במלאת שש שנים לפטירתו של הרב שך, אעלה על הכתב כמה מילים לכתוב ההילולה.
והפעם "הילולה" במובן של "אילו לא", מה היה קורה אילו הרב שך היה עדיין פה בינותינו בחיי חיותו.
אילו היה עמנו הרב שך - המריבות החוזרות והנשנות בפוניבז' לא היו באות לעולם, שהרי כל עוד הרב שך תפקד בכל כוחו, לא היה ולו אדם אחד שחשב שהוא יוכל להוציא את הישיבה שלא כדין מיד השני.
אילו היה עמנו הרב שך - יתד נאמן לא היה מכתיר לו כל שבועיים רב חדש על פי צורך הפוליטיקה המקומית, לא היה לעולם נוצר מצב שרב יודח מיתד רק בעקבות רצונו של מאן דהוא, ואם כן קרה כדבר הזה - היה בפני מי למחות.
אילו היה הרב שך עמנו - לעולם לא היו מרמים אותנו עם כל מיני פסקי "הלכות" מטופשים, שכל כולם אינטרסים, לא היו יוצרים את הדבר המוזר הזה שנקרא "טלפון כשר", לא היו באים לעולם פסקי הלכה בענייני צניעות - שכל כולם פריצות וצביעות.
אילו היה הרב שך עמנו - ההנהגה החרדית היתה דואגת לכולם, מי שהקים את ש"ס לא היה מזניח ספרדים ליד דלתות מוסדות הלימוד.
אילו היה הרב שך עמנו - לא היו הליטאים, אנ"ש, מפירים אמונים לכולם. אם הרב שך היה חותם על הסכם בביתר - לא היה מפר אותו לעולם, כי האמת היתה נר לרגליו. בימי הרב שך - לעולם לא אמר אדם "הרב שך התיר לי לא לדון בבית דין".
