מיישע ניירא בעיטוש היוצא מן האף
הסיפור הזה, לא המצאתיו ולא בדיתיו. לא מכריסי בא, ולא ממוחי הקודח. אין הוא אלא מתיבת המייל של MSניק, ובתרגום לשפה מדוברת. ללא צילומי מסך מטושטשים. (מוקדש לדב, שהרגיז אותי היום).
הסיפור הזה עוסק בעיטוש. עיטוש המכונה אפצ'י, ובהטעמה - אאאפצ'ייי. העיטוש ודאי מוכר לכולכם מן השפן הקטן, שלרוע מזלו השאיר את דלת ביתו פתוחה, ונכנסו גנבים ושמו לו קרח על האוזניים, וכמובן שהוא הצטנן כדבעי, ועל כך בפעם אחרת.
דב, שרכושו מסתכם בחבילת מרגרינה, אינו מנוי על אף עיתון יומי. זה לא שהחדשות אינם מעניינות אותו - נהפוך הוא - אילו היה לו בביתו מטבעות למעט יותר מחבילת מרגרינה, ודאי בעדיפות ראשונה היה עושה מנוי על עיתון, עוד לפני קניית גוזז צפרניים או מלכודת עכברים. לטענתו זו אידיאולוגיה. שויין.
שכנו של דב הוא אדם מפורסם, שהרי הוא מן הבודדים שיש להם עדיין מנוי על עיתון. טרם הגיעה לביתו הציוויליזציה, ועדיין לא שמע על הקמת חברת סנו המייצרת מטליות נפלאות לנקיון חלונות (אני עוצר כאן את שירותי ותשבחותי עד שאקבל תמלוגים).
יום אחד, קם לו דב, וכדרכו פתח את העיתון של שכנו לראות מה חדש. האם נמצא זן חדש של פילי קוטב, או שמא מצאו את הגן הגורם לעגבניות להיות מסולסלות. והנה, בעוד הוא מעיין בעיתון, והנה מאפו יצא עיטוש, אביהם של כל משפחת העיטושים לדורותיהם.
ניער דב את העיתון, ראה שקלו המים מעליו, וישיבנו אל צור מחצבתו - אל תיבת הדואר.
אחר הצהרים, פגש דב את שכנו. פנה אליו השכן ויאחל לו רפואה שלימה.
שאלו דב- מנין לך שאני מצונן.
ענה לו - ראיתי בעיתון.
רגז דב ואמר - כל אפצ'י שאדם עושה כותבים על זה בעיתון.
 |
|
|