אבא אברך, אמא מורה, ילדים בישיבות
הטובות ביותר בארץ, הבנות בסמינרים
המבוקשים ביותר בירושלים. ענן של
מתח כלכלי מעיב על הבית, אבל הוא
הענן היחיד... באמת, לא קל ככה
לגמור חודש. הילדים לומדים
להתאזר בסבלנות, לדחות סיפוקים,
לחכות עם הסנדלים למכירה השנתית
המוזלת ועם תשלום קופת כתה –
לרגע שיהיה בבית. לא תמיד יש.
החיים זורמים, הרבע'ס כותבים פתקים
מהללים על הילדים, השדכנים כבר
מחכים שאפשר יהיה להכניס את
ילדי המשפחה הזאת לרשימות,
והם בטוחים, השדכנים,
שעוד לפני שיגיעו
השמות
למחברות שלהם – הם כבר יופיע בעמודת
החדשות הטובות בעיתון. לכאורה –
משפחה סטנדרטית, יפה, משפחה מצוינת
עם עתיד מצוין.
האב החליט שהמצב הכלכלי מחייב קצת
השתדלות. יש לו טעם מצוין, תפיסה
חזותית מעולה, ידע טכני ברמה טובה. הוא
עשה צעד שחלם עליו כבר כמה שנים: חזר
לארכיטקט שתכנן אצלו את השיפוצים
שעשו לפני כמה שנים, וקיבל את הצעתו
דאז: לקחת אצלו כמה שיעורים פרטיים
בתוכנה מובילה לאדריכלות פנים,
ולעשות בשבילו עבודות מהבית,
בשעות הפנאי. בזמנו, האדריכל
התלהב מאוד מהרעיונות
שלו והציע
זאת. עכשו הוא
קיבל את ההצעה. נשמע
מושלם?
הוא רכש מחשב נייד טוב,
בדיוק לפי הוראות הארכיטקט.
התקין עליו את התוכנה, וקיבל בדואר
האלקטרוני כמה שרטוטים של דירות
לנסיון. תפיסתו הברוכה עזרה לו. היו לו
כמה רעיונות חזקים, כאלה שהאדריכל
קרא להם פריצות דרך, האדריכל התלהב
ושילם לו ביד נדיבה. מה הוא כבר השקיע?
כמה שיעורים, כמה שעות שהוא ישב על
זה, בשעות הפנויות של בין הסדרים,
מחשב + תוכנה – והנה כבר משכורת כמו
זו שמקבלת אשתו במשך חצי שנה!
"אלו הימים המקוללים של חיי", משחזרת
אשתו, נ'. "הכסף הזה, הארור,
שהוא קיבל על הדירות
שתכנן... משם נפתחה רעתו.
הוא כל כך התלהב. האדריכל הציע
לו לקחת קורס אינטרנטי. מהבית, בזמן
הפנוי שלו. הוא יוכל להתקדם וגם
משכורתו תגדל. מה יכול להיות
יותר טוב מזה? הוא היה יושב עם
המחשב ועם האזניות, לומד,
ומיד מיישם. לאסוני, לא
ידעתי שחוץ מללמוד את
התוכנה ואת הקורס הוא
רואה שם עוד כמה דברים.
ואולי, אם הייתי יודעת,
זה גם לא היה עוזר...
אבל אולי אז, בהתחלה, אם
הייתי יודעת,
הייתי בוכה
לו, מתחננת,
מבטיחה לאכול לחם ומים בלבד עד סוף
חיי, מבטיחה לקחת עוד עבודה לאחרי
הצהריים ולא לבקש אף פעם מתנה או
תכשיט... אולי זה היה ממיס אותו. אולי
זה היה עוזר?" היא משתנקת, מוחה את
הדמעות, מנסה לייצב חזרה את הקול.
מה שאתם יודעים (בסתר לבכם) אבל לא העזתם לשאול.
למה באמת האינטרנט כל כך גרוע? למה הוא יותר גרוע מטלוויזיה, ירחם
השם? למה הוא יותר גרוע ממקום עבודה חילוני, למה הוא יותר גרוע מנח"ל?
מי שלא יודע, מוזמן לשמוע את הבכיות..."הילדים הרגישו ראשונים שמשהו
השתנה בו. תמיד היה חרוץ וקם לתפילה
מוקדם, להספיק לעזור לפני שהוא יוצא
לכולל. אף פעם הוא לא הפסיד את
הטנדר לכולל! פתאום התחיל להשאר
בבית... בתחילה אמר שהראש כואב,
ואחר כך שחסר לו כמה שעות לגמור
איזו דירה שהוא הבטיח לתכנן, ואחר כך
לא יודעת מה. פה ושם גיליתי שהחמיץ
תפילת מנחה. לא האמנתי. הייתי בטוחה
שהוא מתפלל בסלון. אבל הילדים
אמרו לי בזעזוע שאבא לא התפלל
היום מנחה... וגם לא אתמול... משהו
בהופעה שלו השתנה. הוא גם נעשה
קריר ומרוחק. בהתחלה אליי, אחר כך גם
לילדים. פתאום התחיל לעשן, יום אחד
שמענו אותו מדבר בטלפון ופתאום צוחק
בצחוק פרוע וקולני. פתאום מסטיק...
תבינו, היה לנו אבא שכותב ספרים של
חידושי תורה, שמוסר שיעורים בליל
שבת בבית הכנסת, שאומר 'חבורות'
שכל הכולל מתלהב! עכשו הוא לא דיבר
על חידושים ועל חבורות. הוא דיבר על
אוטו. הוא רוצה להוציא רשיון. הילדים
הגדולים הבינו הכל... רק אני עוד לא.
בעוורוני, בחרדתי. אני הבנתי רק כשהוא
הלך מהבית כדי לא לחזור יותר... לא
מתאימה לו משפחה כמו שלנו. הוא אוהב
את הילדים אבל רוצה אותם כמותו...
הם קוברים את עצמם באדמה מבושה,
אני עברתי משבר... בכיתי כמה שבועות
בלי הפסקה. בעל נעוריי, מי הרעיל ככה
את לבו הטוב והזך? כמה הוא שמר על
העיניים... כמה היתה חשובה לו הקדושה
בבית! הצניעות, הטהרה.. איך זה יכול
להיות?! ילד אחד הוא הצליח לקלקל.
מוטי בן השתיים עשרה הלך אתו. אם
הייתי מבינה בזמן, אולי לפחות את מוטי
הייתי יכולה להציל..."
נ' ממשיכה לבכות. חייה נהרסו, בהרס
המר ביותר שאפשר. גרוע יותר ממחלה
קשה, גרוע מיתמות ומשכול, גרוע אפילו
מהתאבדות. אין דבר מבייש יותר מאבא
שהוריד את הכפה... אין דבר איום יותר
להוריו שירדו שאולה בזה אחר זה תוך
תקופה קצרה. אין דבר מחריד יותר לאחיו
ואחיותיו שתחילה התרחקו גם ממשפחתו,
כאילו כדי למחות את הנגע הזה, הצרעת
הזו, מעל עצמם. קורס אינטרנטי תמים
באדרכילות פנים, כמה מודעות פרסומת
בצדדים, וגיהנום פתוחה מתחתיו.
האינטרנט גרוע משום שהוא אישי, איסור
'יחוד' עם הנורא מכל. הוא גרוע משום
שהוא מאפשר גישה הלאה. בטלויזיה יש
מישהו (פוקר! עוכר-ישראל! ועדיין זה לא
כמו השטן בעצמו) שמחליט מה יראו על
המרקע. באינטרנט כל אחד מוביל לבד,
מן הפח אל הפחת, מהפחת עמק הבכא,
משם אל הדיוטה התחתונה, ממנה עד
שאול תחתיה... בהקלקה אחת, בקלי
קלות, בלי טרחה ומאמץ, בלי להיראות
במקומות שמבייש להיות שם. רק להציץ
– ולאבד את כל היראת שמיים בבת
אחת. יש מראות שאי אפשר למחוק. יש
אמירות ודעות שמתבייתות על הזכרון
האנושי ולא נותנות לו מנוחה, עד שהנפש
מזדהמת כולה. באינטרנט כל אלו זמינים
באופן מבהיל, ומגיעים אליהם גם כשלא
רוצים. באקראי. בלי כוונה, תוך כדי
חיפוש של משהו אחר.
משפחת ס'
במשפחת ס' נפגעה האם. היא עבדה
בעיריה, במחלקה שבה רוב העובדות הן
נשים משלנו. היא קיבלה קידום ממשרת
פקידה זוטרה לאחראית על אגף, ומשם
החלו הצרות... העבודה שלה היתה בסביבת
אינטרנט. היא היתה צריכה לפקח על
העובדות שתחתיה, לעמוד בתיאומים עם
גופי ממשלה שונים, לשלוח ולקבל. כל
זה נעשה באמצעות הרשת. כדי להצטיין,
היא המשיכה להשקיע שעות גם בעבודה
מהבית, בשעות הלילה. את השינויים
שחלו בה היא הסתירה באומנות עד
הרגע האחרון... איש לא ידע שהיא רחוקה
עד מאוד מהתורה וממצוותיה. איש לא
ידע אפילו שהיא הפסיקה ליטול ידיים
בבוקר, לברך, לשמור מרחק בין בשר
וחלב, לבדוק תולעים. אף אחד, כולל
בעלה, לא ידעו שהיא חיה חיים כפולים.
כל זה התגלה ביום שבו היא עזבה את
הבית עם התינוק, והגישה תביעת גירושין.
אחרי ההלם הראשוני החלו האסימונים
ליפול במהירות מחרידה. עוד התנהגות
מוזרה התבהרה ועוד אחת ועוד אחת -
- - המשפחה שקעה בצער איום, בבושה
מחרידה, במשבר. אמא לשבעה ילדים
נטשה אותם, ועברה לגור עם אישה
נוספת, בדירה יוקרתית בקומה 27 של
מגדל-דירות. היה ברור לגמרי שהיא לא
תעלה ותרד משם ברגל בשבת...אפילו
מעלית-שבת לא היתה שם. הילדים סרבו
להכיר בה, אבל היא נלחמה על זכותה-
עליהם. במדינה הזאת, השינוי המחריד
באורח חייה עוד לא פוסל אותה מלגדל
את ילדיה... הבית נקרע תוך מאבק
איתנים בין אמא פוקרת לבין שמירת
היהדות. הגדולים בזעמם המר ממוות
סרבו לראותה, הילדים הקטנים רצו את
אמא. פעוטות הם קטנים מדי מכדי
להבין. אי אפשר לתאר מה עובר על
המשפחה האומללה הזאת עד עצם היום
הזה - - -
