גיליון טהור עינים

www.dirshu.co.il/wp-content/uploads/2026/06/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%98%D7%94%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%94%D7%A7-%D7%A1%D7%98.pdf

www.dirshu.co.il/%d7%98%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a7-%d7%aa%d7%a9%d7%a4%d7%95-%d7%9c%d7%a9%d7%94%d7%a7-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a1/

נא לא לעיין בגליון בשעת התפילה וקריאת התורה בסייעתא דשמיא שנה ו'|גליון ס"ט | לשון קודש | תמוז תשפ"ו לקיץ קל, צלול טהור 1 ת ה'זומער הגיע! ע עומדים אנו כבר עם שתי הרגליים בתוך ימי הקיץ החמים, כאשר בד בבד עם קרני השמש, צצים להם גם הנסיונות בשווקים וברחובות אשר מצרים את צעדינו בכל שעל ופסיעה. בפי חסידי קמאי הייתה שגורה האמרה ש'זומער' ]=קיץ באידיש[ נוטריקון 'זו מר', הוי אומר, זו עת של נסיונות קשים ומרים המקיפים מכל עבר, ִ קב של התחזקות כדי להישאר ונדרש יותר ִמ נאמן לרבוש"ע במלחמה המתמשכת הזו. יחד עם זאת אנו יודעים את מה שהצדיקים היו כסדר נוהגים לומר, שחדשי הקיץ הם גם חדשי הזדמנות, וצריך להתייחס אליהם כאל הזדמנות לקיים מצוות רבות לאין שיעור. אלו הם זמנים שאפשר לגרום בהם נחת רוח עצום להשי"ת! דהיינו, כל הנסיונות הללו לא נוצרו כדי להכשיל אותנו חלילה. אדרבה, הם ניתנו לנו כמפתח לאוצרות לא יסולאו בפז שאפשר להשיג על ידי כל התגברות קטנה, ללא סוף ושיעור. הרי שהזמן גרמא להמשיך כעת בסדרה המיוחדת 'קיץ כהלכתו', שכמה מחלקיה כבר הופיעו בעבר. סדרה יקרת ערך של דברי חיזוק מיוחדים, טללי תחיה לימי הקיץ הלוהטים, שגם משמשת כבמה למכתבים ומסרים נלבבים מאת הקוראים, שנשאם לבם לשתף את הציבור בדברי חיזוק מחממי לב, עצות ורעיונות מעשיים מתוך נסיונם. כולם כאחד מלמדים כיצד לקבץ את היהלומים אשר מתגלגלים על הקרקע, וכיצד לנצל את הנסיונות כדי להתרומם דרכם, ולעלות על 'נס' במדריגות ובמעלות של קרבת ה'. הבה נישא תחינה לפני אדון כל, שבזכות הרצון וההשתדלות שלנו להיזהר ולהישמר בקדושה, נזכה כולנו לעבור את הקיץ בשלום בלי פגע ומכשול ברוחניות ובגשמיות. והשי"ת ישמור צאתנו ובואינו לחיים ולשלום! תפילה מאת הגה''צ רבי יעקב מאיר שעכטער שליט''א נמסר במיוחד למפעל טהור עינים כדי לפרסמו בקרב עם סגולה - קיץ תשפ''ב ְ הּּו ּא ּו ᦙְׁש ְ ִכִ יְנְֵּת ּ ֵ ּה, ְלְ ᦙֵׁשֵ ם ִי ּ ִ חּוד ּ קּוְדְ ᦙָׁשָ א ְּב ְ ִרִ יְך ִּב ִ ְדְ ִח ִ יל ּּו ּ ּוְְרִח ִ ימּּו, ִה ִ ְנְִנִי ְְמַַכֵּוֵ ן ִּב ᦙ ִ ְׁש ְ ִמִ יַַרת ֵעֵ יַנַי ּּוַַמֲֲח ᦙַַׁש ְְבִּת ִ י ְלְ ַַקֵּיֵ ם ִמִ ְְצַַות ּּבֹֹוְְרִא ִ י ᦙֶׁש ִ ֶ ִּצָָּוִנִי ִל ᦙְ ִ ְׁש ֹֹמר ֹא ָָתֻֻתר ּּו ֶֶאת ֵעֵ יַנ ּ ַי ּוַַמֲֲח ᦙַַׁש ְְבִּת ִ י, ְְּכ ֹמֹו ᦙֶֶׁשֶֶּנֱֱאַַמר ְְוֹל ַַאֲֲחֵר ֵ י ְלְ ַַב ְְבֶכֶ ם ְְוַַאֲֲחֵר ֵ י ֵעֵ יֵנֵיֶכֶ ם, ַַלֲֲע ׂׂשֹֹות ַַנַַחת ְ ᦙְ ְׁש ֹמֹו. ר ּּוַחַ ְלְ ַַה ּּבֹֹוֵר ֵ א ִִי ְְתָָּבֵר ֵ ְך ִִר ֹּבֹּונֹֹו ᦙֶׁשֶ ל עֹֹוָלָ ם חּוּס ְְוַחַ מֹֹול ָעָ ַלַ י ְוְ ַזַ ֵᦙֵּכִנִי ְְלַַקֵᦙֵּדׁשׁ ְְו ִִל ᦙְׁש ְ מֹֹור ֶאֶ ת ᦙַּת ᦙְּכ ְ לּוּת ֲאֲ ס ּוָּר ָ ה ְְוַַתַַעְְזֵֵרִנִי ַַלֲעֲ ֹצֹם ֶאֶ ת ֵעֵ יַנַי ֵעֵ יַנַי ִִמ ᦙָּכָ ל ְְר ִִאᦙָּיָה ְְו ִִה ְְסַ ָ ְְל ᦙַַׁשֵּבᦙֵ ר ֶאֶ ת ִִי ְְצִר ִ י ָָהָר ָ ע ֵֵמְְר ֹאֹות ᦙְְּבָר ָ ע, ְְוֵתֵ ן ִלִ י ᦙֹּכַּחַ ּוְּגְ ב ּוָּר ָ ה ֵֵמ ִִא ᦙְּת ְ ָך ᦙַּתֲֲאָָוִת ִ י ְְוֹלֹא ָאָ תּוּר ַַאַחַ ר ֵעֵ יַנַי ְְוִִיְה ְ יּוּ ֵעֵ יַנַי ᦙִִּבְְר ׁשּׁוִּת ִ י ְְו ִִל ְְכ ᦙֹּבֹׁשׁ ֶאֶ ת ַ ָ ᦙְּכ ְ מֹֹו ᦙᦙֶֶּׁשִִצִוִ יָתָ נּוּ ᦙֶֶׁש ᦙֹּלֹא ְְלַַהִּבᦙִ יט ַעַ ל ׁשּׁוּם ָᦙָּדָבָ ר ᦙֶֶׁש ᦙֹּלֹא ִᦙִּכְְר ֹצֹוְנְָך ָ , ְְוֹלֹא ָתָ תּוּרּוּ ַַאֲֲחֵר ֵ י ְְלַַב ְְבֶכֶ ם ְְוַַאֲֲחֵר ֵ י ֵעֵ יֵנֵיֶכֶ ם. ְּבᦙְ תֹֹוָָרֶתֶ ָך ָ ְְלַבַ ד ֵעֵ יַנַי ָ ָָנ ָֹשֹאִת ִ י ֶאֶ ת ֵעֵ יַנַי ּוְּלְ ָך ָָאִב ִ י ָאָ ב ָָהַַרֲֲחָמָ ן, ֵֵאֶלֶ יָך ᦙְּתָָחֵᦙֵּנִנִי ּוְּת ְּוְּתַַרֵחֵ ם ָעָ ַלַ י ְְו ִִת ְְהֶיֶה ᦙְְּבֶֶעְְזִר ִ י ְְוַַת ᦙִּצ ִ יֵֵלִנִי ᦙְּת ְ לּוּיֹֹות ּוְּמ ְּוְּמַַיֲחֲ לֹֹות, ᦙֶֶׁש ְ ᦙָּתִמ ִ יד ᦙִִּב ᦙְְׁשִמ ִ יָר ָ ה ֶֶעְלְ יֹֹוָנָה ִִמ ᦙָּכָ ל ִמ ִ יֵנֵי ᦙְְּפַגַ ם ְְו ִִת ᦙְְׁש ֹֹמר ֶאֶ ת ֵעֵ יַנַי ָ ָָהְְראּוּת, ᦙֶֶׁש ᦙֹּלֹא ָאָ בֹֹוא ִלִ יֵד ֵ י ִִנ ᦙָּסָ יֹֹון ְᦙְּכָלָ ל ְְוֹלֹא ֶאֶ ְְפ ᦙַּגַ ע ᦙְְּב ׁשּׁוּם ְְר ִִאᦙָּיָה ֲאֲ ס ּוָּר ָ ה ַחַ ס ְְו ᦙָׁשָ לֹֹום ְלְ עֹֹוָלָ ם ֲֲאִפ ִ ילּוּ ᦙְְּבׁשֹׁוֹׁשֹׁוֵגֵ ג ּוְּב ְּוְּב ֹֹאֶנֶס, ᦙְּכ ְ מֹֹו ᦙֶֶׁשָָאַמַ ר ְ ָעָ ָלָ יו ַַה ᦙᦙָּׁשָ לֹֹום ַַהֲֲעֵבֵ ר ֵעֵ יַנַי ֵֵמְְר ֹאֹות ᦙָָׁשְְוא, ַַוֲֲא ִִפ ּלּּוּ ִא ִ ם ָᦙָּדִוִ ד ַַה ᦙֶֶּמֶֶלְך ְ ֹאֹו ᦙִִּב ᦙְְׁשָאָ ר ְמ ְ קֹֹומֹֹות ᦙֶׁשֶ ֶאֶ ְר ְ ֶאֶ ה ֶֶיֱֱאַר ַ ע ַחַ ס ְְו ᦙָׁשָ לֹֹום ᦙְְּבֶֶל ְְכ ᦙִּת ִ י ᦙַַּבֶᦙֶּדֶֶרְך ָ ָָהַַרִּבᦙִ ים, ᦙֶֶׁש ᦙֹּלֹא ַַי ᦙִּגִ יַעַ ְְלַַד ְְע ᦙִּת ִ י ᦙְְּבֵעֵ יַנַי ַמַ ה ᦙֶׁשֶ ֶאֶ ְר ְ ֶאֶ ה, ַַע ᦙֵׂשֵ ה ᦙְְּבַַרֲֲחֶמֶ יָך ָ ּוֹּמ ֹּוֹּמִח ִ י ִִמᦙֶּזֶה ׁשּׁוּם ַצַ ד ִִהְר ְ הּוּר ָר ָ ע ְᦙְּכָלָ ל ח''ו, ְְוֹלֹא ְְיַַב ְְלֵּבᦙֵ ל ֶאֶ ת ַᦙַּד ְְע ᦙִּת ִ י ᦙַּת ᦙְּכ ְ לּוּת, ַר ַ ק ֶאֶ ְְז ᦙֶּכֶ ה ִִלְה ְ יֹֹות ᦙָּד ָ בּוּק ᦙִִּבְְקֻֻד ᦙᦙָָּׁשְת ְ ָך ְᦙְּכָלָ ל ׁשּׁוּם ְְר ִִאᦙָּיָה ְְו ִִה ְְסַ . ְ ᦙָּתִמ ִ יד. ᦙָָׁש ְְמָר ָ ה ַַנ ְְפ ᦙִׁש ִ י ְְוַַה ᦙִּצ ִ יֵֵלִנִי ַאַ ל ֵאֵ בֹֹוׁשׁ ᦙִּכ ִ י ָָחִס ִ יִת ִ י ָָבְך ָ

הערבה של נסיונות תכליתן קנה לך זכות מפיץ אחד לעירך! תרום עכשיו ₪36 לחודש בהו"ק הלכה, חיזוק, מעשיות על שמירת עינים | ד השפל מגורים' דוקא בעולם רצונו יתברך ב'מקום נסיונות, מדוע?! חיים אנו בעולם מורכב, שבו אנשים רבים נדרשים לשהות במקומות מלאי נסיונות. יש שנגזר עליהם בהשגחה העליונה להימצא הרבה במקומות מלחמה כאלו, ויש שבחיי היום יום הם פחות או יותר מחוץ לתמונה. אבל איך לך אדם כמעט שאינו נקלע למצבים או למקומות מסוימים שדורשים ממנו עבודה יתירה בשמירת העיניים. אם זה בעת ביקור הכרחי אצל רופא, בשדה תעופה, או בכל מיני משרדים ממשלתיים. ולעתים עלול יהודי לשאול בכאב: מרור זה על שום מה? האם רצונך שאיכשל חלילה, רבוש"ע? מדוע נגזר עלי להגיע למקומות אלו, וכיצד זה משאירים אותי לבד במקומות מפוקפקים כאלה כשהנסיונות מכים מכל הצדדים? רבוש"ע מדוע?? על נסיונות שבלב בדומה לכך עולות השאלות גם בנוגע למה שמתרחש בלב פנימה. אנשים תוהים בינם לבין עצמם, מה צורך יש לי בעצם ֵ ילה זו, מדוע יש בי בכלל נסיון לדברים מטופשים משיכה תֵפ אלה? רבוש"ע, הרי אתה יכול ברגע אחד לסלק ממני את כל המשיכות הזרות; מה תועלת יש ביצר גס שכזה? ובפרט אדם שקיבל משמים מידה גדולה יותר של נסיונות, הוא מקבל על עצמו קבלות שוב ושוב, מנסה לא להיסחף אחר זרם מים רבים אדירים, אך ההצלחה לא תמיד מאירה לו פנים, והוא אינו יודע מנוחה. כל כך קשה לו להישאר מעל פני המים ולהיות עבד נאמן לה', והוא זועק בכאב מתהומות לבו: רבוש"ע עד מתי? בנפשו יביא לחמו; ההתמודדות במקום הפרנסה קשיים מיוחדים עלולים לצוץ אצל העובד למחייתו והעמל להכניס פרנסה לחם הביתה, שרוצה בו בזמן גם להישאר יהודי נאמן, טהור ונקי. לעתים הוא חושב לעצמו, מה אני כבר מבקש? להתפרנס בכבוד וגם להיות יהודי כשר ונאמן לה' ולתורתו, האם זה לא מגיע לי? האם זו משאלה כבידה מדי? בדרך צחות ניתן לומר שיש ראיה מפורשת מן התורה שיהודי כיום הזה צריך להיות גביר בן גביר. הפסוקים בתורה מגלים לנו זאת. אלו פסוקים? ובכן, כתוב 'קדושים תהיו', 'ולא תתורו', ועוד פסוקים רבים האומרים לנו להיזהר ולהישמר כדבעי. ומצד שני יש לנו גם מצוות 'פרו ורבו' משמע, עלינו להקים משפחה וגם לכלכלם לחם לפי הטף, נו, והרי התורה גם צוותה לנו 'לא תגנובו'... לכן יהיו מי שיטען שהסך הכל של פסוקים אלו הוא, שבעצם לא נותרה לנו ברירה אחרת לחיות בעולם הזה כמו יהודי, מלבד להיוולד עם חשבון בנק תופח על מנת להתפיח... כמובן זו רק בדרך צחות, אבל זה מסביר היטב את ההלך רוח אצל העוסקים במלאכת כפיהם, שעלולים לעתים להרגיש כאוחזים את החבל בשני ראשיהם. מצד אחד הוא מנסה לקיים את גזירת 'בזיעת אפיך תאכל לחם', ומצד שני הוא עסוק לשרוד את כל המלחמות הלא פשוטות, ואינו יודע את נפשו. יהודי זה מרים את עיניו לשמים ושואל במר נפשו: רבוש"ע, אתה זה ששלחתי אותי הנה להיות למחיה למשפחתי, הכל עשיתי כפי גזירת התורה, ומה אני מבקש בסך הכל? לגמור את החודש ברוגע ובשלוות נפש; כל הנסיונות הללו למה לי? ובכן, נשאלת השאלה באמת, נסיונות למה הם באים? התשוקה כביכול של הקב"ה התשובה לכל אלו השאלות והמועקות, היא אחת. אין כאן חידושים גדולים, סך הכל זה א' ב' של האמונה שכל אחד יודע, אבל צריך לחדד את העקרונות הללו ולחדשם כסדר, ובעיקר, לצקת את כל הידיעות החשובות אל תוך חיי היום יום, שלא יהיו אלו רק תורות ושיטות יפות, אלא הרגשה פנימית וגישה אל החיים. שנחיה עם הבהירות הנכונה, מה המשמעות של החיים שלנו, מי אנחנו, ומה התפקיד שלנו בכל היצירה הזאת שנקראת 'בריאת העולם'. ידוע ומפורסם מה שהמדרש אומר "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", הקב"ה רצה דירה דוקא כאן, במקום השפל והמרוחק הזה, רצה הקב"ה שנעשה לו אנו במעשיו מקום שיוכל לשכון שם. וכמה שנתבונן בדבר מופלא ונשגב זה, לא נוכל להבין ולהכיל אותו. בורא כל עולמים, שמשיגי הגוף לא יוכלו להשיג באלף אלפי שנים להשיג אפס קצהו מגדלותו, שיכול לבורא את הכל במאמר אחד, ירצה לגור כביכול כאן? דוקא כאן בעולמנו השפל?! אבל זוהי המציאות, כך עלה ברצונו יתברך, ולשם כך גם שלח אותנו לכאן - כדי שאנו נהיה אלו שבונים לו את ביתו. השי"ת אומר לנו: כן, אנכי אשלח אותך הרחק, לעולם הזה, עולם שפל חשוך ואטום, שדוקא שם תכין לי מקום לדור. דירה בתחתונים. זוהי כל התכלית בבריאתנו! נחת הרוח העצום כאשר יהודי עוצם את עיניו שמכיר את 'בוראו' אברהם אבינו הראשון אברהם אבינו היה הראשון שעמד על יסוד עצום זה. המהר"ל מבאר שלפני אברהם אבינו גם היו צדיקים, נח שם ועבר, חנוך וכו', שידעו את קונם ועבדו אותו. אך עם כל זה 'אחד היה אברהם שהכיר את בוראו' - אברהם הכיר את המשמעות והתכלית של נתאוה להיות לו דירה בתחתונים: כי באלה חפצתי: לקיץ קל, צלול טהור

הרה"ג ר' בערל טויבער שליט"א הלכה, חיזוק, מעשיות על שמירת עינים | ג ותיזכר ע"י השליח המיוחד בציון התנה"ק ר' מתיא בן חרש זי"ע שלוחה 2<2<3 077.401.6.591 אחרי בחירת שפה 'את בוראו'. מדוע נבראתי, ולשם איזו מטרה נשלחתי הנה? נח וכל הצדיקים האחרים, ידעו שצריך לקיים את רצון ה' ולהתנהג כשורה, אך אברהם אבינו היה הראשון שהציקה לו השאלה: אם הקב"ה ברא את עולמו, מדוע לא רואים את זאת כאן? מדוע הכל נסתר מעין רואים? כיצד יכול להיות שנמרוד מורד בך במצח נחושה ואין פוצה פה ומצפצף; מה התכלית בהנהגה כזו, ומה קורה כאן?? עד שהכיר והבין 'את בוראו', הוא עמד על הסיבה שהשי"ת ברא אותו דוקא כאן, בעולם חשוך, גס ומלא הסתרה, וכשדרך רשעים צלחה. אכן, לכך נוצרתי, לבנות בית נאמן לשכינה בעולם הזה, לגרש את האפילה ולעשות מקום של אור, מקום שיוכל כביכול להתגורר יחד עמו. בלבבי משכן אבנה. הבריאה - בגלל המצבים השפלים אברהם אבינו עמד על כך שהחכמה איננה לחיות בשמי מרומים כשהכל גלוי וידוע. אם היו השמים פתוחים לפנינו, והיו הכל רואים ומבינים, כי אז היו כל הנסיונות בטלים ומבוטלים. אך אז לא היה מתמלא רצון ה', להיות לו 'דירה בתחתונים' דוקא. רצונו של הקב"ה היה דוקא מציאות של אדם שהולך לו בעולם שהחושך יכסה ארץ, ישנם קשיים על כל צעד ושעל, הכל מושך ומבלבל, והוא עומד בעוז ובגבורה ולא נסחף אחר ההבל. זוהי 'הנקודה' של כל הבריאה. ועם ידיעה זו עמד אברהם אבינו בעשרה הנסיונות. הוא הלך מנסיון אחד למשנהו, כל נסיון קשה מקודמו, מתוך ידיעה שכך הוא בונה בנין גדול לכבוד ה'. עד שהגיע לנסיון הגדול מכולם, עקידת יצחק, שם עבר כל מיני קשיים בגוף ובנפש, והתגבר על הכל למען אהבתו ית', להודיע חיבתו של אברהם אבינו. בכך השריש אברהם אבינו את הידיעה החזקה הזו לדורות הבאים, את אמונת האיתן, שנדע גם אנחנו את תכליתן של הנסיונות, שהכל, כל קושי וכל מצב של חושך, הכל בחשבון מדוקדק מלמעלה כדי לעשות דירה להשי"ת במקום חשוך נוסף. כבישת תאוה - עקידת יצחק דברים מבהילים למתבונן אמר הרה"ק מלובלין זצ"ל, שמן הראוי להעתיקם כאן כלשונו הק', באשר הם חודרים לעומק השיתין שבלב, ובכוחם לשנות את הלך החיים של כל יהודי, כי הם מבהירים את תמונת המצב האמיתית של החיים. וזה"ל אשר נמצא בספר של תלמידו אור לשמים )פרשת חוקת, ד"ה עלי באר ענו לה(: "והנה כל האדם אשר יושרש נפשו מתאוה רעה או אהבה רעה זה גם כן נקרא בחינת עקידה, כמו ששמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י מלובלין זצוקלה''ה פירוש על פסוק 'והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו' - 'והנה איל אחר', ר"ל חוץ מעקידת יצחק יש עוד עקידה, 'נאחז בסבך' - האדם אשר מסובך בתאוות רעות ומדות רעות ח"ו, ומשרש נפשו מזה גם כן נקרא בחינת עקידה, וזה 'בקרניו' לשון כי קרן אור פניו, שתצהל אורו עד כסא כבודו ית"ש" אתה אילו של יצחק! מתמודד עם נסיונות? "וישא אברהם את עיניו וירא", הוא ראה את הדור שלנו, והבין שרצון ה' אינו להקריב את בנו יחידו כקרבן על גבי המזבח, אך עקידה אחרת ישנה! לאחר כך וכך ימים ושנים יעמוד לו יהודי בעולם השפל שלנו, בודד לעצמו ונאבק בכל כוחו עם נסיונות קשים בעולם מטונף ומזוהם. הוא רק רוצה להגיע לישיבה בשלום, או שיושב לו במשרדו עסוק על המחיה ועל הכלכלה, ורק רוצה שעיניו תישארנה נקיות. היכן יש 'נאחז בסבך' יותר מאשר רחוב של ה'2026'? 'נאחז בסבך' הכוונה לאדם שצריך בימינו אנו לצאת אל הרחוב, או אל מקומות אחרים, והוא נדרש לעבוד קשה על טהרת עיניו, והוא חושב לעצמו: "רבוש"ע, אני כל כך מבולבל, מסובך עד לצווארי בסבך גדול ללא כל מוצא, קשה לי ומר". דע לך, שברגעים אלו ממה אתה רצוי כקרבן על גבי המזבח לפני הרבוש"ע, אתה עורך כעת עקידה! השי"ת לא סתם סיבב לך מצבים אלו, הוא פשוט רוצה שתעשה לו דירה בתחתונים, ודוקא באמצעות מצבך הקשה כעת. אברהם אבינו כבר ראה אז את התועלת העצומה שבמצבך הנוכחי ואת התכלית בה. צרה או שליחות? אנשים מסתובבים מלאי דאגה, הנסיונות כיום קשים מאי פעם, העולם הולך ומתדרדר ורק נעשה שפל יותר וגס יותר, כל כך קשה להישאר מלמעלה ולהתחזק; מה יהיה כאן רבוש"ע? אך האמת היא שאין כאן סיבוכים וקשיים; יש כאן שליחות מוגדרת מראש, שהמגיד מראשית אחרית הועיד לנו בעולם הקשה הזה. הבה נתאר לעצמנו שעת מלחמה, קרב עז ניטש בשדה הקרב, ולפתע מגיע חייל בריצה אל המפקד העליון, "כבוד המפקד התעוררה צרה לא פשוטה" מה קרה? "יש לי רובה גדול והוא נשבר, הוא כבר לא יורה". אה, ובכן, זה באמת ענין לא פשוט. אם אין כלי זין, אין מלחמה, צריך לטפל בכך בהקדם. וכאשר חייל נפצע במערכה, נפגע וצריך לפנותו, זוהי כבר באמת בעיה גדולה. מה נעשה אבל כאשר מגיע לו חייל בבהלה, וצועק למפקד: "כבוד המפקד המצב נורא, אנו במלחמה ויש צרה צרורה" המפקד מנסה להוציא ממנו את דבר הצרה המדויקת, אבל החייל מתקשה אפילו לסיים את דבריו. בסוף הוא מצליח איכשהו לבטא את מילה 'מלחמה', ובכן ישנה מלחמה, וזו הבעיה... כל אחד מבין שהוא פשוט לא דיבר לענין, יש כאן מלחמה? בדיוק לשם כך אתה נמצא כאן! זו אינה צרה זה שליחות. המאבק הוא המטרה ממש אותו הענין מתרחש במלחמה היצר שלנו. אנו מערבבים לעתים קרובות בין המושגים 'צרה' ו'השליחות שלנו'. כאשר אנו מוצאים עצמנו במצבי נסיון מורכבים אנו לא נמצאים בצרה, לא התרחשה כאן שום תקלה, לשם כאן נשלחנו הנה! שלחו אותנו אל עולם קשה, שרק נהיה יותר ויותר קשה, כי על ידי כך אנו עושים עקידה לקוב"ה ו'דירה בתחתונים'. זוהי התכלית העליונה שלשמה נוצרנו!

לקיץ קל, נעים וקדושקנה לך זכות מפיץ אחד לעירך! תרום עכשיו ₪36 לחודש בהו"ק הלכה, חיזוק, מעשיות על שמירת עינים | ד הרכב של השני - רשות היחיד הרבה לא שמים לב להרגל שקנו להם בעת הליכה ברחוב או בעת נהיגה; 'לעקוב' אחר הרכבים החולפים ולבדוק מי ומי הנוסעים וכדו'. זהו בסך הכל הרגל לא בריא, אך למה שנוגע לשמירת העיניים הדבר עלול לגרור עמו צרות צרורות. לכן חשוב מאוד לשים לב לדבר ולקבל על עצמו החלטה ברורה: אינני מציץ לתוך רכב אחר בשו"א, לא אציץ ולא אפגע. ואם הוא נוהג בעצמו ברכב, שיסתכל 'על' הרכבים ולא 'בתוכם'. ולאלה שנעמדים בצד הכביש לתפוס 'טרמפ', גם אז אין צורך אמיתי להסתכל לתוך הרכבים החולפים. כל זמן שהרכב לא עצר לידך, אין שום ענין לראות מי נמצא בו. פנחס ב. בגד עליון - שמירה עליונה עצה פשוטה וקלה לא לאבד את היראת השמים ברחוב, ובפרט בימות הקיץ; להקפיד לצאת רק עם מלבוש עליון מלא הכולל חליפה ומגבעת, כל אחד כפי שהוא נוהג. כאשר יהודי לבוש בכל 'שמונת הבגדים' שלו, הדבר מעניק לו הדרת כבוד וכובד ראש - בעיני עצמו, וזה גם מזכיר לו את היותו חייל בצבא השי"ת. הוא אינו כגויי הארצות וכל המונם, אלא לבוש ב'מדים' מיוחדים, כראוי וכיאה לבעל תפקיד חשוב בצבאות ה'. זוהי סיעתא גדולה להתגבר ולגדר את העיניים לבל תלכנה לאיבוד ברחוב. משה נפתלי ק. מבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א: עבודה על מידת הסקרנות לאחרונה יצא לי לשמוע על בחור חשוב שנכנס לכ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א לבקש עצה לשמירת העיניים, והרבי הסביר לו שהיצר הזה מקורו ב'סקרנות', והצעה היעוצה לכך היא לעבוד על מידת הסקרנות - גם כאשר אין לה קשר לשמירת העיניים. לדוגמא כאשר שומעים רכבי הצלה בפעולה, שומרים וכדו', או כל סוג של התרחשות שמגרה את יצר הסקרנות; להתאפק ולא להסתכל, גם אם יהא זה הדבר הכשר ביותר מבחינת שמירת העיניים. זה מגביר את כח האיפוק ומרגיל את האדם שלא הכל צריך לראות, דבר שיש לו השפעה מבורכת על שמירת העיניים ועל התגברות בשעת נסיון. ה'יהללוך' שהציל יש סגולה נודעת המובאת בספרים: לצייר בעיני רוחו את דמות דיוקנו של צדיק, ובפרט כפי שהוא נראה בעידן רוממות, וזה יכול לעזור מאוד בעת נסיון. בענין זה אני רוצה למסור מעשה נורא: הגה"צ בעל ויגד יעקב מפאפא זצ"ל היה נוהג להתפלל כל ראש חודש עם הבחורים בישיבה, ולומר הלל בקול לפני העמוד. כשהיה מגיע לתפילת 'יהללוך' בסוף ההלל, הוא היה אומר זאת בנעימה ובתנועה מיוחדת, שהייתה כובשת את הלבבות ומשאירה רושם לא יימחה על השומעים. כן נהג אחריו גם בנו, מורי ורבי הגה"צ בעל הויחי יוסף מפאפא זצ"ל. תלמיד היה ל'ויגד יעקב' אשר ברבות הימים נתגלגל למקום שנתגלגל, עד שעמד בפני נסיון של עבירה חמורה וכמעט שנכשל כבר ה"י, עד שלפתע עלה במחשבתו צורת קדשו של רבו כשהוא אומר 'יהללוך'. דבר זה נתן לו כח וחוזק עצום, עד שנשא את רגליו וברח, וכך ניצל ברגע האחרון בס"ד! אשר וויזנער לראות רק דברים טובים לבוא מנקודת ה'חיובי'; אני רוצה באחד הגליונות הקודמים ראיתי רעיון יפה שמאוד עזר לי. כאשר רוצים להתחזק בשמירת העיניים על ידי תפילה או קבלה טובה, רצוי שלא יהא זאת באופן שלילי - אינני רוצה להיכשל, רצוני להינצל ממראות ומחשבות וכן הלאה, דבר שלפעמים עלול לגרום ללחץ נפשי, ודקוא להגביר את מלחמת היצר. מאז קראתי את הדבר, התחלתי לקבל על עצמי לפני יציאתי לרחוב ''אני רוצה לראות - רק דברים טובים וכשרים", ואני גם מוסיף אז תפילה קצרה "עזור לי רבוש"ע שרק את הדברים המותרים תראינה עיניי" ואני מרגיש ב"ה שעם הגישה החיובית ההצלחה גדולה בהרבה. מנחם מנדל ג. גם קנס יכול לעזור... להלן הנהגה טובה ששמעתי פעם מפי יהודי חשוב, וכבר היתה לי לתועלת גדולה: על כל מקרה של מכשול חלילה, ישית על עצמו קנס - לאו דוקא קל מאוד. אם זה סכום כסף לצדקה, ואם זה סכום גדול של פרקי תהילים שעליו לומר, גם אם הדבר לא מגיע לו בקלות. יש לדבר השפעה כפולה. קודם כל החשבון הפשוט, שכאשר נמסר על ידי: ישראל קדושים מנסיונם האישי

הלכה, חיזוק, מעשיות על שמירת עינים | ג ותיזכר ע"י השליח המיוחד בציון התנה"ק ר' מתיא בן חרש זי"ע שלוחה 2<2<3 077.401.6.591 אחרי בחירת שפה האדם מקשר את המכשול ל'עונש' מידי, יש בכך משום מניעת מכשול עתידי, כי התוצאה הלא רצויה נמצאת מול העיניים. אך יש כאן גם תועלת רוחנית, שכאשר הרבוש"ע רואה שהאדם מנסה לעשות את אשר לאל ידו, הוא ממשיך לו סייעתא דשמיא מיוחדת. יעקב יוסף ב. שיר של אמונה ידוע ומפורסם המימרא של הרה"ק מלכוביץ זי"ע על הפסוק "האמנתי כי אדבר", שדיבורי אמונה היוצאים מן הפה, בכוחם להשריש את האמונה בלב פנימה. ואכן מאז ומעולם נהגו אנשי יראה לומר את יג' ה'אני מאמין' בכל יום כדי להתחזק באמונה. הדברים אמורים גם בנוגע לשמירת העיניים; מומלץ לאדם להיות רגיל באמירת ה'אני מאמין' בלחישה, בעודו פוסע ברחוב, כדי להוסיף כח ואומץ נפש ולהתחזק באמונה וביראת שמים. על דרך זו אפשר גם לפזם בפה את שירו הנודע של הגה"צ רבי אהרן יוסף לוריא זצ"ל מטבריה, בעל עבודת פנים, 'רבוש"ע איך בעט דיר זייער' שעל מילותיו המרטיטות חיבר הרה"ח ר' משה גאלדמאן ע"ה את הלחן המוכר והמושר בכל העולם. תוכן השיר מכיל דיבורי אמונה ובטחון צרופים, כמו גם תפילה חמה לעשות את רצון ה' בכל האיברים, ולשמור על העיניים כראוי וכהוגן. הדבר פועל נפלאות לרומם את הנפש ולסלק הרבה מן הנסיונות וקשייהם. משה אליהו ר. נקיון המשקפיים, טהרת הנשמה למעשה הייתה העצה הפשוטה והנבונה לשמירת העיניים ברחוב, להסיר את המשקפיים לגמרי במשך כל עת ההליכה. אך ידוע הוא שיש המתקשים לעשות זאת בזמנים ובמקומות מסוימים, מכל מיני טעמים וסיבות, וגם ישנם שחשים בושה בעצם צעד מבורך זה. כך או כך, יש עצה מעשית שיכולה לעזור לכולם והיא: כאשר מזדמן מקום נסיון, מורידים את המשקפיים - כדי לנקותם, ודואגים להתמהמה עם פעולת ה'נקיון' עד להסתלקות הנסיון מן המקום. לאחר מכן אפשר להחזיר את המשקפיים והכל על מקומו בא בשלום. אף אחד הרי באמת לא אמור לדעת מה היו מצב המשקפייים לפני הנקיון ולאחריו, וגם אפשר בשופי לחזור על פעולה זו ככל שנדרש. אם כי האמת צריכה להיאמר שוב, שמלכתחילה העצה הנכונה ביותר היא לא ליבוש מפני המלעיגים, ובפרט ממי שאתה רק מתאר כמלעיג על עוול בכפו... משה יעקב ה. לעשות 'כדור' ולהשליכו הרחק ראיתי מובא בשם הרה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל מירושלים, רעיון כיצד להיפטר ממחשבה זרה שהתגנבה לה אל המוח פנימה. רבי אשר היה מייעץ לשומעי לקחו לתאר כאילו לוקחים את המחשבה, מנתקים אותה מהמוח, מקפלים אותה ומקמטים אותה עד שהיא הופכת לכדור קטן. או אז זורקים אותו ממנו והלאה, ומסלקים אותו לכל ארבע רוחות השמים. אם זה חוזר שוב, משליכים אותו שוב אל המקום שממנו בא. בדרך כלל לאחר 2-3 השלכות כאלה, הוא נעלם עד לבלי שוב ומבלי להותיר עקבות. זה עובד באופן נפלא ממש. יעקב א. לוסטיגמן. טובים השניים נוכחתי לדעת, שככל שיש לי בן לויה בעת הליכתי ברחוב, כמעט ואין ניסיונות בשמירת העינים. גם כי עסוקים בשיחה עם החבר, וגם מחמת הבושה הטבעית, ויש בזה סגולה מעשית בדוקה ומנוסה שלא להיכשל. מומלץ לכן לנסות לחפש חברותא להליכה ברחוב, איש שיח וירא שמיים, שיכול לחסוך הרבה דברים לא רצויים. יחיאל משה כ. שפע 'בלי מספר' באחד הגליונות, או אפילו בכמה מהם, הופיעה עצה מיהודי לקנות משקפיים ללא מספר, כדי לעקוף את הרגשת חוסר הנוחות מה'מה יאמרו' הכרוכה בהסרת המשקפיים ברחוב. העצה מאוד מצאה חן בעיני, קמתי וקניתי לי משקפיים בעלי זכוכיות ללא מספר. מה אומר? נפתח בפני עולם חדש של שמירת העיניים, פתאום אני יכול ללכת ברחוב עם כזו שלוות הנפש! ואם זה לא מספיק, גם זכיתי לראות פתאום שינוי לטובה מופלא בכל הקשור למצב הפרנסה שלי, ובפרט בימי הפסח העעל"ט. בשנים עברו היה זה זמן דחוק מאוד, עם כל ההוצאות העצומות. אך בשנה זו בחסדי ה' ראיתי פלאות, וכל זה בזכות שמירת העיניים ללא כל ספק. ההשקעה של קניית משקפיים חדשים כיסתה את עצמה יפה... י. א. נהיגה ורמזורים לנוהגים 'לנהוג', ישנן כמה עצות שיכולות לעזור ובפרט בימי הקיץ. כאשר מגיעים למקום עמוס בהולכי רגל וצריך להאט, או בעת המתנה ברמזור אדום - אפשר אז פשוט להוריד את המשקפיים עד לקצה האף, ולהסתכל החוצה רק מעליהם כמו איש בא בשנים... התועלת מכך היא שעדיין אפשר לראות את מטרים הבודדים שלפני הרכב, אך לא את כל מה שמסביב. ולכל היותר אם מתעורר צורך נקודתי, אפשר תמיד להרים קצת את הראש ואחר כך להוריד בחזרה. זה יכול אולי להטריד קצת בהתחלה ואפילו לעצבן, אך לאחר שמתרגלים זה כבר פחות מפריע, וזה עוזר נפלא למניעת ראיות מיותרות רבות. עצה נוספת יש, להשתמש במכסה אשר מעל למושב הנהג העשוי להגנה מפני השמש. מורידים אותו, ומתיישבים ממול באופן שהעיניים ממול למכסה, וכך מתקבל אופק ראיה מוגבל וכשר הרבה יותר. אני 'נוהג' כך בנהיגה עירונית. טווח הראיה מספיק לי לנהיגה בטוחה,

דילוג לתוכןפתח סרגל נגישות כלי נגישות הגדל טקסט הקטן טקסט גווני אפור ניגודיות גבוהה ניגודיות רקע בהיר קו תחתי לקישורים פונט קריא איפוס מפת אתר דרשו תפריט הצטרפו לניוז היומי של 'דרשו' ותתחילו את היום ברגל ימין קבלו סיפורים מרתקים, הלכה יומית, פרשת שבוע ועוד… צרפו חברים והצטרפו למייל היומי של דרשו.. לצפיה בניוז היומי שאל את הרב לקראת שבת ש"ס אונליין חנות דרשו הישיבה הוירטואלית תכניות הלימוד של דרשו קנין תורה דף היומי בהלכה העמוד היומי קנין ירושלמי קנין משניות דף הכולל חבורת ש"ס קנין הלכה קנין ש"ס בני הישיבות קנין חכמה מידע לנבחני דרשו רישום ל'דרשו' לוח לימוד לוח המבחנים המבחנים הקרובים מוקדי מבחן ציונים ומלגות מפת קו התוכן סניפי דרשו גלובל דיוור במייל תוכן ומדיה גלריה דרשו שירי דרשו חדשות דרשו גיליון לקראת שבת חוברת עיון העמוד עלון אהלי העמוד אודות דרשו כתובת: הקבלן ,45 ירושלים כתובת למשלוח דואר: ת.ד. 39061 ירושלים אימייל: [email protected] מוקד דרשו: 02-560900 פקס: 02-6540269 קו השיעורים והמידע: 077-2222666 או 4992* אתר דרשו הוקם ונבנה לזיכוי הרבים וללא כוונות רווח על ידי עמותת דרשו כל הזכויות שמורות. לתשומת לבכם: על כל התמונות המוצגות באתר חלים זכויות יוצרים ואין להשתמש בכל שימוש שהוא ללא היתר בכתב. הנהלת אתר דרשו מודיעה בזאת על כוונתה לעשות שימוש ביצירות יתומות לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים. יצירות יתומות הן יצירות המופצות ברשתות החברתיות וברשת המקוונת ואשר בעל זכויות היוצרים בהן לא ידוע או לא אותר. אנו עושים מאמצים מרובים על מנת לאתר את בעלי הזכויות, ולתת קרדיט הולם עבור השימוש ביצירות. אם עשינו שימוש ביצירה שבבעלותכם בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק, אתם רשאים לפנות בהודעה אלינו על מנת שנחדול מהשימוש בצילום וזאת בכתובת הדוא''ל: [email protected] d by JewTech

www.dirshu.co.il/wp-content/uploads/2026/05/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%98%D7%94%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%94%D7%A7-%D7%A1%D7%97-1.pdf