מיישע ניירא ברבי זושא שפגע בו ליסטים מזוין
כל ימיו מודה רבי זושא
על אותה תקנת אושא
שלא יבזבז כל נכסיו
למען ישארו לו מכנסיו
ללא חשש עינא בישא
(תפילה בסידור הקהילות, הונגריה, תרמ"א)
אמר החכם: לא כל אדם הוא זושא, ולא כל זושא הוא אדם. אותו זושא, עליו נסוב הסיפור, היה מן המוטלים בספק, על שיבוא תשבי.
מיום שהפציע לעולם, לא ידע נחת. מקדמת דנא, כסף וזושא היו צהובים זה לזה. צהוב כהה. גם מכריו הקרובים לא ידעו למנות עד תומן את מספר בנותיו. אמרו עליו שנולד במזל תאומות.
והוא, עני ועליז, היה נוהג בעצמו כשמות אשר נתן לבנותיו. גילה רינה דיצה וחדוה, וכל כולו עליז.
* * *
מעשה עגום אירע לו לרבי זושא בערב יום הכיפורים. כדרכו, היה הכסף הולך וחסור עד יבושת. והוא שלא ידע בושת, חיפש בקושט, מעט פרוטות נחושת. הפוך בה והפוך בה ואין בה.
יצא רבי זושא אל היער לחטוב עצים, לקושש קש לתבן, כדי שיהיו לו כמה פרוטות שיוכל לאכול בהן סעודה מפסקת בערב יום הכיפורים.
ואין לך סיפור ללא לפתע. לפתע, התנפל עליו ליסטים מזויין, וביקש ממנו שיביא לו את כל כספו. ביקש אמרנו, ולא היא.
נענה רבי זושא וביקש להציל נפשו מיד עושק, "והלא זושא אני, ולא זוזא. וכי מי שיש לו, ולו את החור אשר בגרוש, האם יצא לעבודתו בערב היום הקדוש?".
נשתכנע אותו ליסטים, ועזב אותו לנפשו.
* * *
את אותו היום, קבע רבי זושא לפורים קטן. וכיון שערב יום הכיפורים היה, אם אינו ענין לגופו תנהו ענין ליום אחר, ומאי ניהו ערב פסח.
היה יושב כמלך על כסאו הרעוע, רואה את בנותיו שמגישות אל השולחן מיני פרפראות, והיה מספר לכולם את סיפור הנס:
* * *
פעם אחת, היה הזושא מספר, נסעתי באוטובוס לקנות דגים לשבת, ושגיתי, ועליתי על האוטובוס הלא נכון. ובעודי בוכה, הגיעה השמועה שהאוטובוס ההוא התפוצץ. (בימים הקרובים תשמעו על שחרור המחבל. א.ה.) וק בזכות הטעות שהקרה לי בורא עולם, עודני חי.
ומה עשית לזכר הנס? שואלות מחרות בנותיו.
מני אז אני נוהג לעשות פורים קטן לזכר המאורע. באותו פורים קטן, יושב רבי זושא כמלך על כסאו הרעוע, רואה את בנותיו שמגישות אל השולחן מיני פרפראות, והיה מספר לכולם את סיפור הנס:
* * *
פעם אחת, היינו במערה. והיו הרומאים מחפשים אחרינו בכל מקום...
המשך אולי יבוא.
משוך בזושא, משוך בזושא, לעזרתך יחושה.
(לוין קיפניס, לו רק החכים מעט).
 |
|
|
