היבטים פסיכולוגיים של הגלישה באינטרנט

האינטרנט גורם סיפוק רב לגולשים, ששואבים נחת מכך שדעתם האישית מתנוססת שחור על גבי פורום, ואנשים מתייחסים אל דעתם ואף מנתחים אותה.

האינטרנט גם מספק תעסוקה מעניינת לשעות הפנאי. לכל אחד תחומי התעניינות שונים והוא יכול למצוא כל חומר רלוונטי לתחביביו ולעיסוקיו הייחודיים.

עד כאן הכול פשוט.

אבל יש משהו מאוד לא פשוט בעובדה שאנו כבני אדם היננו סקרנים לא קטנים ורוצים לדעת גם דברים שמסבכים אותנו כהוגן נפשית ורוחנית. אנו גם תאוותנים לא קטנים ויש מישהו בסתר ליבנו שהיה רוצה לראות או לפחות לדעת איך אחרים מבצעים את הדברים שאנו לא מעיזים לעשות.

"אילו הצעירים היו יודעים..."

פתגם חכם אומר: "אילו הצעירים היו יודעים – אילו המבוגרים היו יכולים". במילים אחרות: מזל שהצעיר לא מכיר את הרוע בכל היקפו, ומזל שהזקן לא יכול להשתמש בידע הרב שלו על הרוע. אחרת היה העולם חרב.

מעצבי דעת קהל חרדית–אותנטית בונים אפוא הרבה מאוד על סינון מידע כאשר את איכות הסינון קובע כל אחד מהם בהתאם להשקפת עולמו.

השקפת העולם החרדית קבעה טאבו'אים על כמה נושאים, כמו על עבירות שהצניעות יפה להן, משום שהן "מדבקים" פשוטו כמשמעו. דוגמה לכך היא שיעור ההתאבדויות. כשידוע בציבור מתאבד, עושים זאת עוד רבים וטובים שהאיש מהווה דוגמה בשבילם.

אנו יצורים חקייניים, ומחפשים תמיד רעיונות איך להנעים את החיים שלנו. השילוב בין שתי התכונות הללו מוליד בהכרח התעניינות אובססיבית ב-איך אחרים מתמודדים עם הדברים שאנו מתמודדים עימם.

העדר מחסום הבושה

באינטרנט אנו יכולים להביע דילמות מהסוג הזה ולמצוא אנשים שמתמודדים איתן בצורות שונות ומשונות. תמיד נמצא את אלה שראויים לדעתנו לחיקוי, או שמתחשק לנו מאוד לחקות אותם גם אם אנו יודעים שזה לא ממש מוסרי.

בפורומים הרבים אנו פוגשים במגוון אנשים שהמכנה המשותף לכולם הוא העדר מחסום הבושה, כי אף אחד לא מכיר את אף אחד וכל אחד יכולים להתבטא כפי ש"בא לו". איש אינו חייב דין וחשבון לאחר, והוא יכול לגלות את כל הרוע שבקרבו מבלי למצמץ.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בזלזול בכל הקדוש והיקר, זה יכול לבוא לידי ביטוי בבדיחות לא צנועות; וזה יכול להתבטא בעוד המון ואריאציות שמפעפעות כארס בלב גולשים רבים מספור.

הבורא ברא מחסום עכבות טבעית לכל אדם שנקרא בושה, שלא מרשה לאנשים לבטא את הרע שבקרבם. האינטרנט הסיר את המנגנון החשוב הזה. כמה מסוכן הדבר!

"מתקני עולם"

הנושא של לשון הרע, אפשר לומר בבטחה, הותר כמעט לגמרי, אף בפורומים חרדיים. זה בא על פי רוב במסווה של "תיקון העולם" או בהתחזות ל"כלב שמירה" של הפוליטיקאים, העסקנים, הרבנים וכל מי שלא מוצא חן בעיני הכותב.

אך למעשה, האנשים הללו "קוברים" במחי מקלדת את כל אותם פוליטיקאים, עסקנים ורבנים, שהם כידוע בני אדם, עם רגשות, משפחה וכולי.

כך נפרצו גם יתר הגדרות החיוניות לקיומה של חברה מתוקנת. אין דין ואין דיין. מותר לצחוק על כל דבר ולבטל בליצנות אחת חינוך של שנים אצל הגולשים הצעירים בפרט, ואצל הגולשים המבוגרים – לא הרבה פחות.

תשפוכת זולה

אנו לא כל כך חזקים שהמוח שלנו לא יקלוט שמץ מכל התשפוכת הזולה שנשפכת על ידי כותבים חסרי אחריות ומצפון. אדרבה, אנו נמשכים יותר לדעות חריגות, בבחינת "שאני מינות דמשכי".

נותרה ברירה אחת, והיא: שהמנהלים יהיו הרבה יותר רגישים לנכתב בפורום שלהם, על ידי הפעלת פיקוח גדול שבעתיים.

אך כל זה עדיין אינו מונע את הסכנה העצומה האחרת - גלישה לאתרים מסוכנים הרבה יותר. גם אם הפורום יפוקח במאת האחוזים ולא ייכתב בו שום דבר שאינו מוסרי – מי יערוב לנו שיום אחד לא נלך עוד צעד אחד קדימה, וביום האחר עוד צעד קדימה, עד שנמצא את עצמנו בשאול?

הלא כך קורה לחלק גדול מהגולשים. ידיעה קטנה שמצונזרת צנזר היטב מתוך אתר אחר, מובילה אותם היישר אל המקור, ומשם - הלאה והלאה.

החשש הזה הינו קונקרטי ביותר לנוכח הסיפורים הרבים שמגיעים לאוזנינו יום-יום על פלוני שסר מן הדרך בגלל האינטרנט ועל פלוני שבעט בכל עברו בגלל התכתבות עם מישהו דרך האינטרנט.

מיהו פרימיטיבי?

אינני מצפה מגולשים שמביאים את המידעים הגרועים האלה, שיבינו מה לא טוב בכך, משום שהם איבדו כבר מזמן את הרגישות ולא מבינים בכלל את הנזק שהם מסבים לכלל ישראל.

בשבילם אני בטח נשמע כמו איזה פרימיטיבי מהמאה הקודמת, אבל מהמנהלים של האתרים החרדיים אני כן מצפה, שיבינו כי בידם כלי מסוכן ביותר שנוח לו שלא נברא משנברא, ועכשיו שנברא יפשפשו היטב בקרביו ויבצעו בו רוויזיה יסודית שתרחיק כל אלמנט בלתי רצוי מהפורומים שלהם.

על המנהלים לאמץ רגישות גדולה הרבה יותר לתכנים לא ראויים. כולי האי ואולי.