בבית אחד חיו ילדים מאד טובים, כולם צדיקים, כולם
חסידים וכולם נדיבים, רק ילד אחד היה ה"ילד הרע" כזה סרקסטי וציני ופועל בשיטת הבום פליק, בקיצור הכבשה הרעה של הבית.
יום אחד קמה אחת הילדות והנה היא זקוקה דחוף למצלמה. פנתה
לילד הכי טוב בבית ושאלה: התוכל להשאיל לי את המצלמה לשבוע? אמר לה הילד הכי טוב
בבית: אני לא יודע, אולי, נראה, נקרא למצלמה ונשאלה את פיה, ולא יעשה כדבר הזה במקומותינו לתת את המצלמה לפני הנעליים.
פנתה לילדה הכי טובה בבית ושאלה: "האם תוכלי להשאיל
לי את המצלמה לשבוע ימים? עיקמה הילדה הכי טובה בבית את האף ואמרה: אני לא יודעת,
המצלמה למעלה בארון וחלצתי את נעלי איככה אטנפם?
פנתה לילדה הכי צדיקה ושאלה התוכלי להשאיל לי את
המצלמה?
אמרה לה: למצלמה יש שפעת נראה בעוד חודש.
פנתה לילד הכי נדיב ושאלה התוכל להשאיל לי את
המצלמה?
אמר לה שזה עניין של פיקוח נפש כי אולי איזה משב"כ יעבור בשכונה ואיככה יפסיד את התמונה?
פנתה לעוד ילדה שתפסה היטב בניקון ארבע מגה פיקסל ואמרה שהרבנים אסרו, ולעוד אחת ועוד אחת
עד שבלית ברירה התקשרה לילד הכי רע בבית ושאלה אותו התוכל להשאיל לי מצלמתך?
ענה לה הילד באגרסיביות: קחי את המצלמה גם לך וגם לגמלים שלך, כמה זמן שאת רוצה, מצדי קחי אותה למתנה!!!
ואף אשתו החרה החזיקה אחריו ודחפה לטלפון מצלמה עם מיקרוגל ומכונת כביסה וצעקה קחי! קחי! הידד! זה שלך!!!
ללמדך עד כמה אנשים יכולים להיות רעים למצלמות שלהם.