'שדי חמד' למי הבעלות ואיך?

האם ידוע למישהוא: הספר שדי חמד למי הבעלות עליו ומממי רכש אותה?

הייתי מרחיב את השאלה לגבי זכויות של צאצאים על כתבי היד של זקניהם, וספרים שנתגלו עם חותמת שייך למשה זוכמיר אב"ד זיכהולץ יע"א. 

ידוע על אייניקל ירושלמי הרודף אחר כל מי שמוכר ספר עם חותמת זקנו הגאון,  שנפטר לפני השואה.

בראש הספר המצוי בידי ישנה 'מודעה ואזהרה ואישור קניה' מבד"צ העדה החרדית

לפי הדברים, המחבר מכר לר' יוסף צבי לעוו מוארשא, שמכר בתרצ"ז לרש"ז שמאטקין. ובשנת תשנ"ח מכר היורש היחידי, נכדו ר' ישראל שמאטקין בהר"ר יהודה בהר"ר ש"ז הנ"ל, לר' עזרא חטאבי.

קה"ת אכן הוציאו הספר, וכנראה שאחד מהשמאטקין'ים הרשה להם באופן חד פעמי להוציא הספר.

או שהנכד 'עבד' על חטאבי והבד"צ.

זו אכן המהדורה המצויה, עם המכתב של בד"ץ המאשר שהזכויות של חטאבי הנל, אני מניח שזו כוונת צ'וטנג.


אז יש כבר שני טוענים לכתר, מדוע אוצר החכמה וויתרו לקה"ת? אולי גם חטאבי לא הרשה?


ולענין המוזכר באשכול הסמוך, האם קה"ת התנו את הסכמתם להכניס את השדי חמד שלהם, בתנאי שזה לא יהיה במהדורה הכללית? הלא אין שום הגיון שלא יהיה שדי חמד באוצר החכמה.

מענין לענין, מה היה כוונת המוציא לאור של שולחן ערוך הרב בא"י לפני כמה שנים? כנראה שהיה לו איזה טינא על ליובאוויטש. האם יש איזה חידוש ותועלת בהוצאתו?

בעזהי"ת


   במחילה, לא הונחה דעתי כלל.
   רמב"ם מפורש הוא בהלכות ת"ת פ"א, "אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר, שנאמר: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה'. מה אני בחנם למדתי, אף אתם למדתם בחנם ממני, וכן כשתלמדו לדורות - למדו בחנם כמו שלמדתם ממני". ואין אלה דברי מדרש פליאה, אלא גמרות מפורשות הן בנדרים לז ובבכורות כט.
   ואמנם שכר בטלה שרי ליטול, ומתוך זאת בוודאי שכר הוצאות דפוס וכו' וכו'. אבל איפה יש יסוד להפיכת דברי התורה שבע"פ עצמם, לרכוש ערטילאי, עד שאין רשות להעתיקם אלא ברשות פלוני או אלמוני?

   וממה נפשך: אם דברי תורה הם - חינם הם לכל מוצאיהם (מעבר להוצאות דפוס ושכר בטלה כנ"ל), ואם אינך מחיל עליהם את הכלל העקרוני הזה של תורה שבעל פה חינם היא - נמצאת אומר שביטול תורה הוא ללמוד באותם ספרים הנמכרים בשכר...
   (או נמצאת אומר, שבעלי זכויות יוצרים כהאי גוונא, אינם אלא גזלנים).

   ואל תביאו דין ערכאות, כי מאי איריא משפטי העכו"ם להכא.
  

התורה עצמה, ודאי חינם בלא כסף.
זכויות ההדפסה וההפצה והמכירה, הם אלו ששווים כסף, והרבה.

בעזהי"ת


   מירער הנכבד.
   איזה תביעה יש עלי, אם אחליט להעתיק מחר את ספרי מרן החזו"א בפורמט חדש, ולהדפיסם?
   הביסוס היחידי של תביעה כזו, הינו סביב בעלות על התוכן עצמו. והרי לכאורא מדין תורה וכן לימדו חכמים, התוכן עצמו חינם אין כסף הוא, וכל הרוצה יבוא ויטול.

   שוב: מעבר לשכר בטלה, מעבר לשכר הוצאות דפוס, מעבר לתקנת האחרונים "לקיים בנו בעלי דפוס" - לכאורא אין עוד שום משפט בעלות כאן, כי תוכן דברי התורה שבספרים מעולם לא היה סחורה לסחור בה.

אלישיר