המערכת הכפולה

צולניק,
אבאר יותר את כוונתי.
כמה שלא אכתוב זה יהיה קצר מידי.
אבל, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.

לפני עשרות שנים, כאשר הצטרפתי לציבור החרדי, קיבלתי את השיעור הראשון שלי במערכות הכפולות.

אחד מגדולי המוחים והמפגינים (שכבר נפטר) צולם כשהוא חוטף מכות רצח מהמשטרה והארכיאולוגים שמחה נגדם.
כשראיתי כיצד אדם נכבד, בעל זקן לבן, מוכן להפקיר את עצמו למכות הגונות, התפלאתי מאד. שאלתי ת"ח צעיר, ראש הכולל בו למדתי, איך אפשר להסביר את מסירות הנפש הזו.

הוא חייך חיוך ציני, ואמר:
- "גם הוא צריך לחתן ילדים..."
והמשיך להסביר: חסידי סאטמר מארה"ב הם עשירים, וכדי שיהיה להם ברכה בעסקים (על פי אמונתם הטפלה, לדעתו) הם משתדלים לתמוך במטרות שהאדמו"ר שלהם אוחז מהן. הירושלמים הם עניים, וכדי לחתן ילדים מהתרומות מארה"ב הם מוכנים לחטוף מכות.

או בקיצור:

"א ל ת א מ י ן"

אז התוודעתי בפעם הראשונה למערכת הכפולה:
במודעות הרחוב ובמאמרים הנלהבים בעיתונים ובבטאונים כותבים גבוהה גבוהה. "כמו שצריך".
בשיחות המקווה, ובדיונים המחויכים בכוללים ובמכולת, בפורום "בחדרי חרדים", מדברים "תכלס".

שם אומרים את "האמת".

וכך זה ממשיך. בנושא המפלגות, ההכשרים, הפיאות, המחלוקות בישיבות ובחסידויות, הישיבות והסמינרים, הפלאפונים -
בכל הנושאים שדנים בהם (בעיקר) כאן בפורום
בכל הנושאים שלא דנים בהם בעיתונים החרדיים.

דור שלם של צעירים חרדים גדל על מציאות שבה על כל שיחה של משגיח בישיבה, על כל מאמר בעיתון, על כל מודעה חתומה על ידי רבנים, צריך לשאול מיד (לפי הענין):
מי משלם להם?
מה האינטרס שלהם?
מה הם מתכוונים באמת?
איפה הם עובדים עלי?
מי יגלה לי מה באמת עומד מאחרי הענין?


דווקא בחברה שכל הצידוק לקיומה, כל הכוח לעמוד בפיתויי הזמן, נשאב רק מן האמונה והאמת, מחלחל מתחת לפני השטח המסר הרעיל של: "אל תאמין". "זאת לא האמת".

האמינות והאמת נשארים בחדריהם של גדולי ישראל בשיחות אישיות עם יחידים. בהוויה השקטה הרחוקה מן התקשורת של יהודים כשרים טהורי לב, המתרחקים מן הכיעור ומהבלי העולם הזה.

ה"שטח", החיים הציבוריים, המקום בו רוב רובם של המבוגרים והצעירים מבלה את ימיו מופקר ליושבי קרנות הולכי בטל דוברי לשה"ר כותבי פשקווילים, "מחתני ילדים".

מי יכול לתאר את הנזק הבלתי הפיך שנגרם לכולם: צעירים כמבוגרים, נערים ונערות, גברים ונשים. לציפור הנפש של היהדות?

- - -

התגובות לדברים שכתבתי יתחלקו מן הסתם כדלהלן:
1. שופכי אש וגפרית: "מי אתה בכלל שתעביר ביקורת".
2. בעלי רגשות אשמה ממגזר יושבי הקרנות: "אל תבלבל את המוח".
3. המסבירנים: "זה בכלל לא כך! בוא אני אוכיח לך".
4. השמחים לאיד: "נכון! זה הפרצוף שלהם/שלנו".
5. אלה שיאנחו אנחה מעומק הלב.

אני כותב לאחרונים.
אין לי פתרון. זו פשוט קינה.
אבל יש מקום גם לומר קינות לפעמים.
ואולי...

אתה קצת מגזים.

וסתם הערת אגב, אם מודיעים מראש שיהיו כאלו שיתנגדו לדברים, זה לא אומר כלל שהתנגדותם אינה מוצדקת. וזה גם לא חכמה גדולה לכתוב רק לאלו שיאנחו מקרב לב.

למשל, אתן דוגמה (כפי שאתה נוהג), אוכל לכתוב פה שבשמי ירושלים נצפים ברגע זה עבמי"ם אדומים פורשי כנפיים. ולהוסיף שאינני כותב זאת לאלו שיתחזו כירושלמים ויכחישו, אלא לאלו שאינם גרים פה, ולכן יאמינו לי ויראו בזה אות מבשר רעות.

ועוד הערת אגב, חבל שלא כתבת כותרת מעניינת יותר, מנסיוני הדל, אפילו אם התוכן חשוב מאוד, כותרת כזו תגרום לכך שחלק מן הגולשים כלל לא יפתחו את האשכול, והנושא החשוב עלול לשקוע מהרה.
תקנה אחת יש לזה, אם אלו שכן יפתחו יתווכחו ויתווכחו עד הגעת האשכול למספר תגובות מרשים, הרי גם האחרים הסקרנים יטרחו לבדוק "מה נאמר שם שכולם רבים על זה", כפי שקורה באשכולות משעממים באמת, שמסלולם סוטה, והרייטינג שלהם עולה רק בגלל שרוצים לדעת בכל פעם למה זה קופץ...

יש שמשתמשים בשיטה זו לרעה. דומני שהעיקרון הובן.

לגופם של דברים אאריך אולי פעם אחרת. אך, יש לזכור כי מה שאמר לך מי שאינו נמנה על סאטמער, עליהם, אינו מוכיח כלום, לא בנוגע למניעיהם האמיתיים, (אתה יודע מהו מניע? קטליזטור...) ולא בנוגע למקום בו הוא חי.

אגוטען שאבעס דער ווייל

על זה כבר אמר מי שאמר: "להפריד את הדת מהדתיים".

*עניןשלזמן*,

אתה צודק, כמובן.

נכון, זאת לא "חכמה גדולה" לכתוב רק לאלה שייאנחו.
אבל זה באמת מה שאני מרגיש וזאת כוונתי.

נכון, לכתוב מראש איזו ביקורת ימתחו עלי לא הופך אותה ללא נכונה.
אבל אני מוכן לשמוע דעה הפוכה. אולי (הלוואי!) אשתכנע.

נכון, כותרת יותר "חמה" תמשוך רייטינג ותגובות.
אבל בדווקא אני לא מעונין בזה, במיוחד בנושא נפיץ כל כך.

מי שיקרא, יקרא. מי שיגיב, יגיב. בהחלטה של רגע החלטתי לכתוב מה שאני חש, וזהו.

שבת שלום.

על דא קא בכינא עידן ועידני.

את מודעות הרבנים יש לקרוא תמיד בין השיטין. לא מה שכתוב עיקר אלא מה שנעדר. ובעיקר, מי שנעדר.

הסופרלטיבים השחוקים שהפכו מטבע עובר לסוחר, יוצרים ציניות מסויימת. כי אם עלבון שהעליבו את פלוני הופך להלם, תדהמה וזעזוע שאוחז את הציבור כולו, הרי מה ישאר לתיאור הרגשות בעת פיגוע ח"ו?

אם ביקור של רב פלוני בת"ת הופך למאורע מרגש שיחרט בלבבות הרכים, אז איך נתאר את רגשותיו של חתן משנה צעיר, שנבחן על ששה סדרים?

תמיד הכל הוא הכי. הכי נעלה/מקודש/נחוץ/חשוב/רצוי/עילוי/גאון וכו' או הכי נתעב/טמא/מיותר/דחוי/שבאבניק/מסוכן לחינוך וכו'.

מה נעשה שהרוב אי שם באמצע? למי זה משנה.

לשיטתך, אולי גם כל הפורומים והכתיבה תחת ניקים שונים ומשונים היא
פ א ש ק ו י ל אחד גדול ???

קראתי שוב את דבריך בקשר לסוגיית חסידי סאטמר שהובאה כדוגמא. ראיתי שכנראה לא הובנתי כראוי.

לדעתי, המערכת הכפולה מורכבת כך:

החיובית:
מערכת האמונה והאמת שאינה מתבטאת מספיק, ואינה מתבטאת כראוי, ודובריה משתמשים בפשקוויליזציה ילדותית, מליצות נבובות, הגזמות לא עניניות, לא אמינה.

השלילית:
מערכת הציניות, ה"יודעת-כל", של יושבי הקרנות, שבגלל הבוטות, וה"דוגריות" שלה, קונה מקום בלב השומעים.

הרב ש"הסביר" לי למה אותו יהודי מוכן לחטוף מכות שייך מבחינתי למערכת השניה.

בין אם תכתוב בעיתון חשוב או בספר תחת שמך האמיתי, ובין אם תכתוב בניק בפורום,

מה שקובע אם דבריך הם פאשקוויל או דברי אמת הוא:
התוכן ודרך הביטוי.

ענין של זמן.

יפה תיארת מצב נכון וקיים. לעניות דעתי חברו שני גורמים למצב זה. ירושלמיזם ציני .(ולפני שכל הירושלמים קופצים .אני ירושלמי . או איך שמכנים אותנו צ'אלמער)
המבטל כל דבר בחיוך בזוית הפה ,כאומר "אני יודע הכל ועלי לא ניתן לעבוד". והגורם השני כמובן התקשורת והטכנולוגיה. אדם היום שומע מגוון דעות והשערות מהעיתונות וכלי התקשורת,ואינו כה תמים כפי שזקנו היה.

נכון שנאנחת ואתה מבכה את המצב. האם אכן זה מצב גרוע כל כך?
ניתן לתאר את כל מה שאמרת בצורה הפוכה לגמרי. שהיום כבר לא ניתן "לעבוד" יותר על הציבור. כפי שאמר לי אברך אחרי סיפור הפאות ההודיות ,מהיום והלאה אין הרב אלישוב כל דבר אני בודק בש"ע. האם זה רע? לא בטוח. אין בדברי משום הסכמה לתכונה הירושלמית שלצערי לא כל פעם עומד מאחוריה מחשבה מעמיקה ורצינית.




תוקן על ידי - טאטעזיסער - 13/05/2005 17:29:26

קודם כל תודה שהסברת,
גם אני הגעתי לציבור החרדי מחברה קצת פחות חרדית והייתי נורא נאיבי בכל מלחמה ובכל פשקוויל, ולא הצלחתי להבין איך זה שאנשים לא מתרגשים מ"קריאת קודש".
ואני רוצה להוסיף במאמר מוסגר, ושלא יכעסו עלי כי אני יודע שזה נעשה בכוונה טובה, אבל כל עלון צדקה שיוצאים ל"ע חדשים לבקרים מכיל 15 חתימות של כל מאורי הדור שכל אחד ואחד לא יפחות לעצמו מ- 20$ כפול 36 וכדו', ובחשבון פשוט זה יוצא כ 1000 דולר לחודש אחרי שנה של הוראות קבע, ודאי הרבנים וכנראה גם הגבאים התכוונו לש"ש, אבל אצלי ואצל עוד הרבה אני בטוח זה הוזיל מאוד את נושא חתימות הרבנים.
כנראה שדווקא אלו שגדלו קצת מחוץ למחנה ואח"כ באו רואים יותר את הדואליות הזו, יותר ממי שגדל לתוכה.

ישר כוחך אשר שיברת.