| נשלח ב-8/9/2007 21:53 |
 |
| |
מאיישע ניירא ניירא ניירא
יהודים הם שלושה אשר אני מכיר, ראובן שמעון ואלפרד אקראם, שמות בדויים, לא אמיתיים, יאים הם לסיפור ללא כל אמת.
שלושתם יראי שמים, אשר אין בהם רבב, ואף אם ימצא חלילה רבב ישרו בגדיהם ללא חשש בתמיסת אריאל - ואין זכר לרבב, לא זכר ב"צירה" ולא זכר ב"סגול".
קם לו ראובן בבוקר יום כלשהו, יום ראשון נקראנו (שם בדוי) וכדרכו מדי בוקר הלך לביתו של שמעון לגנוב ממנו משהו לאכול.
שמעון איש ירא אלוקים וסר מרע, לא אהב את גניבותיו, ואף פעם אחת - מספרים יודעי דבר - נמצא שמעון כשהוא שואל את ראובן נוקבות: "מדוע אתה גונב ממני ממון?"
וראובן, איש תם דרך וישר, ענה לשמעון בתשובת המשקל: שמעון ידידי, והלא ידוע הוא הדבר שהוצאות שבת חוזרות המה, מה לך כי תלין, והלא אם אקנה מממוני צרכי שבת - יחזיר לי הקב"ה את כל הראוי לי, וכי מה אכפת לך שבורא העולם יחזיר לך? וכי קטן אמונה אתה?
וידום שמעון כקונפיטורת תות שדה.
יום אחד - יש שיאמרו בהיר, יום מעשרת ימי תשובה היה (וכאן הקשר להיום), פוסע לו שמעון מעדנות, והנה הוא רואה כנגדו את אלפרד זכור לטוב, פוסע כלעומתו עונג, וכולו זחוח וזורח כשמש העמים ביום של דמים.
פנה אליו שמעון ואמר לו: אלפרד ידידי ואהובי, היעת כי קרן עור פניך? מה בשורה טובה בפיך אשר בה תשמח אלוקים ואנשים?
לא הספיק לו אלפרד למצמץ פעמיים, והנה
נ.ב. אני נאלץ לצאת כעת, המשך יבוא אי"ה, אם מישהו אחר מכיר את הסיפור, שימשיך הוא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 21:56 |
|
| |
המעשה הניירא הזה כ"כ שיעמם אותך עד שברחת באמצע?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 22:07 |
|
| |
יהודים הם שלושה אשר אני מכיר, הגולם הטמבל ודייויד בקאהם, שמות בדויים, לא אמיתיים, יאים הם לסיפור ללא כל אמת.
שלושתם יראי שמים, אשר אין בהם רבב, ואף אם ימצא חלילה רבב ישרו בגדיהם ללא חשש בתמיסת אריאל - ואין זכר לרבב, לא זכר ב"צירה" ולא זכר ב"סגול".
קם לו הגולם בבוקר יום כלשהו, יום ראשון נקראנו (שם בדוי) וכדרכו מדי בוקר הלך לביתו של הטמבל לגנוב ממנו משהו לאכול.
הטמבל איש ירא אלוקים וסר מרע, לא אהב את גניבותיו, ואף פעם אחת - מספרים יודעי דבר - נמצא הטמבל כשהוא שואל את הגולם נוקבות: "מדוע אתה גונב ממני ממון?"
והגולם, איש תם דרך וישר, ענה לטמבל בתשובת המשקל: טמבלוביץ' ידידי, והלא ידוע הוא הדבר שהוצאות שבת חוזרות המה, מה לך כי תלין, והלא אם אקנה מממוני צרכי שבת - יחזיר לי הקב"ה את כל הראוי לי, וכי מה אכפת לך שבורא העולם יחזיר לך? וכי קטן אמונה אתה?
וידום הטמבל כקונפיטורת תות שדה.
יום אחד - יש שיאמרו בהיר, יום מעשרת ימי תשובה היה (וכאן הקשר להיום), פוסע לו הטמבל מעדנות, והנה הוא רואה כנגדו את בקאהם זכור לטוב, פוסע כלעומתו עונג, וכולו זחוח וזורח כשמש העמים ביום של דמים.
פנה אליו שמעון ואמר לו: אלפרד ידידי ואהובי, היעת כי קרן עור פניך? מה בשורה טובה בפיך אשר בה תשמח אלוקים ואנשים?
לא הספיק לו דיוויד למצמץ פעמיים, והנה הגולם מגיח מאחוריו...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 22:57 |
|
| |
נראה לי שאפרסם את זה באשכול נפרד
תוקן על ידי יעחוק ב- 08/09/2007 23:06:45
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 22:58 |
|
| |
המשך:
לא הספיק לו אלפרד למצמץ פעמיים, והנה ראובן מופיע לו בין שיחי הכביש, וקורא לשניהם לשלום.
תינה שמעון את צרותיו בפני אלפרד, ויאמר לו: אמנם מבין אני כי ראובן גונב ממני לשם שמים, ואין כוונתו אלא למצווה, אך מה אאכיל את רכי עוללי, אם יוסיף ראובן לקיים מצוות שכאלו עוד כהנה וכהנה?
אמר לו אלפרד: ידידי היקר לי מזהב שבא וממומיית פלטינה, יש לי רעיון מבריק איך תגרום לראובן שלא יוסיף עוד לגנוב ממך מעתה ועד עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:02 |
|
| |
פתח אלפרד את פיו החכם ואמר לשמעון: כיון שראובן אינו גונב אלא למען השבת, יכול אתה לומר לו שאתה עצמך תביא לו את המאכלים של שבת, ולא יהיה לו שום הצדקה לגנוב ממון, שהרי אם יש מזון מה צריך ממון?
ויבך שמעון בכי ניירא, ויאמר: ומנין כסף לי לקנות מאכלים? והלא אין קונין אלא אם כן משלמין?
ענהו: הבא לו שבת אחת גאלע לאכול, ואל דאגה, הוא כבר ימות לו מגועל, ולא יגנוב ממך לעד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:05 |
|
| |
הגולם, האם בגלל אימת יום הדין זז לך משהו במח...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:06 |
|
| |
שוש,
אני מת עליך.
כמו שנאמר "הכל קשקוש חוץ משוש".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:31 |
|
| |
לא הבנתי איך דוממים כקונפיטורת תות שדה.
חשבתי ששלשת החברים הם בעלי דם כחול.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:35 |
|
| |
גם התות כחול.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2007 23:37 |
|
| |
כמו שנאמר "הכל קשקוש חוץ משוש".
היכן זה נאמר, כבוד הגולם?
|
|
|
|
|
