מיישע ניירא בכיכר השבת

חכם אחד, קם בוקר אחד, ואמר משפט מעניין: "אין דבר יותר שלם מלב שבור". חכם אחר, הוסיף נדבך, ואמר "אין דבר יותר זועק מהדממה". אחריו קם דור חדש שהוסיף על הראשונות ואמר "אין דבר יותר ישר מסולם עקום".

חשבתם שזהו? הצחקתם את משה כחלון. אחרי שלושת המשפטים המדהימים הללו, בא חכם אחד והוסיף משפט שהאפיל על כולם והעפיל מעל כולם: "אין עבודה יותר קשה מהחופש". ולא מחכמתי אמרתי כך, אלא מנסיון חיים אמיד עד עשיר.

מידי חופש בחופשו, מעסיקה דילמה אחת את כל מוחינו מכף רגל ועד ראש - היכן נשכח את העוללים. הרי כידוע, כל יהודי חרדי, יהיה אשר יהיה, חייב לזנוח את ילדיו פעם בשנה לפחות. ולא תהא חלילה מצווה זו קלה בעינינו שנלך ונזנח את הטף בסלון. חביבה מצווה בשעתה, וכשם שאנו מקפידים על הדם במצות, כך אנו רוצים להדר ולשכוח במקום מיוחד.

זו ועוד, בעיה אחרת וקשה מן הראשונה מטרידה אותנו, והיא הכינוי. מה איוותה לה נפשינו לכינוי מיוחד, כינוי שטרם נתפס על ידי אחר. משהו כמו "האם המרעיבה" "אמא טאליבן" "האברך הדורס", משהו מיוחד ויותר מקצועי. כמו "האב-הדורך-תדיר-על-רגלי-ילדיו-ומכתת-עצמותם-לעיתים", או "האיש-המזניח-מקריח-מסריח-את-יוצאי-חלציו". וכמובן וכמבון שלא משהו טישי כמו "אבא אבן" או "אבא חושי" או "אבא-נבי-אובו-הבב".

לא אלאה אתכם בפרטי הסיפור, אבל אם תקראו יום אחד על "האב-שהשאיר-את-ילדיו-על-הכביש-באמצע-כיכר-השבת-רק-בגלל-שהוא-רצה-שיהיה-לו-כינוי-יפה" תדעו שזה אני.

ותודה למפגינים היקרים שחסמו גם באותו יום את הכביש והצילו את ילדי.

פרידמניסט

תרגום בקשה

טוב.
אני לא מבין איזה עסק עשו מאמא (מבני מיעוטין?) ביפו שהלכה לקנות משהו והשאירה את ילדיה בתוך הדירה.
האם אסור להשאר ילדים לכמה דקות לרדת לקנות משהו?
יכול להיות שזה היה קצת יותר מכמה דקות ואז יש לברר האם זה היה מוצדק או לא, אבל כשה טררם?

חחחחחחחחחחח...

יישר כוח ר' גולם על שעשועיך

מאוד אהבתי.

רק אני אמור להבין איך אשרו לגולם כותרת במילים האלו?