מעשה באדמו"ר חכם וחסידים שוטים
מעשה שהיה כך היה:
מנהג של קבע עשה לו בנו של הרבי, כל שנה עם בא הקיץ, היה נוסע לו לדירת הנופש שלו.
לא הרי דירות נופש של אנשים רגילים כהרי דירות נופש של בני האדמורי"ם, בני אדמורי"ם כיון שעדיים לגדולות, ונפש צלולה וזכה להם, צריכים הם אוויר צלול כדי לזכך נפשם בטוב. שלא כשאר כפריים, שכל הוטל ושמוטל מספיק לו למוט'ל.
יום אחד, חשב מלאך המוות בליבו: היאך אוכל לעמוד מנגד ולראות את האדמו"ר הזקן מזכך נפשו, ומטהר ומקדש את הבריאה כולה, ואני אנה אני בא?!? מיד בא אל האדמו"ק קשישא באמתלאות שונות ומשונות וביקש את נפשו. האדמו"ר שצדיק ותמים היה - נתן מבלי משים.
בן האדמו"ר, שרצה מאד להיות צדיק, הלך ודרש את הכהונה ואת המלכות. לא ידוע לנו אם טבח את אחיו נפש, או שהגיע איתם להסדר, אך מכל מקום ברור שהוא מונה בסופו של דבר לאדמו"ר.
אך אויה ואבויה, איך יוכל האדמו"ר לטוס לו לשוויץ, והרי אדמורי"ם צדיקים המה! ולא זו בלבד אלא שכל חסידיו אשר מעבר הירדן מזרחה, הזמינוהו לשהות בביתם בעת אשר הוא יוצא לגלות לטהר את אוירה של חוץ לארץ.
שנה אחת, יצא האדמו"ר לגלות אצל אחד מחסידיו, הוא והאדמורי"ת ושני גורי אדמורי"ם - זכר ונקיבה. ולפתע - באמצע בלילה באה לה חולדה מן החלון, ונשכה בכל עוז את בוהן רגלו הימנית של האדמו"ר. לכפר על כל הדור.
לשנה האחרת, חשב האדמו"ר בליבו: היאך אוכל ללכת עוד אל בתי החסידים, ובמה אדע כי איני מסכן את נפשי מפני חרב העכבר.
לא חשב האדמו"ר פעמיים, והנה מיפתת לו מופת מעבר לדלת. אל הבית נכנס חסיד, כולו בכי ומכאובים. ביתו מלא מכף רגל ועד ראש בעכברים. עכברים וחולדות. חולדות ועכברים. בכל עת אשר הוא זורק גרב מן החלון, מיד מתפנה מקום לעוד עכבר שנכנס מיד לבית.
אמר לו האדמו"ר: בני, ישנה תמונה של אחד הרבנים, אשר אם תשימה בביתך, ליד הכניסה, שוב לא תראה עכברים כלל. לך ואמור לכל מי שסובל מן העכברים, שיתלה בביתו ליד הדלת את התמונה, ונמצא הוא מסובב במצוות.
ומיני אז, יודע האדמו"ר, כי כל בית אשר יש בו את התמונה ההיא בכניסה - אליו לא יכנס, מחשש לבהונו.
 |
|
|