מיישע ניירא - מה עושים בחופש
כל הרחובות שוממים
הסמטאות כולם ריקות
אין עם מי לדבר
אין מה לעשות.
(שיר ישן, מציאות חדשה)
אז מה היה לנו?
הקירות כולם מלאים בשריטות, מעשה ידי ציפורננו, והכל בגלל שטיפסנו על הקירות מרוב שיעמום.
ספרנו כבשים, נמלים, דובים, שימפנזות, לטאות, חולדות, סירים ומחבתות. הגענו לשישים מליון.
לקחנו את הילדים לגן חיות ומאד נהננו, עד שלילדים נמאס - ושוב אין לנו מה לעשות.
נסענו לירושלים, הלכנו לכותל, אמרנו את ספר התהילים ארבעים פעם תוך כדי מרדף שממיות. סיימנו - ושוב משעמם.
צבענו את הקירות בירוק, כדי שתהיה עילה ממשית לסייד, כמו שהרופא שיניים עושה לנו חורים כדי לתקן. סיידנו, ושוב משעמם.
קנינו בלונים לקייטנת הבלונים, ניפחנו אולי מישהו יבוא, פוצצנו כי בטח אף אחד לא יבוא. ושוב משעמם.
רצינו לשכוח לומר יעלה ויבוא כדי שנוכל לחזור שוב על התפילה ונעביר עוד כמה דקות, אבל ראש חודש לא בא.
הלשנו על השכנים שהם מרעיבים את הילדים, אולי יעצרו אותם ויהיו קצת הפגנות לרפואה, אבל התברר שהמסכנים חשוכי ילדים.
תלינו כיסה על החבל במקום במייבש, אולי בכל אופן תיפול איזה גרב, ויעברו עלינו כמה דקות של שיחה עם השכנים. כשהגרב נפלה התברר שהשכנים נסעו לנופש.
ואז הבליח הרעיון המדהים. נשחק באבא אמא. ומרעיון למעשה, פתחנו ניק רמ_בישיבה, והתחלנו לשחק.
ומאז לא משעמם.
 |
|
|
