סיפור שאולי קורה

אם חשבתם שגן ילדים הוא מוסד רגוע ושלו, נטול פוליטיקות ותככים.
טעיתם.

מעשה בעיר אחת, נדחת, ירושלים שמה, החיים בה ילדים לרוב, ובשל כך גני הילדים פזורים בה בכל חור בור דות שיח או מערה, על כל עשרה נקודה שש ילדים בממוצע, יש גננת בממוצע, שזקוקה לפרנסה של ארבעת אלפים ושלוש מאות שקלים בממוצע.

כיון שכל אשה ובת, גננת היא, חסרים בעיר הנדחת ההיא משרות. ומכיון שמוחו של ילד על פי רוב מכיל מעט הכמות, אין הוא יכול לסבול על שכמו יותר מגננת אחת, ומכיון שאינו יכול לסבול יותר מגננת אחת, רבתה האבטלה, ותעל שוועתם.

מה עשו חכמי אותה העיר? כלום.

יום אחד, גזר המלך גזירה: כל הנולד מרחם מרוקאית, לא יכנס לגן. ולא מרוקאית בלבד, אלא אף פרסית אוזבקית איספנהרית ובוכרית, לא יראו בניהם את פני הגן.

והאבטלה גדלה ועצמה במאוד מאוד, ותגדל עד השמים. אל מקום אשר לא הגיעו בני דור ההפלגה, היתה האבטלה מגיעה.

אחר כמה ימים, גזר המלך לאמר: כל מי שאביו אינו יושב אוהלים, הממית את נפשו באוהלה של תורה, לא יבוא אל הגן.

והאבטלה עלתה וגאתה, עד אשר כוסו ראשי ההרים הגבוהים.

ויגזור המלך הרשע עוד גזירות על ישראל להשמיד להרוג ולאבד, ויאמר:כל איש ישראל, אשר לא יניח בכיס מכנסי מנהל הסמינר.... סליחה, הגן... עשרת אלפים כיכר כסף עובר לסוחר, לא יבוא בקהל הגן.

והאבטלה כיסתה את פני תבל, ויהי תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ולא קיבלו עוד לעבודה אף אחת, אלא אם כן אביה ממש ממש ממש .......

אחר כמה ימים, בא שליח המלך אל העם, ויאמר: כה גזר המלך ירום הודו. כל אשה אשר יוצאת מביתה אל החצר הפנימית אשר לא תקרא, לא תבוא בקהל הגן, אין לה לאשה אלא לשבת ספונה בביתה.

ומני אז, לא היתה אבטלה בקהל כלל וכלל, כי אף אשה לא יצאה אל העבודה.

אמרו חכמים: יש מי שהורג בני אדם בתאי גז, במהירות, ויש מי שהורג אותם אט אט.