סיפור

אומרת שרית פרקול (חילונית) שהיא כתבת אינטרנט (מתוך במגזין "עסקים @ מחשבים" של מעריב ביוני 1999)
"כשאני אומרת לאנשים שהילד שלי לא מתחבר לאינטרנט, הם מתפלאים. הסנדלר הולך יחף, אומרים. ניתן היה לחשוב שהבן של כתבת האינטרנט יהיה בעצמו אשף אינטרנט קטן.
אז זהו, שלא. בדיוק מהסיבה שאני מכירה את האינטרנט כל כך טוב, אני לא מרשה לילד להתחבר, למרות הפצרותיו. מדי פעם, אני לוקחת אותו איתי לסיור נקודתי באתר זה או אחר. הרבה פעמים, אני מורידה לו משחקים, תוכנות וחומרי עזר לביה"ס. אבל אני לא מעלה בדעתי לתת לו לגלוש בעצמו, ואני מקווה שאצליח לדחות את השלב הזה כמה שיותר (עד הצבא, אם זה היה תלוי בי)."

אם עד היום זה היה פשוט והגיוני למנוע גישה לחומר שיכול להזיק לציבור, אז כיום על ידי האינטרנט, שום מדינה או משטר ומשטרה לא יכולים למנוע זאת, אין כזה דבר "משטרת אינטרנט" והכל יכולים להכניס שם הכל, הכל זה אומר גם שאפשר ללמוד  איך להכין פצצות או לגדל ולצרוך סמים, לפתח סטיות הכי גרועות ולצרוך את הדברים הכי מזיקים לגוף ולנשמה, כיוון שכל איש הכי מושחת ומעוות יכול להכניס את החומר שלו ואנחנו או ילדינו נהיה חשופים לזה.



http://www.olam-jew.com/maamarim/sos-hazala.htm