבר שאין בעשייתו משום טירחה, וגם רגילים לעשותו מבלי לחשוב שמרוויח שאין צריך לעשות פעולה זו בחול, או (-כעת מביא אופן היתר נוסף-), באופן שאם לא יעשהו עכשיו לא יוכל שוב לעשותו בימות החול ויבוא לידי הפסד, מותר לעשותו בשבת גם אם התועלת מעשייתו הוא לימות החול. כגון, להחזיר הטלית לביתו אחר התפילה, או להכניס שיירי מאכל למקרר או לתא ההקפאה, וכן היוצא מביתו בשבת, מותר לקחת את מפתח הבית למוצ"ש או אפודה ללבוש במוצ"ש כשיהיה בדרך (במקום שיש עירוב), וכל כיוצא בזה. ויזהר בכל אלו שלא יאמר שעושה זאת לצורך ימות החול" (וכן עיין במשנה ברורה בסימן רצ ס"ק ד', שלא יישן אדם בשבת ויאמר "נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במוצ"ש").

וכן כתב בסימן שז אות א: "ולכן מותר גם להכין שיעורי קודש ליום חול, או להכין הקריאה בתורה לימות החול, וכן להכין קריאת המגילה לימות החול, כיוון שידיעתו ותועלתו כבר מעכשיו".