השאלה אם מישהו עלול לטעות, אינה רלבנטית לדיון אם הוא צודק. אין לנו דרך ישירה לקבוע מתי אירעה האפשרות הסטטיסטית של הטעות, אלא בדרך של עיון שכלי בדברים. כאשר אנו לא מסוגלים למשכוני נפשין על הדברים, אנו קובעים שישנה טעות.
גם לגבי התלמוד של רב אשי והמשנה, אנו מסיקים שישנה טעות, כאשר הדברים נוגדים את הבנתנו, אלא שאנו מתקנים את הגירסה, ומניחים שהכותב לא טעה.
כך גם לגבי קביעת נוסח המסורה של התנ"ך, אנו משתמשים בשיקול הדעת, ובכללי הדקדוק, ומתקנים טעויות.
על חולדה הנביאה נאמר שרחמנית היא (מגילה יד:), ואולי מפני שיאשיהו רצה שתבקש עליו רחמים, ולא בגלל שהנבואה תהיה שונה.
|
|