מאיישע ניירא ביותר - לא לבעלי לב חלש

המעשה הזה קרה באמת, בשינוי פרטים קטנים מזהים.

בעיר אחד, אי שם בצפון הארץ, יש רב אחד שהקים רשת גדולה של מוסדות לימוד. בתי ספר, תלמודי תורה, ישיבות ועוד.

יום אחד, בהיותו יושב במשרדו, הגיע אליו תלמיד אחד שרוצה להתקבל. התלמיד עשה רושם סביר, עמד במבחן בהצלחה ממוצעת, ובהחלט לא היתה סיבה שלא לקבלו.

רק דבר אחד הפריע קצת למנהל. האוזניים של התלמיד. לתלמיד פשוט לא היו אוזניים.

נכון, אי אפשר לדחות מישהו רק בגלל מום שיש בו, אבל מצד שני עלולים כל תלמידי בית הספר ללעוג לו כל היום, דבר שיכביד על המערכת.

במבט בוחן, הבחין המנהל שלתלמיד יש אוזניים קטנות קטנות, כמו שנאמר: מותק, האוזניים התכווצו.

עוד הוא מהרהר, והנה הגיעו הוריו של התלמיד. ולמרבה הפלא כי רב הוא, אוזניהם היו קטנות בדיוק כמו של הבן. שני ההורים, האבא והאמא, היו בעלי אוזניים קטנות קטנו ובלתי נראות.

לא הצליח המנהל להתאפק, ושאל אותם על דבר האוזניים.

ענה לו האב: אל תופתע ידידי, אצלינו בעיר כולם בעלי אוזניים כאלו. יש משהו באקלים המיוחד של עירנו, או באנטנות הסלולריות שלו, שגורם לאוזנינו להיות קטנות קטנות קטנות. אבל אל לך לדאוג - המשיך האב - השמיעה בהם היא ממש טובה, כמו של כל אחד אחר.

ולמה לא תשלחו את בנכם לבית ספר בעירכם? שיהיה כמו כולם? שירגיש בנח, שלא ילעגו לו.

קם האב, הוציא כמה שטרות, ואמר - הלימודים אצלכם הם הטובים ביותר.


רגע לפני שיצא, גילה האב למנהל את הסוד הגדול. דע לך, אמר, האוזניים שלנו הם הרגילות והטובות, כמו של כל בני האדם. לכם יש אוזניים גדולות כי אתם חמורים!

ומאז ועד היום, בני האדם רוצים ללמוד אצל החמורים תורה.