מיישע ניירא שקרא עכשיו מאמעש במעוברת ובני משפחתה
אשתי המעוברת נמצאת בחודש התשיעי להריונה. הבוקר בשעה 9 אפס אפס לפנות בוקר, העירה אותי רעייתי ואמרה לי גלוימלה, מהר, קום מהר וקח מהר את הכותונת והפתילים ועלה מהר לרכב ותסיע אותי לבית החולים כי הגיע הרגע המיוחל.
עוד אני מנסה להתבלבל מהמצב החדש שבין רגע נוצר והולך לשנות לי את החיים, הגישה לי רעייתי את ספל נטילת הידיים שהיה מוכן מבעוד מועד למקרה שאיאלץ לקום בשעה כזו של לפנות בוקר.
בלית ברירה זינקתי ממיטתי מתוך כוונה כנה לקיים את הכתוב 'קום כארי לעבודת הבורא יתברך', ותוך כמה דקות מצאנו את עצמנו, רעייתי שתחי' ואנוכי ברכב המעוך שלנו בדרך לבית החולים הדסה יש כרם.
את לא מתקשרת לאמא שלך?, אמרתי וכמעט הפצרתי בה לעשות זאת ומיד. כן כן, כבר התקשרתי, אמא עזבה את הקניות ברחוב רבי עקיבא שבב"ב, ומיד מתארגנת לבוא.
חמותי אישה חרוצה וחמי עוד יותר, הם כבר הזמינו חדר במלונית של בית החולים הדסה יש כרם, להם ולילדיהם. העמיסו את כל השבת ברכבם, כולל פלטה שתיה יין ישן נושן סכין לחלה ומה לא, אפילו את המרשמלו הם לא שכחו.
בעוד הם בדרך לירושלים, בעליה של הקסטל, קרוב מאד למחלף שדרכו פונים ימינה לכיוון ביה"ח הדסה יש כרם, הודיעו לאשתי כי היא משוחררת., אשתי התקשרה להוריה ובקשה שיבואו לקחת אותה הבייתה.
תוך עשר דקות הם היו אצלה, כעבור 25 כל החיים שלי השתנו.
כי עכשיו ערב שבת קודש פרשת בא, וכל משפחתה של אשתי באו אצלי בבית, ואני אינני יודע היכן אני בא.
הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווו.
 |
|
|