מיישע ניירא - ישמע חכם ויוסף לקח

לאור ההתעניינות הרבה בסיפור הקודם היום, אני נותן לכם צ'אנס נוסף.


סיפור זה מספר על שני אנשים, שהיו צהובים זה לזה כגבינה צהובה ביום חתונתה.

מאז ומעולם, ידעו כל העוברים ושבים, שיותר ממה שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות.

אם אחד מהם היה בוחר בפינדרוס לראשות העיר, השני היה בוחר ברובינשטיין, אם אחד מהם חשב שהדרך הקצרה לחיפה היא מכביש החוף, היה השני אומר שהדרך הקצרה היא מכביש 4. כשאחד מהם הלך להתפלל בכותל, היה השני הולך למסגד.

שנים שונים.

יום אחד, הלך אחד מהם לרב, ותינה את צערו. למה - אמר - למה תמיד הוא צריך לחשוב אחרת ממני? למה תמיד הוא צריך לרצות אחרת ממני? וכי אני לא יציר כפיו של הקב"ה?

שאל אותו הרב - בני יקירי, במה מלאכתך?

סוחר בעגבניות שרי, ענה. אני קונה אותם בזול מהיצרן, ומוכר אותם בשוק לי משקל, ומרוויח.

ופרנסה יש? שאל הרב. וליטף את זקנו הארוך כשל רון ארד.

בקושי, ענה, יש לי כדי לתת לפעוטותי פת במלח ומים במשורה על הארץ.

הסכת לי, אמר הרב, לך לרעך ראובן, זה שתמיד הפוך ממך, ותשאל אותו אם הוא רוצה לקנות ממך שישים טון עגבניות שרי, ואם הוא ירצה - תהיה לך פרנסה ברווח כל ימיך, ויותר לא יפריע לך שהוא צהוב לך.

60 טון? הזדעק. אפילו יאכלו כל עם ישראל עגבניות שרי מעתה ועד ברכת החמה בפעם הבאה, ולא יכלו כל הטונות הללו.

אבל הרב ציוה, ואם הוא ציווה - ויעמוד.

הלך והציע לראובן לקנות, וראובן מיד הסכים, והשלום בא לעולם.

שאלו תלמידיו של הרב, ילמדנו רבינו, זו מנין לך? וכי נביא אתה, או שמא רוח הקודש היא?

ענה הרב: ראה ראיתי שצהובים הם זה לזה, ושונים בדעותיהם. אמרתי בליבי, לבטח אם שמעון ירצה למכור שישים טון עגבניות, מיד יהפך ליבו של ראובן וירצה בדיוק להיפך - לקנות שישים טון עגבניות. ואם זה רוצה בכה וזה רוצה בכה - מה שעשה עשוי.

מיד ראו הכל שחכם עדיף מנביא, ותפקחנה עיניהם.


(תוקן עקב הוספת רון ארד לסיפור)

תוקן על ידי הגולם ב- 04/08/2008 23:11:07