מיישע ניירא שיחסוך לכם שמונה ש"ח
מילדותי המוקדמת שאלתי את עצמי, ולו נניח שמוצאו של האדם מהקוף, אבל למה הוא צריך להתנהג כמו חמור? שאלה זו אין לה מענה, ואדרבה, קיבלה משנה תוקף השבוע.
מנהג ישראל לי, שבכל שנה בשנה בבא ערב שבת פרשת וישלח, אני רוכש את עיתוני השבת. מין דחף בלתי מוסבר ובלתי הגיוני, לנסות להכנס לראש של עשיו. גם השנה לא ביטלתי את המסורת, ובערב שבת רכשתי עיתונים, כמנהג ישראל מקדמת דנא.
הידיעה המרכזית, ואולי אפילו היחידה שיש בה עניין בכל עיתוני השבת, היתה של חברת יוניליוור, אותה חברה שמשווקת לנו את המוצרים המכונים "קליק", למיניהם לסוגיהם ולמשפחותם. הם, ביוניליוור, קוראים תיגר על חוש הטעם המקובל, ומנסים לשנות את הסטטט קוו בעניין. לא ישב עוד הקליק הישן והאלמוני לבד וגלמוד. למשחת הקליק הצטרפו קליק צו'ולטה, קליק צ'ילי וקליק קרמל. מזל טוב.
כולי אחוז שרעף בודד, פניתי לאשי ואמרתי לה:
- בי זוגתי, אל נא יחר אפך בי ואדברה אך הפעם. אנא, מחר בבוקר בלכתך אל היריד בלייפציג, הביאי נא לי משם את אלו המינים, והגמיאיני נא מהם, למען אברכך, קצתי בקליק מפני הסוגים הישנים, אם לוקחת את מהם, למה לי קליק.
ואשה טובה עושה מקיימת. כבר למחרת, חנו לי ליד שולחני שלושת המינים, מסודרים כמו ארבעת המינים בסוכות. קליק קליק על מכונו ומקומו. ארבעה שקלים היחידה האחת לשלושת היחידות.
ואני, שחסכן אני, מתכנן איך לחסוך. מיד כשאפתח את פי לומר תודה, כתרבות אנשים, אנצל את המעמד ואטעם את הקליקים, אולי ימצאו שם טעמים המענגים את החיך.
ביתרתי כל אחד מהקליקים לשלשה. הנחתי את הבתרים בתווך אחד ליד השני, פתחתי את פי לומר תודה, והתחלתי לטעום.
הראשון, טעם צ'ילי. חריף. השילוב בין שוקולד לחריפות הוא ממש לא מתאים. למה חריף? על מתוק שמעתי, על מריר גדלתי, אבל חריף??? למה לא מלוח? חמוץ? מקולקל? חמוץ מתוק? בטעם גריל בטעם ברביקיו?
עצרתי את עצמי, שהרי ידוע שאין אומרים על אוכל איכס.
השני, טעם צ'וקולטה. ממש לא טעים, אבל בהחלט יש לו ערך נוסטלגי. הזכיר לי את ימות הגן. טעמו כטעם השוקולד למריחה שהיתה אימי קונה בהכל בדולר ומורחת לי בין גזרי הלחם. גם אז העדפתי את העגבניה.
שוב הבלגתי כי אין אומרים על אוכל איכס, אבל דעו לכם - זה ממש גועל נפש.
את השלישי לא טעמתי. כמה אדם אחד צריך לסבול??? אם מישהו טעם, אבקש שיודיעני איך זה.
 |
|
|
